פסטיבל חיפה 2023: לרוץ על החול

חוויית הצפייה שלי ב"לרוץ על החול" הייתה מאוד לא יציבה. יש בסרט רגעים יפהפיים, ויש מביכים. יש משחק נהדר של השחקן הראשי, ויש כמה רגעי אינטראקציה יפים בין שחקני קבוצת הכדורגל, אבל יש גם כמה רגעים ממש לא נעימים לצפייה בתוך אותה קבוצה.יש ב"לרוץ על החול" בעיקר מספר חוטי נראטיב. כל אחד מהם בפני עצמו מעניין, אבל אף אחד לא מפותח מספיק, וכך הם מפריעים אחד לשני במקום לתמוך אחד בשני. יש את הסיפור המרכזי, של פליט ה

פסטיבל חיפה 2023: הכול בסדר עם ג'ורג'י

(שם הסרט במקור: Scrapper)

איזה סרט מעצבן, בחיי

יש פה את כל החומרים שירכיבו סרט מרגש ומקסים, והבימאית מתעקשת לדחוף אינספור טריקים קולנועיים מה-זה מגניביםכמו, למשל, סצנת השיא של הסרט. ההודעה הקולית. במקום להישאר עם רגע אחד פרטי וארוך, במקום לנשום לתוכנו את ההבנה ואת הרגש, הבימאית חותכת בפראות בעריכה ל

פסטיבל חיפה 2023: רדיקלי

(שם הסרט במקור: Radical)

המשפט החשוב ביותר בסרט נאמר רגע לפני המבחן המכריע: "תזכרו", אומר המורה לתלמידיו, "יכול להיות שלא לימדתי אתכם את כל החומר שיש במבחן הזה, אבל לימדתי אתכם לחשוב. מה שלא יהיה במבחן הזה, אתם תדעו להתמודד איתו"

בהשאלה – מה שהחיים לא יזרקו לכיוונכם, אתם תדעו לנתח, לחשוב, ולהגיע למסקנות איך לפעול.

בשנים האחרונות קרה פעמיים שעמיתות לעבודה שלי נסעו לחופשה בחו"ל, והיעד הנבחר היה מקסיקו. פעמיים אני הבעתי בפניהן דאגה: כל הסרטים שאני רואה ממקסיקו מלאים באלימות, פשע, סמים, קרטלים, זנות. החופים שם אולי יפים, אבל השיטה מקולקלת. "רדיקלי" מיטיב לתאר עד כמה השיטה מקולקלת. הסצנה הראשונה כאן מציגה, בפשטות, התעללות בחסרי ישע. יש כאן כמה סיפורים של כמה ילדים, סיפורים של עוני, של התחלת הסתבכות בפשע, הצילום מלווה את ההתרחשויות בצבעים דהויים, העיצוב האמנותי מדוקדק (תמיד אומרים שעוני מצטלם מצוין), והעולם הניבט אלי מהמסך אכן חסר תקווה.ואז מגיע המורה. קל מאוד ל

גן קופים: הביקורת

אבי נשר. האיש בן 70. מביים קולנוע. סרטו הקודם, "תמונת הניצחון", היה סרט בומבסטי מבחינת בימוי. מלחמות. פיצוצים. הפקה בסדר גודל עצום. עכשיו אבי נשר מביא את "גן קופים". סרט צנוע יותר. הרבה יותר. ובכלל, הסרט הזה נדמה כמו משהו מאוד פשוט. למרות הצילום המפואר בסצנת הפתיחה (הסרט האיטלקי), רוב הסרט אמנם מתהדר בעיצוב אמנותי יפהפה ובצבעים חומים וצהובים חמים, אבל ההרגשה היא של סרט הרבה פחות אמביציוזי, יותר נגיש. ובאמת, "גן קופים", לטעמי, הוא אולי לא הסרט הכי טוב של נשר, אבל הוא הסרט הכי כיפי, הכי נעים, אולי אפילו הכי משעשע (לא במובן של סרט קומי עם בדיחות, אלא יותר באווירה הכללית השורה עליו), הכי קומוניקטיבי, הכי פונה לקהל ולא במובן של פנייה למכנה משותף נמוך, אלא באמת סרט אינטליגנטי שנותן לקהל בדיוק את ההנאה הכול כך נחוצה מסרט קולנוע.

