אוסקר שפה זרה 2021: מקבץ חמישי

עוד שבוע עבר, ועשר מדינות נוספות הצטרפו לתחרות האוסקר לסרטים בשפה שאינה אנגלית, ביניהן גם ישראל, וביחד עם 40 הסרטים שעליהם כתבתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 50 סרטים במירוץ. אלו הם הסרטים שהצטרפו בשבוע האחרון. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

ישראל: אסיה – רותי פרי-בר

אני סקפטי לגבי הסיכויים של הסרט הישראלי באוסקר, אבל, בלי קשר, אני מאוד מסוקרן ממנו. בסך הכל דרמת יחסים קטנה, אבל יש בה כנראה עולם שלם. נערה צעירה שחולה במחלה חשוכת מרפא ואמא שלה, שמנסה לטפל בה, ועל הדרך להתקרב לבת שלה. שירה האס בתפקיד הנערה היא הפנים המוכרות היחידות כאן, אבל העין שלי נמצאת על הסרט הזה כבר הרבה זמן (יצא לי לשמוע פיץ' של הסרט הזה לפני כמה שנים. כבר הפיץ' עצמו היה מאוד מרגש), ואני מאוד מצפה לראות אותו. בקולנוע.

אוסקר שפה זרה 2021: מקבץ רביעי

בדיוק שבוע עבר מאז שפרסמתי את המקבץ הקודם, והנה נוספו למירוץ לאוסקר לסרטים שבשפה שאינה אנגלית עוד 10 סרטים, וביחד עם הסרטים במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) יש לנו כבר 40 סרטים. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בשבוע האחרון (משום מה, יש כמה וכמה סרטי אימה הפעם. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אוסקר שפה זרה 2021: מקבץ שלישי

שבוע ויום עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, וכבר הצטרפו לרשימה עוד 10 סרטים, וביחד עם המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) כבר יש לנו 30 סרטים במירוץ לאוסקר לסרטים שאינם דוברים אנגלית. אלו הם עשרת הסרטים שנוספו בשבוע האחרון (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע 2020: המועמדים

אוסטרליה. מדינת אי גדולה עם אוכלוסיה בגודל של בערך פי 3 מאוכלוסיית ישראל, עם תמותה מקורונה של בערך פי 3 פחות מישראל. בתי הקולנוע באוסטרליה פתוחים, והאקדמיה האוסטרלית פרסמה אתמול את המועמדים לפרס האקדמיה האוסטרלית לקולנוע לשנה זו. אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדים:

בלתי נראה (The Invisible Man) – לי וואנל

הסרט היחיד ברשימה שגם ראיתי, אם כי לא ממש אהבתי. סרט אימה של מאסטר אימה שמנסה גם לומר משהו על מערכות היחסים הכוחניות בין גברים לנשים, רק שלהרגשתי הוא לא ממש עבד דרמטית, וגם לא ממש הפחיד אותי, למרות העבודה המרשימה של אליזבת מוס בתפקיד הראשי, והעבודה הטכנית המרשימה של וואנל עצמו. "בלתי נראה" (טריילר לתזכורת) מועמד ל-8 פרסי אקדמיה באוסטרליה: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית (אליזבת מוס), תסריט, צילום, עריכה, סאונד, ועיצוב אמנותי.

שיני חלב (Babyteeth) – שאנון מרפי

הסרט המוביל במספר המועמדויות לפרס האקדמיה הוא "שיני חלב", מעין פיוז'ן של שני נראטיבים שלא ברור לי איך הם משתלבים, אבל אם הם כן מצליחים לתמוך אחד בשני, אז מדובר בהחלט בסרט מסקרן מאוד. שורה של פרסים בהם הסרט זכה (כולל בפסטיבל ונציה 2019) מוכיחים שכנראה מדובר בסרט מוצלח ומרגש. מצד שני, אורון שמיר מ"סריטה" ראה ולא התלהב.

פרסי סוּר 2019: המועמדים

אתמול, ה-26 באוקטובר 2020, התפרסמו בארגנטינה המועמדים לפרס הסוּר (Sur) של האקדמיה לקולנוע לשנת 2019. האקדמיה הארגנטינאית עובדת בדיליי של שנה, וכך, לקראת סוף 2020, הם מעניקים פרסים לסרטים שהוקרנו בקולנוע בארגנטינה בין ינואר לדצמבר 2019 (וכך יוצא שאת אחד הסרטים המועמדים ראיתי בפסטיבל טורונטו 2018. עליו עוד מעט). מצד שני, זה גם יצא לטובה, כי 2020 היא שנת קורונה, ומן הסתם, המבחר קטן הרבה יותר.

