אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שביעי

חמישה ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם של הסרטים המתמודדים על ליבה של האקדמיה האמריקאית לקולנוע בקטגוריית הסרטים שאינם דוברים אנגלית. מאז הצטרפו לרשימה עוד 8 סרטים, וביחד עם המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי) יש לנו כבר 74 סרטים במרוץ. מחר הוא הדד-ליין להגשות, ואני מניח שכמה ימים לאחר מכן תתפרסם הרשימה הסופית, כך שאני מעריך שיהיה עוד מקבץ אחד. בינתיים, אלו הם הסרטים שנוספו בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

בוליביה: התנועה הגדולה (El Gran Movimiento) – קירו רוסו

בחיי שאני לא מבין כלום. נדמה לי שבוליביה לא שולחת לאוסקר סרט קולנוע, אלא

הדו-קרב האחרון: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Last Duel)

איזה סרט מכעיס, בחיי.

הטריילר דיבר על סרט שמתרחש בימי הביניים, אבל מדבר על מי טו. אישה טוענת שהיא נאנסה. האם יאמינו לה? איך מטפלים בכלל במקרה שכזה.

וחוץ מזה, ג'ודי קומר. אני מאוד מחבב את הגברת הליברפולית הזאת.

אז הלכתי לראות. יצאתי מאוד עצבני.

האישה טוענת שהיא נאנסה. היא מספרת על כך לבן זוגה. ומהי תגובתו של הגבר? "איך הוא יכול לעשות לי את זה?". היא נאנסה, והוא סובל. ובסוף הסרט מגיע דו-הקרב המדובר משם הסרט. היא נאנסה, ושני גברים נלחמים עד המוות. והיא רק מסתכלת.

אבל דו הקרב הזה הוא רק סימפטום. הסרט הזה יחסית ארוך (שעתיים וחצי), אבל הוא זז די מהר, והתנועה שלו הופכת את הסרט הזה לשטחי להחריד. הגברים נלחמים. גיבור הסרט נלחם בקרבות גדולים. נגד מי? על מה נלחמים? מה זה משנה. בשלב מוקדם מאוד בסרט הוא אומר שהוא נלחם במלחמות כי זה כסף טוב. זאת הפרנסה שלו. מי נלחם, במי הוא נלחם, מהי מערכת היחסים בין החיילים, ועוד כל מיני שאלות כאלו ואחרות פשוט נדחקות הצידה. יש קרבות, ומאט דיימון סובל מצלקות, אבל ממש לא אכפת לי מה קורה איתו.ויש גם את עניין הרשומון. רידלי סקוט שנולד ב-1937, החליט, משום מה, לעשות

האב: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Father)

סוף סוף, אחרי כמה וכמה דחיות, מגיע הסרט הזה. אוליביה קולמן ואנת'וני הופקינס בסרט על אלצהיימר – סרט שאמור להיות מכובד, בריטי מאוד, קצת מיושן, אבל עשוי לעילא. אמור להיות סרט טוב.

אז כן, זה סרט טוב. אפילו טוב מאוד. ממש. אבל זה ממש לא סרט מיושן או מאובק. למעשה זה סרט מפתיע מאוד. סרט על אלצהיימר שלא הולך בדרך הצפויה, לא מבקש להראות את ההתמודדות של הסביבה עם המחלה הנוראה הזאת, אלא סרט שמבקש להכניס אותנו, הצופים, אל תוך התודעה של אדם המאבד את תפיסת המציאות שלו. התסריט המבריק מערבל את הדמויות, השמות, הפנים, המקומות, של כל מה שיש בחייו של אדם מבוגר, והוא גורם לנו, הצופים, לשאול עם כל סצנה חדשה שמגיעה: רגע, מה קורה פה בעצם?אבל זה לא סרט מהסוג של "לא הבנתי, אבל זה אחלה". "האב" באמת מנתח את הפסיכוזה של אדם שעולמו מתפרק, שלא יודע מי זה ש