אבל צריך גם לומר ש"גן קופים" הוא סרט שעם כל הפשטות שלו (לכאורה), יש בו בעצם תסריט סבוך שדרכיו המתעתעות מתגלות רק עם הצפייה בסרט. ההתחלה היא כמעט פשוטה – סופר מחפש מישהי שתעזור לו לארגן חומרים עבור תחקירנית שבאה לכתוב עבודה סמינריונית שנושאה הוא הסופר וספריו. לאט לאט, עם התקדמות הסיפור, אנו מבינים שיש כאן הרבה יותר מאשר רק הסיפור הזה. הצלילה אל מחילת הארנב מגיעה בהדרגתיות, ועם כל הרוח הנעימה שיש בסרט הזה, באיזשהו מקום אני נקשר רגשית אל הדמויות האלו עד שאני ממש מתרגש כשקורים דברים מסוימים בסרט.ואני חושב שהבסיס לכל זה הוא פחד אמיתי שיש לאבי נשר כאדם, כבמאי קולנוע. בכותרות הסרט כתוב שהוא מבוסס על מקרה אמיתי (של מישהו אחר), אבל להרגשתי, ב"גן הקופים" רואה נשר בעיקר את עצמו. הרי נשר, שחווה עליות וירידות לא מעטות בחייו ובקריירה שלו, כבר קרוב לעשרים שנה חווה רק עליות (כבמאי קולנוע). מאז "סוף העולם שמאלה" (2004), כל סרטיו הם הצלחות קופתיות. כולם. הקהל הישראלי בולע את סרטיו בשקיקה. הרבה אהבה מורעפת על נשר. אפילו הסרט הבומבסטי שעשה בזמן הקורונה זכה להצלחה מרשימה בתנאי שוק לא פשוטים. אבל נשר, אני מניח, מסתכל ימינה ושמאלה, ורואה במאים ישראלים אהובים אחרים שלא מצליחים לשחזר את ההצלחות הקודמות. סרטו האחרון (והנהדר) של שמי זרחין לא הצליח. איתן פוקס כבר לא הימור קופתי בטוח. ערן ריקליס היה סוס עבודה שהביא המון סרטים והצלחות ("הכלה הסורית", "זוהר"), והוא נעלם מהרדאר (במקרה יצא לי לפגוש את ריקליס לפני כמה חודשים. הוא הבטיח לי שהוא עובד על משהו חדש).

אבי נשר מסתכל ימינה ושמאלה, שמח על מזלו הטוב ועל כל סרט שהוא עושה שמקבל פידבקים חיוביים מהקהל, ועם זאת, להרגשתי, "גן קופים", עם כל הרוח הנעימה שהוא מביא, מבטא פחד אמיתי של נשר מ

אוסקר שפה זרה 2024: מקבץ שביעי

יומיים. רק יומיים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, ועוד עשרה סרטים התווספו לרשימת אלו שרוצים אוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. ביחד עם שמות הסרטים אותם סקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי) יש לנו כבר 70 סרטים ברשימה. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה ביומיים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אוסקר שפה זרה 2024: מקבץ שישי

4 ימים (כולל יום כיפור אחד) עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, ועוד עשרה סרטים התווספו לרשימת אלו שרוצים אוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. ביחד עם שמות הסרטים אותם סקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) יש לנו כבר 60 סרטים ברשימה. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

צרפת: הקדירה (La Passion du Dodin Bouffant) – טראן אנג האנג

שוק! הלם!

לצרפת היה קלף מנצח ביד. סרט שדי בטוח היה מגיע לפחות למועמדות. מועמד מוביל אפילו לזכייה. אבל צרפת שולחת סרט אחר. במקום "אנטומיה של נפילה" שזכה בפרס דקל הזהב השנה בקאן (ראיתי את הסרט. הוא ארוך מדי, ולא הכל עובד בו, אבל מה שכן עובד, עובד מצוין), צרפת שולחת את "הקדירה" של טראן האן האנג. 

"אושר פירושו להמשיך לערוג אל משהו שכבר יש לך. אבל, האם אי פעם היית שלי?"

המשפט היפה הזה נאמר בטריילר, ואני מניח שמייצג את הסרט הזה, שלפי כל הסימנים נראה רומנטי ומקסים, אבל גם מאוד מיינסטרימי ולא מאוד מתוחכם. בצבעים חמים, ועם שני שחקנים אהובים (בנואה מז'ימל וז'וליייט בינוש), "הקדירה" מספר על שני טבחים במאה ה-19. הוא מאוהב בה ומציע לה נישואין. האוכל שהוא מבשל אפילו טעים יותר כשהיא בסביבה. היא מעדיפה את החופש שלה על פני הנישואין. רוצה להמשיך לבשל איתו, אבל לא להתחתן. הוא, כנראה, יאלץ להסתפק בלהיות איתה מבלי להיות איתה. סרט שנדמה רומנטי ומקסים, אבל גם חסר ייחוד אמיתי.

