מצוין. קומדיה של טעויות. ברבים. טעויות. כלומר, בסרט כזה צריך להריץ בדיחה אחרי בדיחה אחרי בדיחה, לתת מקום לכמה שיותר טעויות. אבל כאן? כל בדיחה נלעסת שוב ושוב ושוב. ושוב. גם מי ש להמשיך לקרוא אוי, שכחתי את התיק – אומרת הילדה לאימא. בואי, נחזור וניקח אותו – אומרת האימא לביתה. והן חוזרות לאולם בו אך זה הסתיימה הופעת התלמידים של בית הספר שבה גם הילדה לקחה חלק. בחזרתן לאולם הן מבחינות באיש הביטחון מנגן פסנתר. הוא מנגן בפסנתר! – אומרת הילדה
במרכז הסרט יש את הקשר האוהב ומחמם הלב בין האימא והילדה הקטנה. המון אהבה משקיעה מיכל בת אדם בתיאור הדינמיקה הזאת. לא משנה מה קורה כאן תסריטאית. בסך הכול ענייני יום יום. היא באה לאסוף אותה מבית הספר. הילדה מרגישה לא טוב, ולא הולכת לבית הספר. וכולי וכיוצא בזה. לא ממש חשוב מה קורה בדיוק, מה שחשוב יותר הוא הקשר האוהב בין אימא לבת. ויותר מכך חשובה ההרגשה שלמרות כל האהבה הבאמת גדולה שיש כאן, זה לא מספיק. הילדה צריכה להמשיך לקרוא 
קודם כל – לנה דנאהם היא העיתונאית. ההופעה שלה בסרט נדמית לי בעיקר אנמית. הכימיה שלה עם סטיבן פריי (שאמור להיות אבא שלה) לא קיימת. לא האמנתי ולו לרגע שיש ביניהם היכרות לפני הצילומים של הסרט הזה. אבל יותר מכך – הסרט מתרחש בנקודת זמן ספציפית, אבל לא מוסבר לנו למה דווקא עכשיו, באמצע החיים (היא בת 36 בסרט) היא החליטה שהגיע הזמן לטיול שורשים. רק בשלב מאוד מאוחר בסרט מוסבר ש להמשיך לקרוא 
התוצאה, לפחות לטעמי: "הקול בראש 2" הוא סרט יותר מצוין מהראשון. ובכלל, סרט נהדר ונפלא למדי.
דניאל אויערבאך (לא אהבתי. כאן כתבתי עליו)
"שמיים אדומים" הוא דוגמא מושלמת למה שאני אוהב אצל פצולד. יש כאן דמות ראשית ש להמשיך לקרוא 
זה הסרט הזה, "עולם משלו". לגיבור הסרט יש ילד אוטיסט. פרוד מבת זוגתו (אבל ביחסים טובים איתה), הם חלוקים על הדרך הנכונה לגדל אותו. ילד הוא תמיד אתגר, ואוטיסט – על כמה וכמה. הוא רוצה לראות את הילד שלו כחלק מהעולם של כולם, לא בנישה האוטיסטית. אבל האם זה בכלל אפשרי. יש לחצי עבודה. פרנסה. ויש את החיים עצמם. ובכל זאת, ולמרות הכול, חיים. לפעמים עושים דברים משוגעים, לא להמשיך לקרוא 
כמובן שגם ששון גבאי מצוין כאן (לא ציפיתי לפחות), ומאור לוי מזכיר קצת את אושרי כהן הצעיר, איתו עבד זרחין ב"כוכבים של שלומי" (וגם ב"שתיקה"). אבל ב"חמדה" זרחין יצא לדרך, להרגשתי, מהר מ להמשיך לקרוא 
אז כמה חבל שזה כל מה שהסרט הזה עושה – מציג אותם לראווה, אבל לא להמשיך לקרוא 
איתן 