בינתיים, אני אסקור כאן את הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה הארגנטינאית, ובראשם

אוסקר שפה זרה 2021: מקבץ שני

בשנת הקורונה העניינים זזים לאט. יותר משבועיים מאז פרסמתי כאן את המקבץ הראשון, והנה התווספו עוד 10 מדינות למירוץ לאוסקר לסרטים בשפה שאינה אנגלית. בינתיים יש לנו 20 סרטים ברשימה, ועוד יותר מחודש עד הדד-ליין. אלו הם עשרת הסרטים הנוספים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

דרום קוריאה: משרתו הנאמן (남산의 부장들) – מין הו וו

יש דיקטטור בשלטון. הוא עושה את כל מה שהוא יכול כדי לדכא כל התנגדות או ביקורת. בכוח. באלימות. באמצעים חוקיים יותר או פחות. לא, אני לא מדבר (רק) על אתם-יודעים-מי, אלא על הנשיא פארק צ'ונג-הי, ששלט ביד רמה בדרום קוריאה בין השנים 1962-1979. עלילת הסרט שדרום קוריאה שולחת לאוסקר השנה מתרחשת בחודשים האחרונים של כהונתו של צ'ונג-הי, שהסתיימה ברצח הנשיא. הנשיא פארק שולח את משרתו הנאמן, ראש שירותי הבטחון הקוריאנים, לארצות הברית, כדי לסכל כוונה של קודמו בתפקיד לפרסם חשיפה של שחיתויות של הנשיא. הרשות ניתנת לנקיטת כל צעד אפשרי, כולל הקטלני ביותר. בינתיים, בקוריאה, כמה אנרכיסטים מפגינים בדרישה לדמוקרטיה. ממלא מקומו של ראש שירותי הבטחון שנסע לארה"ב מציע להכניס את הטנקים כדי להשליט סדר ברחובות. הסרט עוקב אחר תהליך ההתפכחות של אותו נאמן לנשיא כאשר הוא נחשף לעומק השחיתות של השליט, כמו גם לכוונת הנשיא להשתמש בכוח חסר רחמים כנגד עמו שלו. ההתפכחות מגיעה לשיאה בסוף הסרט (רמז: תנחשו מיהו המתנקש. זה לא ספוילר לסרט. זה מבוסס על אירועים שאכן התרחשו).

אני לא חושב שזה יהיה הימור פרוע אם אומר שדרום-קוריאה לא תזכה השנה באוסקר, מה שלא אומר שהסרט שהם שולחים השנה לשיפוטה של האקדמיה האמריקאית הוא לא מעניין או מסקרן. לפי מה שקראתי על הבחירה הקוריאנית, חלק גדול מהסרט מעניין, אבל דרמטית לא עובד. הביקורות טוענות שהאפקט הדרמטי שלו קצת צולע בגלל העריכה המקבילה בין האירועים בארה"ב ובין מה שקורה בקוריאה, אבל כשמגיע יום ההתנקשות, המתח הדרמטי של השעון המתקתק כנראה עובד בכל זאת.

אוסקר שפה זרה 2021: מקבץ ראשון

היום ה-10 באוקטובר שנת 2020. בכל שנה בתחילת אוקטובר הוועדה המטפלת בפרס האוסקר הבינלאומי סוגרת וחותמת את רשימת ההגשות של כל מדינה ושלב המיונים מתחיל. השנה, שנת 2020, היא שנת קורונה. שנה לא רגילה, בה כל התאריכים השתנו. נכון לעכשיו, הדד-ליינים זזו, כך שעד היום רק 10 מדינות פרסמו את הבחירות שלהן לסרטים הלאומיים הייצוגיים לאוסקר. הדד-ליין להגשות השנה הוא 1 בדצמבר (כשכל סרט אמור להיות מופץ מסחרית בבתי הקולנוע באופן פיסי ולא דיגיטלי עד לתאריך 31 בדצמבר).

כבכל שנה אני עוקב אחרי ההגשות של המדינות השונות. מכיוון שמספר ההגשות הממוצע בכל שנה הוא בין 80 ל-90 סרטים, אני מסדר את ההגשות כשהן מתפרסמות במקבצים של כעשרה סרטים בכל מקבץ, כדי שאני אוכל לתת תשומת לב ראויה לכל סרט.

