אתמול הכריזה האקדמיה הספרדית לקולנוע על המועמדים לפרסי הגויה. אותי עניינו במיוחד כמה מועמדויות יקבלו הסרט החדש של פרננדו לאון דה אראנואה (שכבר הספקתי לראות, ואהבתי), ושל חוליו מדם (שגם אותו ראיתי, ובניגוד להרבה אחרים, גם אותו אהבתי). שניהם ברשימה, אבל אחד מהם קיבל הרבה יותר אהבה מהשני. עוד במאי ספרדי שחזר השנה לבמה הוא אלחנדרו אמנאבאר, שעשה סרטים נהדרים וזכה בהרבה פרסים בעבר, כולל בפרס האוסקר (על "הים שבפנים"), והשנה חזר עם סרט ראשון מזה 6 שנים, אבל הסרט הזה זכה לביקורות צוננות במיוחד, וגם האקדמיה הספרדית התעלמה ממנו, ולא העניקה לו אפילו מועמדות אחת. ויש עוד כמה סרטים מפתיעים ברשימה (חלק מפתיע לטובה, חלק לרעה). בהמשך הפוסט, סקירה על הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות של האקדמיה הספרדית להשנה.
ונתחיל עם
הכלה (La Novia) – פאולה אורטיז
עיבוד מחודש לקלאסיקה "חתונת הדמים" של פדריקו גרסיה לורקה. ביום חתונתה, בחורה בורחת מבעלה הטרי אל זרועות האקס המיתולוגי. התוצאות פטאליות וטראגיות. ועם זאת, נדמה שסרטה של פאולה אורטיז מתרכז יותר בריכוך המכות הדרמטיות, באסטתיקה של התמונה ושל העיצוב האמנותי, ופחות בהעברת הרגשות הגועשים והפטאלים אל הקהל. הטריילר מלא בצבעי חום מדברי, מפאר רגעים אל מול נצנוץ השמש, ועוד כהנה וכהנה קלישאות רומנטיות, שקשה לי לראות כיצד הן מתמלאות במשמעות וברגש אמיתי.
אבל זה רק אני, וזו רק התרשמות ראשונית. כי יכול להיות שבכל זאת יש משהו בסרט הזה. האקדמיה הספרדית העניקה לו 12 מועמדויות: לפרס הסרט, וגם לבימוי, תסריט מעובד, מוסיקה, שחקן, שחקנית, שחקנית משנה, שחקן-תגלית, צילום, עיצוב אמנותי, איפור, וסאונד.
אף אחד לא רוצה את הלילה (Nobody Wants the Night) – איזבל קואסט
פעם אהבתי את הבמאית הזו עם המשקפים המכוערים. כמה סרטים שהיא עשתה הופצו בארץ, וזכו, בסך הכל, לקבלת פנים חמה. "חיי בלעדי", "הסוד שמאחורי המילים" – סרטים יפים, גם אם לא גדולים מהחיים, אבל כאלו שניתן היה לצפות מהבמאית שלהם לעוד. אבל איזבל קואסט כבר הרבה זמן לא מצליחה לחזור לגדולה. וגם כשנדמה היה השנה שהנה זה קורה, היא נפלה על הפרצוף. "אף אחד לא רוצה את הלילה" היה סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הגדול של ברלין בתחילת השנה. כבוד מרשים שהיה אמור להיות הקאמבק של קואסט. אבל הביקורות שהגיעו למחרת הפרמיירה שחטו את הסרט, או סתם לא אהבו אותו. אבל האקדמיה הספרדית מחזירה קצת את הצבע ללחיה של הבמאית, ומעניקה לה 9 מועמדויות.
קראתי קצת על הסרט, ראיתי את הטריילר, ולא ממש הבנתי על מה הוא. ז'ולייט בינוש היא אשתו של איזשהו חוקר יבשות. היא נוסעת בעקבותיו אל הקוטב הצפוני, או משהו כזה. בדרך היא מוצאת מפלט מהתנאים הקשים בביתה של אשה ילידה (בגילומה של רינקו קיקוצ'י, שהיא בכלל יפנית במקור. אבל היא מלוכסנת עיניים, אז היא כנראה עוברת כאסקימוסית). ושם, להבנתי, הסרט נתקע עד סופו. מערכת היחסים הזו בין שתי הנשים אמורה להיות מרכז הסרט, אבל לפי מה שקראתי, היא מגיעה אחרי אקספוזיציה ארוכה ומעייפת, ולפי הטריילר, היא גם לא ממש מתפתחת, לא למקומות באמת מעניינים לפחות. אבל האקדמיה הספרדית גואלת את הסרט הזה, ומעניקה לו מועמדויות לפרס הסרט, בימוי, מוסיקה, שחקנית (ז'ולייט בינוש), הפקה, צילום (ז'אן קלוד לארייה, הצלם הקבוע של קואסט. בקרוב נוכל לראות בעצמנו מה הוא שווה. הוא צילם את החדש של אלמודובר), עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור.