פרסי סוּר 2020: הזוכה

בתחילת החודש פרסמתי כאן סקירה של המועמדים המרכזים לפרסי הסוּר של האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע השנה. כתבתי שם שהארגנטינאים הולכים אחורה, ונותנים עכשיו פרסים לסרטים שהוצגו בארגנטינה בשנת 2020, והם נוהגים להצמיד את טקס חלוקת פרסי האקדמיה שלהם להכרזה על הנציג הלאומי שלהם לאוסקר. ואכן, אתמול פרסמתי כאן את המקבץ השישי של הסרטים הנשלחים על ידי המדינות השונות להתמודד על האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית, וגם הבחירה של ארגנטינה הייתה שם. ושלשום הוכרזו גם הזוכים בפרסי הסוּר. ואין קשר בין הזוכים לסרט היציג של המדינה לאוסקר.

ואני אומר בכוונה "הוכרזו". אם בשנה שעברה האקדמיה בארגנטינה קיימה סוג של טקס מאולתר (בגלל הקורונה. ככה זה נראה), השנה, אם אני מבין נכון, לא היה טקס בכלל. הפרסים פשוט "הוכרזו". והפעם יש זוכה אחת ברורה, והיא:

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שישי

שלושה ימים נוספים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, וכבר הצטרפו למירוץ לפרס האוסקר לסרטים שאינם דוברים אנגלית עוד 11 סרטים, וביחד עם 55 הסרטים שנסקרו בסקירות הקודמות (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) יש לנו כבר 66 סרטים במירוץ. הדד-ליין לא רחוק, ואיטליה עוד לא הגישה (סורנטינו?), כך שעדיין יש למה לחכות. בינתיים, אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה העמוסה כבר מאוד, חלק מהם מתמודדים רציניים מאוד לפרס האוסקר. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

קוסטה ריקה: קלרה סולה  (Clara Sola) – נטלי אלווארז מסן

קוסטה ריקה שולחת לאוסקר סרט שעל פניו מ

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ חמישי

שבוע עבר מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם של הסרטים שהמדינות השונות בוחרות לשלוח לתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט שאינו דובר אנגלית, ומאז התפרסמו כבר 15 בחירות נוספות של סרטים (8 מתוכן התפרסמו אתמול. שמונה ביום אחד!). ביחד עם 40 הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 55 סרטים במרוץ, ויש עוד לא מעט מדינות שעדיין לא הגישו. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בשבוע האחרון (הפעם יש כאן כמה מהסרטים הכי בולטים בסצנת הפסטיבלים העולמית. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אסטוניה: על המים (Vee Peal) – פיטר סים

הסרט שאסטוניה שולחת לאוסקר נראה, על פניו, רחוק מאוד מסרט אוסקרים, ובכל זאת הוא מסקרן אותי. התקציר של הסרט הוא בן פחות משורה אחת: סיפור התבגרותו של ילד באסטוניה הסובייטית של שנות ה-80. זה הכול. ניסיתי לדלות עוד קצת חומר, אז מסתבר ש

וונדי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Wendy)

איזה בלגן אטומי הסרט הזה, בחיי

יותר מ-8 שנים אני מחכה לסרט הזה. "חיות הדרום הפראי" היה אחד הסרטים הכי מרשימים של העשור האחרון. סרט מלא אהבה ודמיון על קבוצת אנשים שחיים בתנאים מאוד לא קלים, אבל יודעים להסתדר ואוהבים את עצמם כמו שהם. לכאורה, גם "וונדי", כמו "חיות הדרום הפראי", הוא סרט שאין בו ממש סיפור. לכאורה, גם כאן יש התרכזות בילדה אחת. וכן, בן צייטלין הוא עדיין עילוי ביצירת אימג'ים מרהיבים של מה שנקרא בשפה ציורית "ריאליזם פיוטי", הוא עדיין עושה עבודה נפלאה בשילוב מוסיקה ותמונה.אבל איזה בלגן הסרט הזה. "חיות הדרום הפראי" ידע להתרכז במקום אחד, ובקבוצת אנשים אחת. שני גיבורים היו בסרט ההוא – ילדה, ואבא שלה, אבל הסרט ההוא נתן מקום נרחב לסביבה, לאנשים הסובבים את שני הגיבורים, לכוח של הקולקטיב המיוחד ההוא. "וונדי" מסופר דרך העיניים של וונדי, גם היא ילדה, אבל הסרט הזה מצלם את הוונדי הזאת כל כך מקרוב עד ש

