אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ רביעי

שלושה ימים חלפו מאז שפרסמתי כאן את המקבץ השלישי של הסרטים הנשלחים אל המירוץ לאוסקר המוענק לסרטים שאינם דוברים אנגלית, וכבר הצטרפו למירוץ עוד 7 סרטים נוספים, וביחד עם אלו שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) יש כבר 40 סרטים שרוצים אוסקר. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

מלאווי: פאטסאני, סיפור הישרדות (Fatsani – Tale of Survival) – גיפט סוקז סוקאלי

סרטים שמגיעים ממדינות כאלו, שאין להן מסורת קולנוע, נדמים לי מאוד להמשיך לקרוא

מים שקטים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Stillwater)

טום מקארת'י הבמאי התגלה לפני כמעט עשרים שנה עם סרט קטן שנקרא "אנשי התחנה" (The Station Agent). מאז הוא לא עשה הרבה סרטים, אבל רוב מה שהוא כן עשה זכה להערכת הביקורת, לטעמי בצדק. מקארת'י מביים בקטן, בצניעות, מספר על כאילו שגרה, אבל יודע להוציא ממנה את הרגעים האנושיים היפים של החיים. עם הסרט הקודם שלו הגיע מקארת'י לשיא – הוא זכה אפילו באוסקר. ואפילו די בצדק, לטעמי. גם "ספוטלייט" לא היה סרט גדול, אבל היה בו משהו אמיתי ונוגע מאוד לגבי אמריקה.

סרטו החדש של מקארת'י ממשיך את המסורת שלו – למרות שלכאורה מדובר בסרט גדול יותר, חוצה יבשות, וארוך שנים, עדיין מקארת'י נצמד לאופי כל סרטיו, והסרט הזה, כמו שאר הפילמוגרפיה שלו, נשאר שקט וצנוע, ומתוך זה גם נוגע ומרגש לעיתים. ועם זאת, התגובות שאני שמעתי לפני שראיתי את הסרט היו מסויגות למדי. אמרו שהוא ארוך מדי, נסחב מדי, ומסתבך בתוך עצמו. אני לא מסכים. אם מסתכלים על הסרט הזה כעל סרט מתח, כעל חקירה של מקרה רצח שבו מואשמת ביתו של הגיבור – אז כן, הסרט אכן נסחב עם בטן דרמטית לא קטנה. אחרי המערכה הראשונה, גיבור הסרט אכן מתיישב בעיר זרה, ומפסיק את החקירה.

אבל החקירה אינה העניין כאן, לטעמי.

     – אתה מתגעגע?

                     – כן

    -אתה רוצה לחזור?

                    – לא

   -הכול נראה אותו דבר

                   – דווקא לא. הכול נראה שונה לגמרי.

זה, פחות או יותר, הדיאלוג שמסיים את הסרט. זהו המסע של כל הסרט. המסע שמתחיל מ להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שלישי

בדיוק לפני שבוע פרסמתי כאן את המקבץ השני של הסרטים שיתמודדו על האוסקר בשפה שאינה אנגלית. מאז הצטרפו למירוץ עוד 11 סרטים, וביחד עם הסרטים שנסקרו במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) יש לנו כבר 33 סרטים במירוץ. אלו הם הסרטים שנוספו בשבוע האחרון (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סומליה: גולד ונאסרה (Guled & Nasra) – חאדר אחמד

ואחרי שתיגמר הפליאה מזה ש"אה, גם בסומליה יש קולנוע", ואחרי שהעיניים יפסיקו להתלהב מהאקזוטיקה, השאלה היא האם הסרט הזה הוא קולנוע ראוי בפני עצמו, או שכל ערכו הוא באקזוטיקה. במבט מבחוץ, נדמה לי ש להמשיך לקרוא

צ'או איטליה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Lontano Lontano)

זה היה יכול להיות סרט ממש נהדר. אם היו מכניסים לסרט הזה הרבה יותר רגש.כי כמו שהוא, למרות שאין בו כמעט סיפור, הייתה יכולה להיות כאן איזושהי הערה על חלומות של אנשים מבוגרים. חלומות שנשארים חלומות ומתנפצים על קרקע המציאות. אבל הסרט הזה נתן לי הרגשה להמשיך לקרוא

טיטאן: הביקורת

(שם הסרט במקור: Titane)

זה מה שידעתי על הסרט לפני שהלכתי לראות אותו:

שזה הסרט שזכה השנה בדקל הזהב בקאן

שהוא סרט אלים מאוד

שיש בו דמות שנכנסת להריון ממכונית.

