עוד מעט נגמרת שנת 2015. כולם מסכמים. גם אני, עוד כמה ימים. בינתיים הגיע הזמן הזה שבו כל שנה אני מסתכל הלאה, אל מה שיהיה בשנה הבאה. ואם בשנה האחרונה היבול היה, בסך הכל, בינוני (כלומר – היה את "המילים הטובות" ואת "באבא ג'ון" שמאוד אהבתי, ו…זהו, פחות או יותר. כל השאר נעו בין לא רעים לבין רעים מאוד), השנה הבאה מבטיחה להיות אחת הכי חזקות בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. שמות גדולים מאוד שהוכיחו את עצמם בעבר צילמו השנה את סרטיהם החדשים, מה שאמור להבטיח שנה צפופה מאוד בשמות סופר מסקרנים. כשרונות אדירים אמורים להתפוצץ על המסכים בשנת 2016. ואני מדבר רק על הישראלים שבהם. הפוסט הזה ינסה למפות את מה שצפוי על המסכים הישראלים ב-2016.
אז קודם כל, אני צריך להזכיר את אלו שהזכרתי בפוסט הדומה בסוף 2014, ועדיין לא ראו אור מקרנה. למשל, "אבינו" של מני יעיש. הסרט הזה זוכה לטיפול פרימיום, מתבשל לאט עד שישויף לשלמות. נדמה שמני יעיש לא ממהר לשחרר את התינוק הזה לעולם, והוא הציג השנה את הפרויקט בהכנה הזה בפסטיבל לוקרנו כדי לקבל מימון השלמה להפקה הזו. אחרי "המשגיחים" אני סומך לגמרי על יעיש שיהיה כאן סרט פיצוץ (על שומר דיסקוטקים שמגלה את הצד הרך שלו בצילו של ההריון של אשתו), אני רק מקווה שהוא לא יתמהמה יותר מדי.
ועוד אחת שלוקחת את הזמן שלה (יותר מדי) היא הגר בן אשר. את "הפורצת" היא צילמה כבר לפני שנה וחצי, ומאז הפרויקט הזה נעלם ולא נשמע ממנו. אני עדיין מסוקרן ממנו, במיוחד אחרי ששמעתי במקרה השנה ששחקן גרמני די מוכר בשם רולנד זהרפלד ("ברברה") משחקר תפקיד מרכזי בסרט הזה. אני מקווה שבן אשר תשמיע קול השנה, כי הפרויקט הזה שלה עדיין מאוד מסקרן אותי, מכיוון שזכרה של "הנותנת" עדיין לא פג.
ובאותו פוסט ב-2014 הזכרתי גם פרויקט שנקרא "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה", משהו שאני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה שם קורץ לי, אבל גם הוא נמצא באפייה הרבה זמן, ויש גם את הפרויקט החדש של נוני גפן ("לא בתל אביב") שנשמע לי מבטיח. אבל אלו הם השמות הקטנים. כן, מני יעיש והגר בן אשר, שמות שמאוד מדגדגים לי, הם השמות הקטנים של 2016. הנה סקירה של השמות הענקיים ומה שהם מכינים לנו ב-2016:
יוסף סידר, במאי ישראלי ש להמשיך לקרוא 
איתן 