המקום בינינו: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Space Between Us)

זה די מדהים איך סרט על יכולתה של הרוח האנושית לפרוץ גבולות מעבר לכל דמיון, איך סרט כזה אין בו טיפת אנושיות או שאר רוח.

אבל אני מקדים את המאוחר.

space-between-usלפני קצת יותר מ-25 שנה הלכתי לקולנוע לראות סרט שנקרא להמשיך לקרוא

מאחורי המספרים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Hidden Figures)

כבר כמה שבועות אני רואה את הטריילר של הסרט הזה ומעקם את האף. זה נראה לי קצת פשוט מדי, קצת מוקצן מדי. הצגת מצב שנראה לי היום כמדע בדיוני – השחורים נחשבים נחותים בכל רמה של החיים – מבלי באמת לתת לו ספיציפקציה – ואז לפתור את זה בעזרת סיפור אמיתי על נשים שחורות שהיו טובות יותר מכולם במתמטיקה, וידעו לחשב מסלולי נחיתה של חלליות, ובכך עזרו להביא את האדם האמריקאי אל החלל. העצמה נשית שחורה פשוטה מדי. ככה חשבתי. ואז הסרט הזה התחיל לקבל תשומת לב יוצאת דופן – קודם כל בקופות בארה"ב, שם הפך להצלחה גדולה ולא צפויה, אח"כ אפילו במועמדויות לאוסקר. התחלתי לחשוב שאולי בכל זאת יש בסרט הזה משהו.

hidden-figuresואחרי שראיתי את הסרט – ובכן, הוא לא נקי מחסרונות, אבל אני בעדו. כי להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2017: הזוכים

ויום אחרי שחילקו פרסים בספרד, שם הזוכה הגדול היה דרמה שנראית עוצמתית ומסקרנת, גם בדנמרק חילקו פרסים. וגם שם זוכה סרט דרמה מעניין שמרטיב לי את בלוטות הציפיה. סרט שמבוסס על אירועים שהתרחשו בשנות ה-60 בבית יתומים אי שם בדנמרק. שני ילדים מגיעים למקום שבו שולט ביד רמה מנהל עם שיטות חינוך קשוחות, שלא לומר אלימות. הילדים חולמים על עתיד טוב יותר, על בריחה. אבל זה להמשיך לקרוא

פרסי גויה 2017: הזוכים

לפני 15 שנה זכה בפרסי הגויה של האקדמיה הספרדית סרט נהדר שנקרא "האחרים". הזכיה הזאת עוררה בזמנו דיון ביקורתי בספרד, כי הסרט אמנם היה ספרדי, אבל הוא דיבר אנגלית. הבמאי-תסריטאי וצוות ההפקה היו ספרדים, אבל השחקנים היו אמריקאים ובריטים (ניקול קידמן בתפקיד הראשי), והסרט לא דיבר ספרדית.

אמש עמד על הבמה בטקס הגויה 2017 אלחנדרו אמנבר, הבמאי של "האחרים", ובפנים חתומות העניק את הפרס לסרט הטוב ביותר (אמנבר הוא במאי מוכשר, וראיתי ואהבתי כמה מסרטיו, כולל את זוכה האוסקר "הים שבפנים", אבל מאז אותו אוסקר הוא עשה 2 סרטים שנכשלו, והוא לא מצליח להתרומם חזרה). על הפרק היה סרט ספרדי דובר אנגלית. הוא היה הפייבוריט. במהלך הטקס הוא צבר 9 פרסים, כולל פרס הבימוי. ופרס הסרט הטוב ביותר הלך ל… להמשיך לקרוא

ספליט: הביקורת

(שם הסרט במקור: Split)

איזו ערימה של שטויות…

מ. נייט שאמאלאן. פעם הוא היה במאי מיוחד. שעורר ויכוחים עזים. במאי מוכשר או שרלטן. סרטי איכות או זבל מחופש למשהו מתוק יותר. סרטים מרתקים, או זוועות מניפולטיביות. המלך עירום או מלך הוא בכל זאת.

תשכחו מזה. כבר סרט שני שהבמאי האמריקאי ממוצא הודי חוסה בצילם של אולפני בלומהאוס. אולפני הפקה של סרטי אימה זולים, בלי הרבה מוח או בכלל כוונה לכוון לקהל מתוחכם. "החוש השישי", הסרט שפרסם את הבמאי הזה, היה מועמד ל-6 אוסקרים. שישה! אתם קולטים? מי מאלו שצופים בזוועה החדשה שלו יכול לדמיין שבמאי שהיה מועמד לאוסקרים מביים כזה סרט מטופש ומייגע, שלא עובד בשום רמה.

splitואם השאמאלאן הזה היה לפחות מבין איפה הוא נמצא: בממלכת הסרטים הזולים של המפעל המסחרי של בלומהאוס. אם לפחות הוא לא היה להמשיך לקרוא

הגיבורים של בוסטון: הביקורת

(שם הסרט במקור: Patriots Day)

יש לי הרבה דברים רעים להגיד על הסרט הזה, אבל, בסופו של יום, איכשהו, זה לא סרט כזה נורא.

פיטר ברג הוא לא במאי שאני ארצה לראות סרטים שלו בעתיד. או בעבר. תמיד נמנעתי מהדברים שהוא עשה, כי הם הריחו למרחוק כמו אותם סרטי אקשן גנרים ולא מעניינים ששוטפים את המסכים, ונראים כל אחד כמו הקודם, ובגלל זה נשכחים עוד לפני שיצאת מהאולם. אין בהם שכל, או עניין, והכל מכוון לעוד פיצוץ, ועוד מכות, ועוד מרדף. ומה אכפת מה קורה באמצע, ולמי.

אבל "הגיבורים של בוסטון" הדליק אצלי משהו. חשבתי: למה כל כך אהבתי את "קפטן פיליפס"? ולמה כל כך אהבתי את Zero Dark Thirty (הסרט ההוא על החיפוש אחרי בין-לאדן)? ולמה חשבתי ש"טיסה 93" הוא סרט אדיר? הרי בכל המקרים האלו היה מדובר במקרה אמיתי המשוחזר בצורה דרמטית, עם מתח, ועם אקשן, אבל בצורה שמושיבה אותי על קצה המושב, מרתקת. רציתי לראות אם הבמאי פיטר ברג יכול לעמוד בצל ענקים בזכות עצמו.

הוא לא יכול.

patriots-day2כי המתח, והעריכה, והעבודה עם המוסיקה, ובניית הדמויות, והובלת הסיפור בקצב דרמטי שיערב אותי רגשית – את כל העבודה המצוינת שעשו פול גרינגראס וקת'רין ביגאלו בסרטיהם – את כל זה להמשיך לקרוא

טרומן: הביקורת

(שם הסרט במקור: Truman)

וכשההצגה נגמרת, יש רגע מיוחד. רגע של רגש מזוקק. דמעה קטנה. השלמה. משהו שלקחנו איתנו הלאה. שיעור קטן לחיים. צחוק ובכי. חוויה שתיזכר. השתחוויה קלה, השחקן הולך לאחורי הקלעים להוריד את האיפור, והקהל הולך הביתה, ועם חומר למחשבה.

truman-1קל לי להבין למה הסרט הזה, "טרומן", זכה בכל כך הרבה פרסים, במיוחד בארצות דוברות ספרדית. לא רק שמובילים אותו שני שחקנים מהטובים והמשובחים שיש בעולם (דובר הספרדית, ובכלל), אלא שיש בסרט הזה להמשיך לקרוא