ושבטריילר (שלא מסגיר הרבה) מופיע גם שחקן שאני מאוד מסמפט – ונסן לנדון.

וזהו.

אז אני אשלים רגע את העלילה, כי היא לא באמת משנה: הסיפור הוא על רוצחת פסיכופתית סדרתית שכדי לברוח מהמשטרה מתחזה לבחור צעיר שהיא רואה בחדשות. הבחור הצעיר הזה אמור להיות בנו האובד של כבאי, ואותו כבאי מקבל אותה/אותו לחיקו ושמח לחזרתו למרות שהוא כנראה יודע כבר מהתחלה שזה לא הוא.

אבל אני אחזור רגע לעניין ההיריון מהמכונית: אם הבמאית/ תסריטאית עלתה כאן על רעיון מדליק/ משונה, היא הייתה צריכה להטמיע אותו בעולם ריאליסטי כדי שיהיה לזה אפקט. כשמשהו מוזר קורה בעולם מציאותי אז כולם מסתכלים על זה בתימהון. כשמשהו מוזר קורה בעולם מוזר, אז מה אכפת לי. העולם של "טיטאן" לא נגיש לי.ובכלל, בסרטים כאלו קורה אחד משני דברים: או שיש כאן להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שני

לכל אורך פסטיבל חיפה המשכתי לעקוב אחרי הסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר בקטגוריית הסרט בשפה שאינה אנגלית. מאז המקבץ הראשון הצטברו עוד 14 סרטים, ואלו הם (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סלובניה: סאן רמו (Sanremo) – מירוסלב מנדיץ'

שני אוהבים שוכחים להמשיך לקרוא

פרסי סוּר 2020: המועמדויות

במהלך חג הסוכות הוכרזו בארגנטינה המועמדויות לפרס הסוּר של האקדמיה המקומית לקולנוע. אני הייתי עסוק בפסטיבל בחיפה ובביקורות על סרטים שממש עכשיו יצאו בישראל, כך שהפוסט על המועמדויות בארגנטינה התעכב.

הארגנטינאים הולכים אחורה, לשנת 2020, מכיוון שהם מעדיפים להצמיד את טקס חלוקת הפרסים להודעה על הסרט שמייצג את המדינה באוסקר. בניגוד לישראל, הסרט הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר והסרט שזוכה לייצג את המדינה באוסקר לא חייב להיות אותו סרט.

שנת 2020 הייתה שנת הקורונה, כך שהמשבר ניכר, ואין ברשימת המועמדים סרט ששמו ממש יצא אל מעבר לגבולות המדינה, מה שלא אומר שלא היו בארגנטינה בשנה שעברה סרטים טובים. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדים:

פשעי משפחה (Crímenes de Familia) – סבסטיאן שינדל

ססיליה רות' ("הכול אודות אימא" של אלמודובר) מככבת כאן בתפקיד להמשיך לקרוא

מינארי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Minari)

סוף סוף הסרט הזה מגיע להקרנות מסחריות בישראל. זוכה אוסקר אחד, ומועמד ל-5 נוספים, סרט עצמאי קטן שמתמקד בקהילה של מיעוטים בתוך ארה"ב, ובנוסף, סרט שמייצג תהליך מעניין שמתרחש עכשיו בארה"ב, תהליך שבמידה מסוימת התרחש בישראל כבר לפני כעשרים שנה, תהליך של התפרקות כור ההיתוך של המדינה האחת לכדי התפוצות המרכיבות אותה. את המגמה הזאת בישראל ייצג "חתונה מאוחרת", וכל הסרטים שבאו אחריו ולא דיברו עברית. בארה"ב, לפני הקורונה, היה לנו את "הפרידה" האמריקאי דובר הסינית, ועכשיו "מינארי", אמריקאי דובר קוריאנית.

