גויה 2018: הזוכים

זה היה  מפתיע. בטקס שנמשך שלוש שעות ורבע, היה נדמה שהכל הולך בכיוון אחד. סרט אחד רק אסף לחיקו עוד ועוד פרסים. הכל היה מוכן לסוויפ כמעט מוחלט. ואז…

את רשימת המועמדים לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לשנה זו סקרתי כאן בבלוג לפני חודש וחצי. ועם התחלת הטקס, היה נדמה שרק סרט אחד זוכה. בכל הפרסים. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

חוטים נסתרים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Phantom Thread)

קשה לי לנסח התרשמות חד משמעית אחרי צפייה בסרט. כיאה לסרט של פול תומס אנדרסון, זה אכן סרט מרשים מאוד, ומצד שני, זה סרט שלא באמת עובד. מדובר, הרי, בדרמת תלבושות בריטית קלאסית (הפעם ביותר ממובן אחד), ובאותה נשימה, מדובר כמעט בפרודיה לא מכוונת ואפילו די מביכה ברגעים מסוימים על כל הז'אנר הזה.

הרי פול תומס אנדרסון, בכל סרטיו, הוא גאון מטורף. סרטיו הם אודיסיאה פסיכית של אנרגיה סוחפת. טירוף ששולט בדמויות, רצון להצליח בקריירה שהופך לאובססיה ששורפת את כל סביבתו של הגיבור. כך הבחור שרוצה להצליח בתעשיית הפורנו ב"לילות בוגי", או דניאל דיי לואיס עצמו גומר את זה בדם ב"זה ייגמר בדם", או כל הדמויות ב"מגנוליה", שהוא סרט שרץ שלוש שעות ארוכות באמוק הסטרי של סוף העולם, או אפילו אדם סנדלר בקומדיה הרומנטית האקסנטרית "מוכה אהבה". שלא לדבר על חואקין פיניקס הנסחף בטירוף של "המאסטר", ואפילו בסרט החלש ביותר של אנדרסון, "מידות רעות", גם שם פיניקס לא ממש נורמלי (וצריך להזכיר גם את הסרט שהגיע לפני "לילות בוגי", שהוא סרט על שגעון ההימורים). והנה מגיע "חוטים נסתרים". וכולו דיון במהות השגעון. סוג של סרט אישי, שבו פול תומס אנדרסון תוהה על הטבע האמנות של עצמו, ואולי על טבעו שלו. סרט ששואל האם לגאון מכל סוג שהוא (כאן – אמן תפירה ייחודי) מותר להיות חרא של בן אדם. האם זה נסלח כי הוא כל כך מוצלח באמנותו. האם יש אהבה באדם שכזה. איפה עובר הגבול בין גאונות לבין חוסר באנושיות. והתשובה שהסרט הזה נותן: אין גבול. גם אהבה היא סוג של טירוף פסיכי.

דיון מרתק של במאי אוטר שמציף את המסך בטירוף הכל כך מוכר שלו. הבעיה של "חוטים נסתרים" היא שהסרט הזה גם מ להמשיך לקרוא

אהבה חסרה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Нелюбовь)

אנדריי צוויגניאצב הוא הבמאי הרוסי הכי מוכר בעולם כיום, ומהבמאים הכי חשובים בעולם היום בכלל. כל סרט שלו מתקבל אוטומטית לפסטיבל קאן. הסרט הראשון (והמצוין) שלו, "השיבה", זכה בפרס הראשון של פסטיבל ונציה. הסרט הקודם שלו היה מועמד לאוסקר. וגם זה החדש. כל סרט חדש של צוויגניאצב הוא אירוע. גם אני מאוד מעריך את הבמאי הרוסי הזה. ראיתי כמעט את כל סרטיו (הנה מה שכתבתי על "ילנה", ועל "לוויתן"). והנה מגיע "אהבה חסרה", הסרט החדש של אלהי הקולנוע החדשים מרוסיה, והוא…הכי חלש שלו לטעמי.

