החלק הראשון הזה מסתיים במעין קרשנדו מענג, ואז מתחיל החלק השני. איטי יותר. מחושב יותר. החלק שבו להמשיך לקרוא 
הייתי מצפה מאיש כזה שינסה למצוא דרכים להתנגד לאיש הרע. שיעשה מה שהוא אומר, אבל שבמקביל ינסה לפתור את הבעיה. הוא לא. גיבור הסרט עושה כל מה שהוא אומר. הכול. ובוכה. הרבה בוכה. ואומר הרבה פעמים להמשיך לקרוא 
"הנהגת של מר יוסוקה" קיבל מהאקדמיה היפנית לקולנוע 9 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקן, צילום, תאורה, סאונד, עריכה, ופרס התגלית.
סרט על בחורה צעירה שמבקשת לעשות הפלה בצרפת של שנות ה-50, זמנים שבהם הפלה לא הייתה חוקית, הסרט הזה כן מועמד לפרס הגדול של הסזאר, אבל הוא קיבל בסך הכול רק ארבע מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מעובד, ושחקנית מבטיחה.
סרט מחזמר אופראי שכולו שירים, והוא משלב אכזריות ורגש בצורה מאוד לא קונבנציונלית (מאוד אהבתי את הסרט הלא רגיל הזה), הסרט הזה הוא הפקה בינלאומית של במאי צרפתי, ולצורך העניין, האקדמיה הצרפתית רואה בו סרט צרפתי לכל דבר, והעניקה לו 11 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (לאוס קאראקס), שחקן (אדם דרייבר), תסריט מקורי, מוסיקה, סאונד, צילום, עריכה, תלבושות, עיצוב אמנותי, ואפקטים.
סרט על משמרת כאוטית בבית חולים שמושפעת מההזנחה הממשלתית של מערכת הבריאות הצרפתית (הוקרן בפסטיבל ירושלים. לא התרשמתי), הסרט הזה דווקא די הרשים את האקדמיה הצרפתית, שהעניקה לו 6 מועמדויות לפרס הסזאר: לפרס הסרט הטוב ביותר, שחקנית (ולריה ברוני טדסקי), שחקן, שחקנית משנה, תסריט מקורי, ועריכה.
סרט שהוקרן בישראל (מעין ביוגרפיה דמיונית של סלין דיון), ונתקל בעיקר בהרמת גבה ובמשיכת כתף (חלק מזה בגלל הקורונה, אני מניח, אבל חלק בגלל שזה כנראה סרט, אהמ, לא מאוד משובח. לא ראיתי), הסרט הזה דווקא קיבל תשומת לב מסיבית מהאקדמיה הצרפתית בדמות 10 מועמדויות לפרס הסזאר: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי (ולרי למרסייה), שחקנית (ולרי למרסייה), שחקנית משנה, שחקן משנה, תסריט מקורי, סאונד, תלבושות, עיצוב אמנותי, ואפקטים.
ובלילה (כלומר, בשעות היום המאוחרות)
בנוגע לפסטיבל: בגלל הקורונה, הזמנות כרטיסים התקיימו באינטרנט בלבד, וההקרנות התפרסו על פני מספר מוקדים ברחבי העיר. אני ראיתי סרטים ב להמשיך לקרוא 
כתוב: "בעצב תלדי בנים". "האירוע" בא להראות שגם את החופש של האישה צריך לקנות בעצב. בייסורים. בעקשנות. במסירות. בחמת זעם.
"המהגרים" עושה שימוש בעריכה מעניינת, שלפעמים הולכת אחורה אסוציאטיבית, ולפעמים קדימה, אבל תמיד היא נשארת נאמנה לתודעת הגיבורה של הסרט, אם המשפחה. שתי שאלות עיקריות נשאלות כאן – אחת היא מהו בית, והשנייה היא איך נכון ל להמשיך לקרוא 
כי בתום המערכה הראשונה יש כאן גילוי דרמטי מרעיש. בהתאם לרוח הסרט הכמעט מופנמת, פנלופה קרוז אכן נרעשת בעקבות הגילוי, אבל להמשיך לקרוא 
סיפור משונה על גבר וילדה שרוצים, שניהם, לשים יד על גליל פילם של סרט. לכל אחד סיבה משלו, וזה קשור, הין היתר, לבת של הגבר, אותה הוא לא ראה כמה שנים, והיא מונצחת על גבי הפילם לרגע אחד קצר (מכאן שם הסרט).
איתן 