פסטיבל טרומסו 2022: הבוס הטוב

(שם הסרט במקור: El Buen Patrón)

בשנה שהביאה סרט חדש של גדול במאי ספרד (ואחד מהכי גדולים בעולם), דווקא הסרט הזה, של פרננדו לאון דה אראנואה, הוא הסרט הספרדי היציג של השנה. "הבוס הטוב" הוא המוביל במועמדויות לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לקולנוע, הוא נציג ספרד לאוסקר, ואפילו הצליח להשתחל אל תוך השורטליסט של 15 הסרטים האחרונים לפני שלב המועמדויות הסופי לאוסקר. ולמרות שהאוסקר לסרטים בשפה שאינה אנגלית הולך להיות השנה מרוץ צמוד ומותח בין יפן, נורבגיה, ודנמרק, כשגם אירן, גרמניה, ופינלנד מחכות לעקוץ, ויש גם את סורנטינו האיטלקי, עכשיו, אחרי שראיתי את הנציג הספרדי, כדאי להכניס אותו גם למיקס.

מה שלא אומר שאני חושב שזה סרט מצוין או יוצא דופן. מה שזה כן אומר שמדובר בסרט מאוד מהנה, משעשע, עם ניסיון לומר משהו רציני על העולם האכזרי וחסר הרחמים של עסקים. וזאת גם הבעיה שלו.

לבמאי הסרט קוראים פרננדו לאון דה אראנואה. הוא התחיל את דרכו לפני קרוב לעשרים שנה עם סרטים (נהדרים) על עוולות חברתיות. על אבטלה ("ימי שני בשמש" היפהפה), על עולם הזנות ("נסיכות" המרגש). בסרטים שלו תמיד יש אנושיות חמה, הבנה לנפש האדם הנמצאת במצב קשה. אפילו לא מעט הומור יש בסרטים שלו, גם במצבים קשים. וזאת הצרה של "הבוס הטוב": זאת לא דרמה עם כמה רגעי הרפיה קומיים. "הבוס הטוב" היא קומדיה פרועה עם כמה רגעים של דרמה. וזה לא עובד, כי זה מקהה מאוד את חיצי הביקורת.

לבוס הזה קורים הרבה דברים במהלך שבוע גורלי. דה אראנואה מחזיק יפה בעריכה מדויקת לא מעט כדורים באוויר. כמה וכמה חוטי סיפור שכל אחד מהם מקבל את זמן המסך האפקטיבי שלו. בנוסף, לסרט הזה יש אס קטלני בשרוול: לתפקיד הראשי מלוהק אחד מהשחקנים הטובים ביותר בעולם היום, חוויאר בארדם. השחקן הזה נותן כאן הופעה מצוינת שמצילה את הסרט הזה מעצמו (כמעט). בארדם מסונכרן לחלוטין לחזון הבמאי, שמפיל עליו את להמשיך לקרוא

פסטיבל טרומסו 2022: מיס אוסקה

(שם הסרט במקור: Miss Osaka)

הסרט הוא מדנמרק, הוא מתחיל בדנמרק, ומהר מאוד מגיע לנורבגיה (למעשה, ממש לעיר שבה אני נמצא עכשיו, טרומסו), ואח"כ נוסע ליפן. יש לו הנחת יסוד מרתקת, ועיצוב אמנותי יפה. אבל יש לו יד מאוד לא בטוחה בבימוי, צילום שלא ממש יודע איך לתפוס את הרגע, עריכה מאוד מקרטעת, ושחקנית ראשית שלא ממש מספקת את הסחורה (אולי כי היא לא טובה, ואולי כי היא לא באמת קיבלה הדרכה ראויה מהבמאי).

הסיפור, בבסיסו, מעניין למדי, עם פוטנציאל רגשי לא מועט: זוג מדנמרק, הוא איש עסקים, והיא, אהם, חברה שלו (לא ממש ברור מה היא חוץ מ, אהם, חברה שלו) – הם נוסעים לנורבגיה לצורך עסקי. שלו. כבר מהתחלה ברור שהיא לא ממש מוצאת את עצמה בזוגיות הזו. שהוא איש עסקים, והיא החברה של האיש הזה. בת הלוויה שלו. ואז, במסעדה שבה אמורה להתרחש ארוחת העסקים (שלו) היא פוגשת אישה יפנית שנמצאת בנורבגיה. בין שתי הנשים נוצר קשר חברי כמעט מידי, והן נוסעות אל תוך הלילה הנורבגי למעין סדרה של שיחות (אני מניח שהבמאי, שהיה שותף גם לכתיבה, שאב השראה, לפחות תסריטאית, מההתחלה של טרילוגיית "לפני" של ריצ'ארד לינקלייטר). הסצנות קצרות מדי, השיחות מבולבלות מדי, מצולמות בצורה לא ברורה, עם חוסר בטחון בולט בהפעלת המצלמה כשצריך להתקרב או להתרחק בזום, העריכה חתוכה מדי, לא ממש נותנת למערכת היחסים הזאת להתפתח בצורה אורגנית, אבל ניחא.החלק המעניין של הסרט מתחיל כש להמשיך לקרוא

חוצלארצ

זה פוסט שלא נוגע לקולנוע. בערך.