פתיחת הסרט. רצף של שוטים של טבע קפוא. מושלג. קר. מאוד קר. ואז צילום סטטי של בית ספר דומם. הילדים נמצאים בכיתות, בפנים, ובחוץ קר ושקט. רק דגל רוסי מתנפנף ברוח. זאת אמורה להיות הצהרת הכוונות של הבמאי: כתב האשמה נגד ה להמשיך לקרוא

סזאר 2018: המועמדויות

הבוקר התפרסמו המועמדויות לפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. אין הרבה הפתעות, מה שלא אומר שזה לא מעניין.

שני סרטים מובילים את רשימת המועמדויות: "120 פעימות בדקה", הסרט שייצג השנה את צרפת באוסקר (והעובדה שלא עלה אפילו לתשיעייה הפתיעה רבים), ו"להתראות למעלה". "סה לה וי" הנהדר, שעדיין מוצג בישראל, לא מפגר בהרבה אחריהם. ויש עוד כמה סרטים מעניינים ברשימת המועמדויות. הנה סקירה על הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס הסזאר לשנת 2018:

120 פעימות בדקה (120Battements Par Minute) – רובין קמפיו

הסרט הזה להמשיך לקרוא

קרא לי בשמך: הביקורת

(שם הסרט במקור: Call me by Your Name)

הסצינה האחרונה של הסרט נפלאה בעיניי. מרגשת, עשויה בטעם, אינטלגנטית, מדויקת, סבלנית, נהדרת.

חבל שהשעתיים שקדמו לסצינה הזאת הביאו לי את הסעיף.

כי כל מה שיש באותה סצינה (אם יש לכם מספיק סבלנות להגיע אליה) נעדר משאר הסרט.התחלת הסרט אומרת ה להמשיך לקרוא

לעבור את הגבול: הביקורת

(שם הסרט במקור: Chez Nous)

לוקא בלוו הוא במאי של כמעט. סרטיו מוקרנים בפסטיבלים, גם בחשובים שביניהם, ומועמדים לפרסים, כולל לפרסי אקדמיה וסזאר למינהו, אבל בלוו, שרוצה מאוד לשבת על יד השולחן של הגדולים, לא באמת מצליח להיות גדול. "לעבור את הגבול" הוא דוגמא מצוינת לכך. כי בלוו יוצא מתוך גישה ראויה לשבח: מבט ביקורתי על צרפת של היום, צרפת שנסחפת אחרי גל שנאה לזרים. בלוו מבקש לצייר תמונת מצב פוליטית עגומה. אבל כמעט כל בחירה שהוא עושה ביצירת הסרט הזה היא שגויה.

ראשית, בניית הקונפליקט: מדובר בבחורה ללא עניין בפוליטיקה. כן, היא שומעת חדשות בדרך לעבודה. כמו כולנו. היא לא חלמה בכלל להיכנס אל תוך הקלחת הזו. אבל הנה, ההצעה מגיעה. היא תתמודד על ראשות העירייה מטעם המפלגה. איזו מפלגה? זאת שהמנהיגה שלה היא תואמת מרין לה-פן כזו (יש אזכור אגבי מאוד של קונפליקט של המנהיגה עם אבא שלה. פיתוח דמויות משנה הוא לא הצד החזק של הסרט הזה. הלאה). הגיבורה שלנו מתלבטת ולבסוף מסכימה. אבל היא גם מפתחת רומן במקביל. ומסתבר שהגבר החדש שלה הוא… להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2018: הזוכים

הערב התקיים בשבדיה טקס חלוקת פרסי האקדמיה שלהם, חיפושית הזהב. הפייבוריט לזכייה היה "הריבוע" של רובן אוסטלונד. היום בבוקר שעון ארה"ב, אחה"צ שעון ישראל, יוכרזו בלוס אנג'לס המועמדים לאוסקר. "פוקסטרוט" יכול להיות מועמד. גם "הריבוע". הסרט השבדי יכול אפילו לזכות. באוסקר. כי בשבדיה הוא להמשיך לקרוא