כמו שאמרתי, עד היום התפרסמו 10 בחירות של סרטים. בין העשרה יש סרט אחד שמסקרן אותי במיוחד (שווייץ), ועוד שניים שנדמה לי שיש להם כבר סוג של באז שיכול לעזור להם לעבור לשלב הבא (פולין ובוסניה והרצגובינה). אלו הם עשרת הסרטים הראשונים שעלו אל קו הזינוק (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אריאל 2020: הזוכה

אתמול, בערב יום כיפור, התקיים טקס חלוקת פרסי האריאל ה-62 של האקדמיה המקסיקנית (בערב יום כיפור! חוצפנים המקסיקנים האלה…). מכיוון שאני נוהג לסגור את הכל ביום כיפור (הכל – לא שומע מוסיקה, לא גולש באינטרנט, לא רואה טלויזיה. מתנתק מהכל ליום שלם), התעדכנתי בזוכים רק עכשיו, בצאת יום כיפור.

את רשימת המועמדויות סקרתי כאן עם פרסומה, לפני כחודשיים. מסתבר שיש זוכה אחד עיקרי, והוא:

פרסי אופיר 2020: המועמדים

ברוכים הבאים לרשימת המועמדים לפרסי האופיר לשנת 2020, או, ליתר דיוק, לתחרות לתואר: הסרט היציג של מדינת ישראל לאוסקר.

כי השנה הדיסוננס בין בחירת הסרט הטוב לבין בחירת הסרט היציג לאוסקר נחשף במלואו: בתי הקולנוע בישראל סגורים כבר למעלה משישה חודשים. אין הקרנות של סרטים בכלל. בתחרות של השנה משתתפים 23 סרטים. רק 7 הופצו לקהל הרחב (ויש עוד כמה, חלקם טובים מאוד, שמחכים להפצה עוד מהתחרות של השנה שעברה). לתחרות השנה ניגשו 26 סרטים. שלושה פרשו מהתחרות בדרך, כולל הסרט המסקרן מכולם, "אחד בלב" של טליה לביא ("אפס ביחסי אנוש"). גם החדש של ערן קולירין ("ביקור התזמורת") פרש. לאיתן פוקס ("יוסי וג'אגר") יש סרט חדש השנה. הוא בכלל לא ניגש לתחרות.

אז מה שנשאר היא תחרות בין סרטים שמקווים לקצת יחסי ציבור כתוצאה מזכייה פוטנציאלית, כדי שאנשים יבואו לראות אותם בבתי קולנוע שעדיין סגורים, ואין צפי לפתיחתם. ובאותו עניין:

לפי תקנון האקדמיה האמריקאית, על הסרט המייצג כל מדינה להיות מופץ מסחרית לקהל הרחב עד לתאריך 31 בדצמבר. האם בתי הקולנוע בישראל יפתחו עד אז?

יש סייג אחד לחוק הזה בתקנון האמריקאי: אם הסרט היה אמור להיות מופץ, ואז קיבל הפצה דיגיטלית כי בתי הקולנוע נסגרו, אז הוא יהיה כשיר. כלומר, הפצה דיגיטלית (VOD) יכולה לכאורה להכשיר את הסרט לייצוג המדינה באוסקר. אבל האקדמיה הישראלית תצטרך לספק לאמריקאים מסמכים שהסרט אכן היה מתוכנן להיות מופץ בהפצה רגילה, ואז הופץ דיגיטלית. בתקנון האמריקאי כתוב בפירוש:

Provide to The Academy documentation (original document(s) and an English translation) of government mandated theater/cinema closure dates, previously planned theatrical release and steaming distribution or video on demand agreements

כמו כן, התקנון האמריקאי מציין בפירוש שהקרנה בפסטיבל כלשהו לא הופכת את הסרט לכשיר לייצג את המדינה, אלא רק הקרנה מסחרית רגילה.

סייג נוסף שהאקדמיה האמריקאית מציינת לחוק הזה: הסרט יכול להיות מופץ מסחרית גם בכל מדינה אחרת (שהיא לא ארצות-הברית), אבל מי יפיץ עכשיו סרט ישראלי, ויהיה הטוב ביותר, כשבתי הקולנוע ברוב מדינות העולם פתוחים באופן מוגבל, ואפילו הסרט המסקרן ביותר בעולם השנה (Tenet) עושה עסקים מוגבלים, או לפחות כאלו שרחוקים מאוד ממה שהיה צפוי.