יום מושלם (Perfect Day) – פרננדו לאון דה אראנואה
הסרט הזה אמור לצאת בישראל בשבועות הקרובים, והוא סרט נהדר לטעמי. מצחיק מאוד, אבל לא שוכח לרגש, או אפילו לומר משהו אינטלגנטי. דה אראנואה הוא חביב האקדמיה הספרדית, ובארון שלו כבר זכיה בפרס הסרט הטוב ביותר (על "ימי שני בשמש"). כמו הסרט של קואסט, גם הסרט הזה דובר אנגלית, אבל קבלת הפנים שהוא קיבל מהקהל ומהביקורת היתה אוהדת יותר. הסיטואציה הבסיסית פשוטה: צוות של האו"ם בבוסניה של שנות ה-90 מנסה לעזור לתושבי כפר: יש גופה די כבדה של אדם שמן בבאר. צריך להוציא אותה כדי שאנשי הכפר יוכלו להשתמש במי הבאר. אבל המבצע לא פשוט. וכל המחול האבסורדי הזה הופך לחגיגה משעשעת וקצבית, עם לא מעט רגעי אמת יפים, כמו תמיד, בסרטים האנושיים של דה אראנואה.
"יום מושלם" מועמד ל-8 פרסי גויה: פרס הסרט, בימוי (דה אראנואה), תסריט מעובד (דה אראנואה), שחקן משנה (טים רובינס), הפקה, צילום, עריכה, ותלבושות. (למרבה הצער, בניסיו דל טורו, שמוביל את הסרט בתפקיד הראשי, והוא פשוט מצוין כאן, לא מועמד)
טרומן (Truman) – ססק גאי
אני לא יודע אם הסרט הזה נרכש להפצה בישראל, אבל נראה לי שיש בו מספיק דברים שיכולים לקסום לקהל הישראלי. קודם כל, שני שחקנים שיש להם כבר סטאר פאואר לא קטן: בתפקיד הראשי, ריקארדו דארין, ששיחק בערך בכל סרט ארגנטיני בעשור האחרון (למשל: "הסוד שבעיניים". המקורי. או "סיפורים פרועים"), ולמולו, חוויאר קאמארה, שהקהל הישראלי (ואני) התאהב בו ב"דבר אליה" של אלמודובר (הוא גם שיחק, בין היתר, ב"סוד שמאחורי המילים" של איזבל קואסט). דארין משחק אדם החולה במחלה סופנית. הוא החליט לוותר על טיפולים מאריכי חיים, ולחכות ליומו האחרון. פגישה עם חבר שלא ראה הרבה שנים (קאמארה) שולחת אותו למסע לסדר את ענייניו לפני שזמנו על פני האדמה ייגמר. המשימה האחרונה שלו היא למצוא מקום לכלב שלו. המסע הזה, וכל מה שקורה בו, הוא מרכז הסרט. הקהל הישראלי הרי אוהב סרטים חמים ואנושיים כאלו, ונדמה לי שהסרט הזה יכול לזרום בחלקלקות אל גרונו (וגם אני אשמח לראות אותו)
טרומן משם הסרט, אגב, הוא שמו של הכלב.
"טרומן" מועמד ל-6 פרסי גויה: לפרס הסרט, הבימוי, תסריט מקורי, שחקן (דארין), שחקן משנה (קאמארה), ועריכה.
שום דבר בתמורה (A Cambio de Nada) – דניאל גוזמן
הסרט הזה נראה קטן מדי וצנוע מדי, והוא כנראה לא יגיע להקרנות מסחריות בישראל, אבל אני אשמח לפגוש אותו בהקרנה סינמטקית, או באיזשהו פסטיבל. מדובר בסיפור אנושי שנראה סוחף למדי, דווקא בגלל מימדיו הקטנים. הסיפור הוא על בחור צעיר שמרגיש שנקלע למבוי סתום. המצב בבית קשה, וההורים מתגרשים. כדי לפרוץ את המסגרת החונקת, הוא לוקח את חברו הטוב ביותר ובורח מהבית. ההרפתקאות שהם עוברים במשך קיץ אחד, כולל עבודה חדשה, גילויי מיניות ראשונים, ופניני חוכמה מאשה מבוגרת – כל אלו ממלאים את הסרט שנדמה כפנינה קטנה-גדולה.
"שום דבר בתמורה" מועמד ל-6 פרסי גויה: פרס הסרט, פרס סרט הביכורים, תסריט מקורי, שחקן משנה, שחקן-תגלית, ושחקנית-תגלית
ולסיום, סרט אקשן
לא ידוע (El Desconocido) – דני דה לה טורה
מנהל בנק שמעל בכספי הציבור ולא שילם את המחיר לוקח את ילדיו לבי"ס. הוא לא יודע שזה יהיה היום הנורא בחייו.
איתן 