(שם הסרט במקור: Nightcrawler)
סרט בעייתי, "חיית הלילה".
מצד אחד, יש בו כל מה שמסקרן אותי בסרטי קולנוע: דרמת מוסר מעניינת, תסריט משובח, וגם שחקן אחד שכבר הוכיח את עצמו אינספור פעמים בעבר. אבל יש כאן בחירה שהבמאי ו/או השחקן עשו, בחירה שהיא כל כך קריטית לסרט, עד שהיא מוציאה את העוקץ מכל היצירה, הופכת אותה לאנמית ולחלבית.
ג'ייק ג'ילנהול הוא סתם אחד. בחור צעיר שמתקיים מגניבות קטנות. התסריט החכם בונה את הדמות הזו לאט ובהדרגתיות. אותו בחור צעיר במקרה מגיע לזירת תאונה ופוגש בצלמי הפאפארצי של החדשות. אלו שמצוידים בגלאי תדרים משטרתיים, דרכם הם מקשיבים לרדיו המשטרתי ויודעים לאלו זירות להגיע. "If it Bleeds, it leads", אומר הצלם לגיבור. אם זה מדמם, זה ימכר בכסף גדול לחברות החדשות. סימני דולרים עולים בעיניו של הגיבור, והוא עובד ביסודיות והופך להיות צייד המקרים המדממים המוכשר ביותר בעיר.
ר"ל: זוהי דרמת מוסר על סף הגירוי הנמוך שלנו, הקהל השבוי של צופי הטלויזיה, סף ההולך ונשחק יותר ויותר עם הזמן. אנחנו רוצים לראות כמה שיותר דם, ועכשיו. והחדשות, והטלויזיה, והתקשורת – מספקת לנו את זה. כמו סוחרי סמים ומכורים. "חיית הלילה", בבסיסה, היא דרמה כמעט צפויה מדי. לזכותה יאמר שהתסריט מתפתח בהדרגתיות השואבת אותי פנימה, וכשהיא מגיעה לשיא, בחלק השני של הסרט, כמה דברים שהדמות הראשית עושה הם מספיק קיצוניים כדי לטלטל גם אותי, להוציא את הדרמה הזו מהמקום הנוח והמטיף כדי באמת לזעזע. וצריך גם לומר שבחלק הזה של הסרט יש גם מרדף מכוניות אחד סוחף ששווה את כל מחיר הכרטיס.
איתן 