ישמח חתני: הביקורת

מכירים את הרגעים האלו שבהם אתם יושבים מול הטלויזיה כדי לצפות בפרק 2431 של הסדרה האהובה עליכם? רגעים של נחמה שקטה. אתם יודעים בדיוק מה תקבלו. אתם מכירים את כל הנפשות הפועלות, את האופי של כל אחת, את טיב היחסים בין הדמויות השונות, ורק מחכים לראות מה יקרה לכל אחת בפרק הבא. זה מה שקורה עם "ישמח חתני". והדבר המפתיע הוא שההרגשה החמימה הזו מגיעה אל חווית הצפיה כבר לאחר כדקה וחצי. אחרי זמן מאוד קצר, אתם כבר מרגישים שאתם מכירים את כל הדמויות, אוהבים אותן, ורק מצפים לראות מה יעלה בגורלן.

עכשיו תחזרו לפסקה למעלה, ותקראו אותה שוב. רק הפעם, בלי ציניות, בבקשה. כי כל מה שטוב בסרט הזה (שזה לא מעט), וגם כל מה שפחות טוב (שגם מזה יש, לצערי, לא מעט) יש ב

אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ שמיני

קצת פחות משבוע עבר מאז הפוסט האחרון שלי. בשבוע הזה נוספו עוד 10 סרטים לרשימה של אלו שרוצים אוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית. וכך, כשעוד קצת פחות משבוע נותר לדד-ליין, ועם כל הסרטים שעליהם פירטתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי) יש לנו כבר 80 (שמונים!) סרטים שרוצים אוסקר. אבל רק 5 יהיו מועמדים, ורק אחד יזכה. הנה סקירה של עשרת הסרטים שהצטרפו למירוץ השבוע (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ שביעי

מדהים. לא יאומן. רק 33 שעות עברו מאז שפרסמתי את המקבץ הקודם. 33 שעות. יממה וקצת. וב-33 השעות האלו עוד 10 מדינות (עשר!) הודיעו על בחירתן לאוסקר. עשר מדינות, אחת מהן ישראל, מדינה קטנה ורועשת מאוד. ובתור בונוס, מדינה נוספת, שכבר הודיעה מוקדם יותר החודש על בחירתה, שינתה את הבחירה שלה. אז עם כל הסרטים שכבר הוגשו לאקדמיה האמריקאית, ושאת שמותיהם ותקציריהם וטריילרהם תוכלו למצוא במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי), מינוס הסרט התוניסאי שהוחלף, פלוס הסרט הטוניסאי המחליף (עליו תוכלו לקרוא במקבץ הנוכחי) – סך הכל יש לנו כבר 70 סרטים במירוץ לאוסקר. שבעים! ויש לנו עוד יותר משבוע לדד-ליין! ואיטליה עדיין לא בחרה! וצרפת! וקנדה! ועוד כמה מדינות! אז מהו המספר הנוסף שיהיה הסופי…

ובינתיים, אלו הם עשרת הסרטים (והאחד הנוסף) שנוספו ב-33 השעות האחרונות לרשימה של הסרטים המתמודדים על האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ שישי

היום בערב יתקיים טקס פרסי האופיר של האקדמיה הישראלית. הטקס שבסופו יוחלט מהו הסרט הישראלי הכי טוב של השנה (לטעם האמריקאים), כלומר, מהו הסרט שישראל שולחת השנה לאוסקר (כנראה "סופת חול". סרט יפה). מצד אחד, יש לנו סיכוי השנה, כי "סופת חול" (שהוא כנראה הזוכה) הוקרן בלא מעט פסטיבלים השנה, כולל בחשובים מאוד מביניהם, וזכה בלא מעט פרסים. אבל, מצד שני, יש כבר 60 סרטים במירוץ, חלק מהם עם ייחוס דומה ואף מכובד יותר מהסרט הישראלי, ולא בטוח שיש לנו בכלל מקום ברשימה הסופית.

במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) פירטתי את 50 הסרטים שנשלחו כבר במהלך החודש לשיפוט האקדמיה האמריקאית בקטגוריית הסרט הזר שלא דובר אנגלית. 5 ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם. 5 ימים בהם הצטרפו למירוץ עוד 10 סרטים (נכון לרגע פרסום הפוסט הזה, יש 60 סרטים במירוץ). הנה, בקצרה, על עשרת הסרטים שהצטרפו לרשימה ב-5 הימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אור בין האוקינוסים: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Light Between Oceans)

זה הסרט השלישי של דרק סיאנפראנס שאני רואה, ואני חושב שעכשיו אפשר לומר בצורה ברורה שמדובר באחד הבמאים האיכותיים בעולם. עם סרטו הראשון היו לי בעיות, אבל נכבשתי בקסמו של סרטו השני, גם אם מצאתי אותו לא מספיק שלם. הסרט החדש של סיאנפראנס הוא כבר יצירה בוגרת, מרגשת מאוד, עשויה בטעם וניכר שהבמאי כאן יודע את העבודה, ועושה אותה במקצועיות של במאי ותיק ומיומן.

בראיה לאחור, ולאור שני סרטיו האחרים של סיאנפראנס, אני חושב שעכשיו אני יודע גם מה לא עבד לי ב"בלו ולנטיין". כי סיאנפראנס הוא במאי שחושב בקאנוואסים עצומי מימדים. ו"בלו ולנטיין" היה סרט קטן מלהכיל את האמביציה העצומה של הבמאי המוכשר הזה. "מקום בתוך היער" כבר סיפר סיפור עם קונוטציות תנ"כיות, על יחסי אבות ובנים, ועל חטאים של אבות ובנים. והסרט החדש של סיאנפראנס ממשיך את הדיון האמוני הזה.

כי, לכאורה, מי שראה את הטריילר של "אור בין האוקינוסים", עלול לחשוב שמדובר כאן בסוחט דמעות נצלני. וצריך לומר את האמת: אתם תבכו. אין מצב שלא תבכו. אדם שעינו אינה דומעת במהלך צפיה בסרט הזה, יש לו לב של אבן. אבל יש בסרט הזה הרבה יותר. כי הסרט הזה

סופת חול: הביקורת

היה לי מזל השנה, והצלחתי לארגן לעצמי חופשה קטנה בברלין בפברואר. גם טיילתי, וגם ראיתי סרטים בפסטיבל הקולנוע. אחד מהם היה "סופת חול". אהבתי אותו בצפיה ראשונה, וכתבתי עליו כבר אז. אבל מאז פברואר כבר עברה יותר מחצי שנה, והנה יוצא "סופת חול" להקרנות מסחריות שבוע לפני סיום תחרות פרסי האופיר, כשאל קו הסיום מגיע הסרט הזה כמוביל וכפייבוריט לזכיה. מאז פברואר ראיתי עשרות סרטים, כולל ישראלים, והזכרון הרגשי שלי ממנו התעמעם. זכרתי שמדובר בסרט יפה, אבל ראיתי טובים ממנו. זכרתי שמדובר בסרט מרגש, אבל ראיתי מטלטלים ממנו. ואפילו ציניות התחילה להתגנב: מחשבות כפירה שאולי ה"סופת חול" הזה לא כזה טוב בעצם, והוא בסך הכל סרט בכורה לא רע, אבל לא בטוח שמגיע לו לייצג את ישראל באוסקר, ולא בטוח שהוא הישראלי הטוב של השנה.

אז הלכתי לראות את הסרט פעם שניה. ולמרות שאני עדיין שומר את הלב שלי ל"אבינו" (בקרוב על המסכים. סרט אדיר), הציניות שלי עפה מהחלון די מהר. כי אני יושב באולם, וצופה בסרט שכבר ראיתי, ואני ממש בוכה נון-סטופ במשך שעה וחצי. הלחיים שלי רטובות לכל אורך ההקרנה, האף שלי סתום, הלב שלי לא פועם סדיר. הסרט הזה לא רק

אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ חמישי

רק 3 ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, וכבר 10 מדינות נוספות פרסמו את הבחירות שלהן לסרטים שיהיו הנציגים הלאומיים שלהן בתחרות האוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית. ביחד עם הסרטים שכתבתי עליהם בארבעת המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 50 סרטים במירוץ. ועוד שבועיים עד הדד-ליין, כך שהשנה לא רק מלאה בסרטים עם פרופיל גבוה, איכותיים, שעשויים לזכות באוסקר, אלא התחרות השנה מלאה בסרטים, נקודה. כך שגם אם "סופת חול" יהיה הנציג של ישראל באוסקר, וגם אם הוא יהיה נציג ראוי, עדיין יהיה לו קשה להתברג לחמישיה הסופית בין המבחר העצום שכאן. הנה סקירה על עשרת הסרטים שהצטרפו למירוץ בשלושת הימים האחרונים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

מלך שלי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Mon Roi)

אהבה היא מצב לא נורמלי. פסיכוטי אפילו. כי אין הגיון באהבה. אי אפשר באמת להסביר למה את/ה אוהב/ת את מי שאיתך. זה לא הסבר הגיוני. זה פשוט ככה. וההתאהבות היא מצב אנרגטי, ממריץ אדרנלין, מעלה את מצב הרוח לרמות לא רגילות, משנה סדרי עולם פרטיים, הופך את החשוב ללא חשוב, את היומיומי לזניח. נדמה שיש רק דבר אחד בעולם, וכל השאר מפריע.

ואז הכל נרגע.

או שלא.

כלומר, באיזשהו שלב נכנסים ל

אוסקר שפה זרה 2017: מקבץ רביעי

עוד 4 ימים עברו מאז פרסום המקבץ הקודם, וכבר נוספו לרשימה עוד 10 סרטים במירוץ הארוך לאוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית. בתפריט הפעם: מלחמה, סבל, כאב. סרטים שמחים המדינות שולחות לאוסקר, הפעם בעיקר מהעולם הערבי. ביחד עם הסרטים שכבר נשלחו למירוץ, ועליהם כתבתי במקבצים הקודמים (לרענון: מקבץ שלישי, מקבץ שני, מקבץ ראשון) יש לנו כבר 40 סרטים בתחרות. ועוד כמה מדינות חשובות צריכות להיכנס לחשבון. למשל, צרפת (פראנסואה אוזון החדש?), איטליה ("אש על המים"?, "זרים מושלמים"?, "קיץ" החדש של גבריאל מוצ'ינו שמתרחש בסן פרנסיסקו?), וגם, אהמ, ישראל ("אבינו" הנפלא שאין לו נוכחות בינלאומית, או "שבוע ויום" המקסים, או "סופת חול" הנהדר, או אולי הסרט של רמה בורשטיין?). אז בינתיים, הנה עוד 10 סרטים שנכנסו למירוץ בארבעת הימים האחרונים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

התפכחות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Indignation)

חיי הרגש. אלו שההמון דוחה מעליו כי זה "רגשי", "סיסי", מראה על חולשה. חיי הרגש האלו הם חיוניים. הכרחיים. פטאליים. בלעדיהם אין חיים. לא רק שאין טעם לחיים. בלעדיהם אין חיים, נקודה.

רציני. מאוד רציני. הסרט הזה הוא האמ-אמא של הרציני. מה שהחבר'ה קוראים "כבד". Dead Serious. תרתי משמע. אבל לא הכל רע בסרט הזה.

ובמהלך הסרט חשבתי שאולי וודי אלן היה צריך לביים את הסרט הזה. כי משפחה יהודית עומדת במרכז הסיפור. ויש כאן מאפיינים חמים ואמינים למשפחה שכזו בשנות החמישים של המאה העשרים. אני רק לא בטוח שהמרכיב היהודי הכרחי. גם נוצרים ומוסלמים אוהבים. ואולי וודי אלן היה נותן יותר טעם לנוכחות היהודית בסרט הזה. כי מה שחסר בסרט הזה, בצורה כרונית ממש,  הוא הומור.

כי נדמה שהסרט הזה מתנהל ב