כלומר, אלא אם הסרט הזוכה השנה יהיה אחד מה-7 שכבר הופצו ("אלוהי הפסנתר", "המוסד", "המחשמלים", "המתים של יפו", "הרפתקה בשחקים", "מחילה", ו"עכביש ברשת"), האקדמיה הישראלית צריכה לקוות ולעשות אולי אפילו טקסי וודו שונים ומשונים כדי שבתי הקולנוע בישראל יפתחו לקהל הרחב לפני 31 בדצמבר. (אה, רגע: כדי להיות כשיר לייצג אותנו באוסקר, הסרט צריך להיות מופץ אחרי ה-1 באוקטובר 2019. "המוסד" הופץ ביוני בשנה שעברה. "הרפתקה בשחקים" הופץ ביולי 2019. "מחילה" הופץ בספטמבר 2019. הם לא כשירים לייצג את המדינה באוסקר). (ואה, עוד רגע: "עכביש ברשת" דובר ברובו אנגלית. גם הוא לא כשיר). אני אמנם מעריך את האקדמיה שמתעקשת על טקס לקולנוע גם בימי משבר (ואני ממשיך לסקור בבלוג שלי את טקסי האקדמיות בחו"ל מאותה סיבה), אבל, שלא כמו בחו"ל, אם התחרות היא בין סרטים שכמעט אף אחד לא ראה, ואין יודע מתי נראה, אז התחרות היא רק כדי לשלוח איזשהו סרט לאוסקר, איזושהי תקווה חלושה לפרס חמקמק, ובלי קשר בכלל לאנשים החשובים באמת: הקהל הישראלי רוכש הכרטיסים.

אני צריך לומר שמבחינה אישית, השנה, לראשונה זה לפחות 15 שנה, לא פקדתי את הקרנות האקדמיה. אני לא חבר אקדמיה (מעולם לא הייתי), וההקרנות השנה היו מצומצות בגלל הקורונה, ולא יכולתי להידחף כמו שאני עושה כל שנה (מה גם שלא יכולתי לקבל הרשאה לצפייה דיגיטלית, כי אני לא חבר אקדמיה). כך שיוצא שמתוך 23 הסרטים שבתחרות, ראיתי רק 9 (אלו שהופצו ברובם, ועוד כמה בפסטיבלים). הסרטים המסקרנים מכולם לגבי מבין אלו שבתחרות הם "הנה אנחנו" של ניר ברגמן, ו"אסיה" של רותי פרי-בר (למרות שגם אני מודה שאם בתי הקולנוע נפתחים מחר, הסרט שאני הכי ארצה לראות, גם אם הוא לא סרט איכות, הוא "לשחרר את שולי". אחרי יותר מחצי שנה בבית, אני רוצה לראות קומדיה עם שלישיית "מה קשור". אח"כ אני אראה את הסיפור על אבא ובן אוטיסט, או על אמא שעוזרת לבת שלה שחולה במחלה סופנית).

ואחרי כל זה, אני עדיין מתעניין בקולנוע ישראלי. קולנוע. זה שרואים בקולנוע. אז בתי הקולנוע עדיין סגורים, אבל המועמדויות לסרטים שאולי יוצגו באולמות ובהיכלים מתישהו מתפרסמות היום, והנה הן:

אריאל 2020: המועמדויות

אתמול בערב (במהלך הלילה שעון ישראל) התפרסמה רשימת המועמדים לפרס האקדמיה לקולנוע של מקסיקו, פרס האריאל. מקסיקו נפגעה קשה מהקורונה, ויש בה מאות אלפי חולים, ועשרות אלפים איבדו את חייהם כתוצאה מהמחלה הזאת. מכורח הנסיבות, הטקס הזה אכן נדחה, אבל הוא לא בוטל. בדרך כלל, הטקס במקסיקו מתקיים באיזור יוני, אבל השנה הוא נדחה לספטמבר. וזה לא מאוד מסובך, כי כל הסרטים שעמדו לשיפוט האקדמיה במקסיקו כבר הופצו לקהל הרחב לפני הקורונה, שלא כמו אקדמיה אחרת במזרח התיכון, שעושה תחרות בין סרטים שאף אחד לא ראה (חלק מהם סרטים שגם אף אחד לא יראה). אף אחד מהסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לא נראה או נשמע לי מוכר, וכרגע קשה לראות מתי אוכל לתפוס חלק מהם בפסטיבלים כאלו ואחרים, אבל עדיין מעניין אותי לדעת מה קורה במדינה הזאת, שמוציאה מתוכה קולנוע מעניין, כולל במאים זוכי אוסקר בשנים האחרונות. אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות של פרסי אריאל לשנת 2020:

אני לא כאן (Ya no estoy aqui) – פרננדו פריאס

הסרט המוביל במספר המועמדויות