בפוסט סיכום שנת 2021 כתבתי: ומה שאני עושה הוא לנסות לשמור על עסקים כרגיל, עד כמה שניתן

נאה דורש נאה מקיים

עד משבר הקורונה, הצלחתי ליצור לעצמי שגרה שכזאת שאפשרה לי לטוס פעם בשנה לחו"ל, למקום שיש בו פסטיבל קולנוע, ואז לטייל וגם לראות סרטים. הפעם האחרונה שהייתי בחו"ל הייתה נובמבר 2019, בפסטיבל הקולנוע בקורק, אירלנד. לפני הקורונה. לפני יותר משנתיים. אבל, כאמור, אני מנסה לחזור לשגרה, למרות הדלתא, והאומיקרון, והמילים האחרות ביוונית שאני עוד לא מכיר, אז טסתי.

כמה ווג'ראס זה לטוס בשגרת קורונה. זה אומר לעשות בדיקה לפני, ולהשיג אישור כניסה למדינת היעד, ולהשיג אישור כניסה למדינה שבה אני עובר בקונקשן, ולהשיג אישור יציאה מהארץ (הכול כפול 2. אני צריך גם לחזור…), ולהדפיס כל כך הרבה אישורים שצריך להראות לכל מיני אנשים שאני כבר מאבד את הצפון (מכירים את זה שהולכים בשדה התעופה ובודקים כל כמה דקות שהפספורט נמצא במקומו? עכשיו תכפילו את זה פי כמה, כי צריך לבדוק שכל האישורים האלו נמצאים גם). וזה גם כמובן אומר להיות ימים שלמים עם מסיכה (בנמלי התעופה ובטיסות עצמן). וזה בנוסף לכאב הראש הרגיל של טיסות לחו"ל.

אבל זה שווה. tromso city centerאני עכשיו נמצא באחד המקומות הכי צפוניים על פני כדור הארץ. מקום שנקרא טרומסו, נורבגיה.

קר כאן (סביב ה-0 מעלות, פלוס מינוס. בעיקר מינוס), אבל להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2022: המועמדויות

היום התפרסמו בדנמרק המועמדויות לפרס הרוברט של האקדמיה הדנית לקולנוע לשנה זאת.

הפתעה מספר אחת: "לברוח" (Flugt), אחד הסרטים הכי מדוברים השנה בסצנת הפסטיבלים העולמית, סרט שהוא אחד המועמדים המובילים לאוסקר השנה, הסרט הזה קיבל רק 4 מועמדויות לפרס במגרש הביתי שלו: לפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, עריכה, סאונד, ומוסיקה. נציג דנמרק לאוסקר לא מועמד אפילו לפרס הגדול, פרס הסרט הטוב ביותר. וזה דווקא סרט יפה ומרגש, גם אם לא הכול עובד בו (הנה מה שכתבתי עליו כשראיתי אותו בפסטיבל ירושלים. הסרט אמור לעלות להקרנות מסחריות בישראל בקרוב).

אז חוץ מ"לברוח", יש עוד כמה סרטים מדנמרק שהאקדמיה מצאה ראויים לפרסים. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות השנה:

מרגרט ה-1 (Margrete den Første) – שרלוט סילינג

הסרט המוביל במספר המועמדויות לפרס הרוברט השנה הוא דרמת תלבושות היסטורית. סיפור המתרחש במאה ה-15: המלכה מרגרט שולטת על להמשיך לקרוא

ליקריץ פיצה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Licorice Pizza)

בחיי שאני לא מבין את הסרט הזה

זה לא שהסרט הזה רע. הוא לא. יש בו לא מעט סצנות נהדרות. אבל מבחינתי שום דבר לא מתחבר לשום דבר. אני לא הבנתי על מה הסרט הזה.

האם יש כאן סיפור על הוליווד, מקום קר, עסקי, ומזויף, אבל גם מקום לידת החלומות?

גיבור הסרט הוא להמשיך לקרוא