ארכיון חודשי: אפריל 2017
תברח: הביקורת
(שם הסרט במקור: Get Out)
כבר כחודשיים אני שומע על הלהיט המפתיע הזה מארה"ב. מסרט שלא הייתי אפילו יורק לכיוונו הוא הפך, עם כל דיווח שהגיע מחו"ל, לסרט מסקרן מאוד. אבל בכל זאת חשש אחד מרכזי ניקר במוחי: לחברת ההפקה של הסרט הזה קוראים בלומהאוס. הם מתמחים בסרטי אימה זולים ודי טיפשיים (כל סדרת "הטיהור", למשל. או "ספליט". סרט נורא בעיניי). חששתי ש"תברח" יהיה סרט שמשתמש בתירוץ של דיון (שטחי) בגזענות כדי ליצור סרט אימה נחות ואידיוטי.
טעיתי. הפעם ההייפ בהחלט מוצדק. איכשהו, מתחת לרדאר (ואני מהמר אפילו מתחת לאף של המפיקים עצמם), הסרט הזה הפך לא רק להצלחה קופתית גדולה, אלא גם לסרט חכם, אפקטיבי, מרתק, ערמומי, מושיב על קצה הכסא, וגם מגרה את המחשבה.
כי כן, לכאורה מדובר בסרט אימה. ויש אפילו רגע בסרט שבו דמות אחת עוברת בחדר, ברקע, מאחורי הדמות הראשית, ורק צליל צורם של כינורות מגלה שאנחנו בעצם צריכים לפחד. כמו בסרט אימה. אבל בעצם יש כאן משל מרתק, לא צפוי, על המצב של הגזענות היום בארה"ב, ומה שיפה במיוחד בסרט הזה הוא ש להמשיך לקרוא
פרסי איריס 2017: המועמדויות
תקציר הפרקים הקודמים: חבל קוויבק, החלק דובר הצרפתית של קנדה, מכיל לא מעט אנשים ששואפים להיפרד מקנדה, להפוך לישות עצמאית. שני משאלי עם התקיימו בעבר על השאלה הזו. בשניהם תומכי הפירוד הפסידו, אם כי בשני שבהם ההפסד היה קטן מאוד (51-49 אחוז לטובת תומכי ההישארות. מה שאומר שהסנטימנט הלאומי של הקווביקים חזק מאוד, גם אם לא חזק מספיק). כחלק מאותו סנטימנט לאומי, יש לקוויבקים אקדמיה לקולנוע משלהם, והם מחלקים פרסי אקדמיה משלהם, בנפרד מפרסי האקדמיה הקנדית.
מאז סוף שנות ה-90 האקדמיה הקוויבקית חילקה את פרסי הג'וטרה, שנקראו על שמו של קלוד ג'וטרה, שחקן מפורסם שם. בשנה שעברה, מעט לאחר פרסום המועמדויות לפרס הג'וטרה 2016, התגלה סוד נורא מהעבר. הסתבר שקלוד ג'וטרה היה פדופיל. כצעד ראשון האקדמיה הקוויבקית הורידה את שמו מפרס הקולנוע הבכיר של קוויבק. לא היה מספיק זמן למצוא שם חדש לפני הטקס של השנה שעברה, אז הוא התקיים תחת השם "פרסי האקדמיה של קוויבק" (הנה הדיווח על מי שזכה בשנה שעברה).
בשנה שעברה מאז, התכנסה האקדמיה הקוויבקית כמה פעמים והגיעה לכמה החלטות אדמיניסטרטיביות:
-
לפרס האקדמיה הקוויבקית ניתן השם החדש "איריס"
-
נוספו כמה קטגוריות חדשות לפרסים (בעיקר אלו שנוגעות לסרטים דוקומנטרים)
-
הטקס נדחה ממרץ ליוני, מבדיל אותו מהטקס של האקדמיה הקנדית שמתקיים במרץ.
וכך התפרסמו בתחילת החודש המועמדויות לפרס החדש של האקדמיה הקוויבקית. כמו תמיד, חלק מהמועמדים לפרס הקוויבקי משיקים למועמדויות ולפרסים של האקדמיה הקנדית, ויש גם כמה דגשים שהקוובקים נותנים לסרטים שהאקדמיה הקנדית מדלגת עליהם, או רק מרפרפת עליהם.
המועמד המוביל לפרס האיריס השנה, כצפוי, הוא להמשיך לקרוא
הצב האדום: הביקורת
(שם הסרט במקור: La Tortue Rouge)
בתחילת הסרט יש קרדיט גדול לסטודיו ג'יבלי. כן, כולם מתעלפים מאולפן האנימציה היפני הזה. וכל האנימטורים הגדולים רואים בהייאו מיאזאקי ככוהן הגדול והמשפיע, אחד מעמודי התווך של הז'אנר הזה בעולם האמנות. אני לא כל כך מתחבר לסרטים שלהם. וזה לא שיש לי דבר רע במיוחד לומר על הסרטים האלו. אני פשוט לא מבין אותם. יש בהם איזושהי תפיסת עולם רחוקה ממני, איזושהי הסתמכות על תרבות יפנית קאנונית זרה לי, עד שאני אולי יכול להבין את הסיפור המיידי שבו (וגם זה לא תמיד), אבל לא מה שעומד מאחורי זה (ואני אוסיף ואומר שלסרטי לייב-אקשן יפנים על סמוראים אני דווקא מתחבר, כי הם על אנשים. לסרטי אנימציה דמיוניים לא כל כך).
וזה גם המצב עם "הצב האדום" (שהיה נכון יותר לקרוא לו "הצבה האדומה", אבל נו, שיהיה). כי מדובר כאן בסוג של משל יפהפה, מקסים, ומרגש לפרקים. אני רק לא מבין מהו הנמשל. כי יש כאן סיפור השרדות על אי בודד.
איתן 