בריטניה: אזור העניין (Zone of Interest) – ג'ונתן גלייזר

בריטניה, בניגוד לצרפת, שולחת לאוסקר את אחד הסרטים הכי מדוברים השנה, ויש לה ביד מועמד מוביל לזכייה באוסקר השנה. דרמת שואה של ג'ונתן גלייזר ("מתחת לעור", "לידה"). תיאור שגרת חייהם של גבר, אישה, וילדים. הכל מאוד אידילי, אוהב, ונעים. מדי פעם הם שומעים הדים ממה שמתרחש אצל השכנים. לא משהו מיוחד. רק מקלחות גז שעושות את עבודת ההשמדה היעילה. שמו של הגבר, אגב, הוא רודולף הס. הוא מפקד המחנה השכן. להבנתי, לא רואים בסרט בכלל מה קורה במחנה. הכל רק עדות שמיעה, אל מול האידיליה הנאצית. 

סרט כל כך מסקרן עד שאין לו עדיין טריילר. אבל כן יש לו ביקורות מעולות, וסיכוי רציני לזכות באוסקר.

ספרד: קבוצת השלג (La Sociedad de la Nieve) – חואן אנטוניו באיונה

ספרד שולחת לאוסקר את הסרט החדש של

משפחה אמיתית: הביקורת

(שם הסרט במקור: La Vraie Famille)

זה סרט שמאוד רציתי לאהוב. ממש רציתי. יש בו חומר מצוין לדרמה סוחפת ומרגשת. במידה מסוימת הוא אכן מרגש. ובאותה נשימה הוא לא באמת מספק אותי.

הסיבה, במשפט: "משפחה אמיתית" עושה עבודה מצוינת בכל הנוגע לתיאור מצב. הוא נכשל כמעט לחלוטין באספקט הנרטיבי. הסרט הזה עומד במקום כל הזמן. המקום מאוד נחמד, ובכל זאת, יש כאן סיטואציה שמתחננת ללכת קדימה, לבדוק את שלבי הסיפור הזה. ואין סיפור. יש סיטואציה. וזהו.

צריך לומר: הבמאי של הסרט הזה, אחד בשם פביאן גורז'אר, מצלם את הסרט הזה בתנועה אנרגטית ומקסימה, עם עיצוב פריים צבעוני ומתוק, ועם בימוי שחקנים יפהפה (אחת מהן, אם המשפחה, מגולמת על ידי מלאני טיירי, שחקנית אהובה ומוכרת בצרפת, וגם כאן היא מצוינת). האינטראקציה בין כל השחקנים כאן, חלק מהם ילדים חסרי ניסיון, פשוט נפלאה, בונה עולם שמאוד נעים להיות חלק ממנו. הסרט הזה לא נרתע מוויכוחים ומהצורך של הורים לשים גבולות לילדיהם (אחד הילדים בן 11, וכבר מראה סימנים ראשונים של מרד נעורים. גם זה מטופל באהבה), אבל יש כאן כל כך הרבה חום ואנושיות בין ההורים והילדים עד שקשה לא לחייך ולאהוב את המשפחה הזאת.הבעיה היא ש

אוסקר שפה זרה 2024: מקבץ חמישי

6 ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, ועוד עשרה סרטים התווספו לרשימת אלו שרוצים אוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. ביחד עם שמות הסרטים אותם סקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 50 סרטים ברשימה. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אוסקר שפה זרה 2024: מקבץ רביעי

הקצב רצחני. עברו רק שלושה ימים מאז פרסמתי אן את המקבץ הקודם, וכבר התווספו עוד עשרה סרטים לרשימת אלו שרוצים אוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר (למעשה, נוספו יותר מעשרה. אני שומר את העודף למקבץ הבא). ביחד עם שמות הסרטים אותם סקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) יש לנו כבר 40 סרטים ברשימה. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

מחר תזרח השמש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Il Sol dell'avvenire)

סרטים, הרבה פעמים, מספרים לי על החיים. על שוטרים, עורכי דין, סוכנים חשאיים, מדריכי שחייה, חיילים, שחקני כדורגל (וכל זה כפול שתיים. יש גם נשים בעולם), ועוד כל מיני פונקציות שא.נשים ממלאים/ות בעולם הזה. החיים בעולם הזה מעניינים אותי, ואמירות על החיים בעולם הזה מסקרנות אותי.

כשמגיעים סרטים על יוצרי קולנוע אני פחות מתעניין. כי אין כאן סרטים על החיים. יש כאן סרטים על אנשים שמספרים לי על החיים. כן, גם בימאים וכותבים הם אנשים בעולם הזה, אבל כשהם מתחילים להתפלסף על תיאוריות יצירה, על איך לכתוב ולביים את הרוצח השכיר הזה במקום פשוט לספר את הסיפור שלו – זאת כבר התעסקות נישתית שתעניין רק את מי שמבין ומתעסק בתחום. ב"מחר תזרח השמש" הבמאי, נני מורטי, מספר על במאי ש