"מינארי", מסתבר, הוא סרט מעניין מאוד מכל הסיבות הלא נכונות.כי אני מצאתי את עצמי לא מאוד נסחף אחרי השבחים של כולם.

נכון, יש כאן תיאור כן של חיים קשים של חקלאי, ושל התפרקות התא המשפחתי על הרקע הזה. החקלאי הזה הוא, ממש במקרה, מהגר מקוריאה, שהביא את המשפחה שלו עד לאמצע-שומקום, יו.אס.איי, כדי להגשים את החלום האמריקאי. אבל האמירה של הסרט על ה להמשיך לקרוא

הקדושים של ניוארק: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Many Saints of Newark)

סצנת הפתיחה של הסרט משוטטת בין מצבות בבית קברות. ליד כל מצבה נשמע קול אחר, מן הסתם של האדם הטמון שם. רוחות רפאים. זה מה שהסרט הזה. סיאנס של רוחות הרפאים של משפחת סופרנו.

כן, גם אני אהבתי את "הסופרנוס". פעם, לפני 20 שנה. סדרה שהתחילה כשמאפיונר נכנס לטיפול פסיכולוגי. הסדרה הזאת, מבחינתי, נכנסה אל תוך קרביה של משפחת מאפיונרים, והראתה את כל הצדדים שלה. גם הטובים. יש גם כאלו, מסתבר. האנשים האלו יכולים להיות אכזריים, רצחניים, אבל גם אוהבים ומפנקים.

אז כמעט 15 שנים אחרי שהסדרה ההיא נגמרה (בסוף מדהים למדי), מגיע סרט שמנסה לחיות על אדי הדלק של הנוסטלגיה. אז מה הסיפור? האם אפשר לעשות סרט שיהיה המשך/ פריקוול/ איזשהו …קוול לסדרה ההיא ושיהיה לו ערך בפני עצמו? שתהיה לו סיבת קיום, רזון דטר, מבלי שכל הזמן נתייחס לסדרה ההיא?אני חושב שיוצרי הסרט החדש אולי ניסו לעשות משהו עם ערך, משהו שיהיה בו יותר מסתם מתנה למעריצים, אבל הם להמשיך לקרוא

לולה 2021: הזוכים

עכשיו שלוש בלילה. לפני כמה דקות הסתיים בגרמניה שידור טקס חלוקת פרסי הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע לשנה זו. הטקס התקיים למעשה אתמול אחה"צ, והשידור ברשת ZDF היה שידור חי-דחוי. הטקס היה טקס לכל דבר – עם מנחה, מגישים מתחלפים, ריקודים, ושירים. שיר הפתיחה המלהיב למדי, למשל, מתחיל מישיבה על ספה (שנמצאת על במה) שמהר מאוד מתחלפת ברקדניות ונאמבר שלם תחת הכותרת Kino ist Geil (הקולנוע מגניב). הרעיון, כמובן, הוא לעודד את כולם ללכת לראות סרטים בקולנוע. הטקס עצמו היה מעניין, עם במה שקרובה מאוד לקהל (שהיה ללא מסכות. כמו לפני הדבר הזה, נו, קורונה…), מה שגרם לאווירה חמה ומפרגנת לכל אורך הטקס.

 את המועמדים העיקריים סקרתי כאן בבלוג לפני קצת יותר מחודש. מאז חלק מהסרטים הוקרנו בפסטיבלים בחיפה ובירושלים, אבל אני פספסתי אותם. למזלי, הסרט שזכה אמש בפרס הגדול נרכש להפצה בישראל ע"י סרטי נחשון, וסביר להניח שנוכל לראות אותו בקולנוע בחודשים הקרובים. והזוכה הוא להמשיך לקרוא