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ רביעי

שלושה ימים חלפו מאז שפרסמתי כאן את המקבץ השלישי של הסרטים הנשלחים אל המירוץ לאוסקר המוענק לסרטים שאינם דוברים אנגלית, וכבר הצטרפו למירוץ עוד 7 סרטים נוספים, וביחד עם אלו שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) יש כבר 40 סרטים שרוצים אוסקר. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

מלאווי: פאטסאני, סיפור הישרדות (Fatsani – Tale of Survival) – גיפט סוקז סוקאלי

סרטים שמגיעים ממדינות כאלו, שאין להן מסורת קולנוע, נדמים לי מאוד

מים שקטים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Stillwater)

טום מקארת'י הבמאי התגלה לפני כמעט עשרים שנה עם סרט קטן שנקרא "אנשי התחנה" (The Station Agent). מאז הוא לא עשה הרבה סרטים, אבל רוב מה שהוא כן עשה זכה להערכת הביקורת, לטעמי בצדק. מקארת'י מביים בקטן, בצניעות, מספר על כאילו שגרה, אבל יודע להוציא ממנה את הרגעים האנושיים היפים של החיים. עם הסרט הקודם שלו הגיע מקארת'י לשיא – הוא זכה אפילו באוסקר. ואפילו די בצדק, לטעמי. גם "ספוטלייט" לא היה סרט גדול, אבל היה בו משהו אמיתי ונוגע מאוד לגבי אמריקה.

סרטו החדש של מקארת'י ממשיך את המסורת שלו – למרות שלכאורה מדובר בסרט גדול יותר, חוצה יבשות, וארוך שנים, עדיין מקארת'י נצמד לאופי כל סרטיו, והסרט הזה, כמו שאר הפילמוגרפיה שלו, נשאר שקט וצנוע, ומתוך זה גם נוגע ומרגש לעיתים. ועם זאת, התגובות שאני שמעתי לפני שראיתי את הסרט היו מסויגות למדי. אמרו שהוא ארוך מדי, נסחב מדי, ומסתבך בתוך עצמו. אני לא מסכים. אם מסתכלים על הסרט הזה כעל סרט מתח, כעל חקירה של מקרה רצח שבו מואשמת ביתו של הגיבור – אז כן, הסרט אכן נסחב עם בטן דרמטית לא קטנה. אחרי המערכה הראשונה, גיבור הסרט אכן מתיישב בעיר זרה, ומפסיק את החקירה.

אבל החקירה אינה העניין כאן, לטעמי.

     – אתה מתגעגע?

                     – כן

    -אתה רוצה לחזור?

                    – לא

   -הכול נראה אותו דבר

                   – דווקא לא. הכול נראה שונה לגמרי.

זה, פחות או יותר, הדיאלוג שמסיים את הסרט. זהו המסע של כל הסרט. המסע שמתחיל מ

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שלישי

בדיוק לפני שבוע פרסמתי כאן את המקבץ השני של הסרטים שיתמודדו על האוסקר בשפה שאינה אנגלית. מאז הצטרפו למירוץ עוד 11 סרטים, וביחד עם הסרטים שנסקרו במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) יש לנו כבר 33 סרטים במירוץ. אלו הם הסרטים שנוספו בשבוע האחרון (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סומליה: גולד ונאסרה (Guled & Nasra) – חאדר אחמד

ואחרי שתיגמר הפליאה מזה ש"אה, גם בסומליה יש קולנוע", ואחרי שהעיניים יפסיקו להתלהב מהאקזוטיקה, השאלה היא האם הסרט הזה הוא קולנוע ראוי בפני עצמו, או שכל ערכו הוא באקזוטיקה. במבט מבחוץ, נדמה לי ש