עכשיו 23:30. לפני כחצי שעה הסתיים בבוקרשט טקס חלוקת הפרסים של האקדמיה הרומנית לקולנוע. הטקס היה קורקטי, עם מנחה שהוגדר כקומיקאי, ונדמה היה שהוא אכן מבדר את הקהל, אבל הרושם שלי היה שהוא קורא יותר מדי מהכתב, ולא מגיש משוחרר וקליל. לא מעט מהזוכים לא נכחו בטקס ולא באו לקבל את הפרס. ולמרות שרוב הזוכים הסתפקו בנאומים קצרים, היו גם יוצאי דופן: הזוכה בפרס הסרט הדוקומנטרי, ולאד פטרי, שביים סרט שנקרא "בין המהפכות", קרא להפסקת הסבל של העם הפלסטיני בעזה (ואני לא מבין רומנית, אבל הוא בפירוש אמר את המילים "חמאס טרוריסטים", כך שהנאום שלו לא היה חד צדדי לגמרי). והזוכה בפרס המשחק הביאה איתה לבמה שני חברים (כנראה טרנסים) וסוג-של ביימה נאום עם שניהם הנוגע, להבנתי, לייצוג הקלוקל של הקהילה ה-LGBTQ+ במדיה, ואז, ממש בסוף, אחד מהטרנסים אמר: פרי פלסטיין.
בטקס האקדמיה ברומניה יש מסורת יפה בה מוקרנים כמה מקבצים המפוזרים לאורך הטקס המספקים טעימה מהסרטים הרומנים החדשים של השנה הבאה. השנה המקבצים האלו הציגו בעיקר סרטים של שמות לא מוכרים, אבל מאלו שכן הכרתי וכדאי לחכות להם כדאי לציין סרטים חדשים של עמנואל פארבו (שמאוד אהבתי את "מיקאדו" שלו) ושל קאלין פטר נצר ("בן יחיד", "מדליית כבוד", "אנה אהובתי"). כמו כן, טודור ג'יורג'יו, עליו נדבר עוד מעט, יביא גם הוא סרט חדש השנה, וזה יהיה סרט דוקומנטרי על שחקן הטניס הרומני המפורסם איליה נסטסה.
בעוד שבועיים יתקיים בסינמטקים פסטיבלון של סרטים רומנים. סרט הפתיחה יהיה "חירות" (Libertate, בבימוי טודור ג'יורג'יו). הסרט מתרחש במהלך יום גורלי בזמן המהפכה שהפילה צ'אושסקו ב-1989. הסרט כבר הוקרן בישראל, בפסטיבל חיפה האחרון, וההתרשמות שלי היתה שמדובר בסרט מרשים מאוד, אבל גם כזה שנוגע בעיקר לאנשים רומנים שיודעים בדיוק מי נגד מי, כי אני קצת הלכתי לאיבוד. זה גם היה הסרט הפייבוריט לזכייה (את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני חודש וחצי).
ואכן הסרט הזה זכה ב-10 פרסי גופו: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקן משנה, עריכה, תסריט, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור ועיצוב שיער, וסאונד.
טודור ג'ורג'יו זוכה בפרס הבימוי
איתן 