"האישה הראשונה" הוא לא סרט ארוך (77 דקות), אבל יותר מחצי ממנו מתרחש להמשיך לקרוא 
שיר נוימן, בסרט אמיץ בצורה יוצאת דופן, מביימת כאן בעצם שלושה סיפורים, שבעזרת עריכה עם קצב מהיר יחסית (אבל גם כזה שיודע לחוש את הדופק של הדמויות ולהאריך רגעים מסוימים כדי להרגיש ולרגש) יוצרת סרט שבאופן כמעט פלאי הוא הומוגני לחלוטין. יש כאן סיפור אחד שבליבו חשיפה להמשיך לקרוא 
כי בכל זאת יש כאן נסיון לספר סיפור. נסיון לתאר את החיים של האשה הספיציפית הזאת בתוך הכלליות של השגרה. אבל הסרט הזה מדהים אותי ברשלנות שלו בטיפול בחיים שלה: אי אפשר לומר משפט כמו: להמשיך לקרוא 
בתחילת הסרט מופיעה כיתובית המבשרת שהיוצרים כאן קיבלו גישה נרחבת אל תוך הסשנים של הטיפולים, וזה מיד לחץ על כפתור אצלי – הם הרי לא היו מעניקים גישה אל הקרביים של התהליך הזה אם הם היו חושבים שהיוצרים באים לכאן עם אנטי מובנה כדי להשמיץ. הבנתי שיש כאן כוונה אמיתית לבדוק אולי גם את הצדדים החיוביים.
"תוצרת חוץ", בעבודת ארכיון מרשימה, הוא אוסף עצום של סיפורים ואנקדוטות המרוכזות בכשרון על ידי הבמאי כדי לספר את סיפור מפעל ההתנדבות בקיבוצים משנות ה-60 ועד לימינו. עם הרבה רוח טובה, הרבה הומור, אבל גם עם מחשבה מאחורי הסיפורים, הסרט הזה מתקדם בקצב להמשיך לקרוא 
כי במקום להתרכז בשניים-שלושה כלבים, בחתול אחד או שניים, במקום להתייחס לכמה חיות נבחרות כאל דמויות קולנועיות לכל דבר – הסרט הזה רק מרפרף על אין ספור כלבים, חתולים, ארנב אחד או שניים, ואפילו תוכי אחד. מרוב חיות לא רואים את ה להמשיך לקרוא 
ואז צריך להתחיל לנשום. להבין מי הם אלו שבועטים ומכים. וזה החלק הפחות להמשיך לקרוא 
"חורים" הוא, לכאורה, סרט מסוג "פשע אמיתי". סרט שמספר על מקרה מוות טראגי שקרה, על עיוות דין, על חקירה אל תוך פרטי מקרה שהמדינה / המשטרה/ הפרקליטות/ בתי המשפט קבעו את דינו, אבל בעצם, האמת לא נמצאת כאן, ובטח לא צדק. אני אומר "לכאורה", כי שירלי ברקוביץ', מסתבר, היא אדם חכם יותר מזה. מי שיבוא ל"חורים" כדי לראות עוד "צל של אמת" להמשיך לקרוא 
ממה שכן הצלחתי לראות, הטקס התקיים באמפיתיאטרון גדול יחסית תחת כיפת השמיים, וכמות האנשים ביציעים היתה קטנה יחסית לתפוסה הפונטציאלית. הם לא לבשו מסיכות, אבל גם לא היו במקום סגור. כמו שכבר הזכרתי בסקירת המועמדים, שנת הקורונה הביאה לכך שרק 8 סרטים עלילתיים היו כשירים להתמודד לפרס האקדמיה ברומניה השנה. ולכן הטקס, עד כמה שיכולתי לראות, התרכז בעיקר בקידום הסרטים הרומנים החדשים של השנה הבאה, בתקווה שיהיו הרבה מהם (אחד מהם כבר זכה בפרס הראשון בפסטיבל ברלין השנה).