אתמול התפרסמו המועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לקולנוע לשנה זו. מבט ברשימה מגלה שהמועמדויות מתפרסות על פני מספר יחסית מצומצם של סרטים, אבל כל אחד מהם קיבל הרבה אהבה מהאקדמיה, מה שאומר שהשנה יש מרוץ צמוד בין כמה סרטים לפרס הגדול ואין פייבוריט אחד, כלומר, התחרות השנה מעניינת במיוחד. אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות ברומניה השנה:
חירות (Libertate) – טודור ג'יורג'יו
את הסרט הזה ראיתי בפסטיבל חיפה האחרון, ולא ממש הבנתי אותו. זהו סרט שמתרחש תוך כדי ההפיכה שהפילה את שלטונו ארוך השנים של ניקולאי צ'אושסקו ב-1989. אבל להרגשתי מי שלא היה שם, או מי שלא רומני ומכיר את הנפשות הפועלות לא ממש יבין מה קורה בסרט. זאת, לפחות, הייתה ההתרשמות שלי מהסרט. המון התרחשויות של מהפכה, בני ערובה, בנות ערובה, צבא, הרבה יריות לכל הכיוונים, אבל אני לא הבנתי מי נגד מי ולמה. אולי הרומנים יודעים.
"חירות" (טריילר) הוא המוביל את רשימת המועמדויות לפרס הגופו השנה, עם 14: מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, 3 שחקני משנה, שחקנית משנה, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור ועיצוב שיער.
אל הצפון (Spre Nord) – מיהאי מינקן
מסתבר שהסרט הזה הוקרן בפסטיבל חיפה עוד בסתיו 2022, אבל הוא חמק מתחת לרדאר שלי (עופר ליברגל כתב עליו בהערכה מסויגת). יש כאן פוטנציאל למותחן אינטנסיבי מרתק. הסיפור הוא על שני נוסעים סמויים (אחד רומני ואחד בולגרי) על אנייה טאיוואנית העושה את דרכה אל צפון אמריקה. הפרוטוקול של צוות הניהול של האנייה מורה על אפס סבלנות כלפי נוסעים סמויים (גם אם זה אומר השלכתם אל הים), אבל מלח פיליפיני אחד בשירות האנייה מקשיב לצו מצפונו המוסרי (הוא גם איש מאמין) וחומל על הסמויים, אבל המסע ארוך, והסכנה אורבת בכל רגע.
"אל הצפון" מועמד ל-13 פרסי גופו: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, 2 שחקנים, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור ועיצוב שיער, פרס סרט הביכורים, ופרס התגלית.
אל תצפו ליותר מדי מסוף העולם (Nu astepta prea mult de la sfârsitul lumii) – ראדו ז'ודה
אחד הבמאים הכי טובים שפועלים היום בעולם לטעמי הוא ראדו ז'ודה. בטח הכי מקורי שבהם. הוא חצוף, בוטה (הרבה פעמים אני מרגיש שהוא מביים סרטים ישראלים ברומנית), משחק עם שפת הקולנוע כאילו הוא גודאר, אבל הוא גם קומוניקטיבי ומדבר על נושאים בוערים בציבוריות הרומנית (ובמקביל, אני מרגיש הוא מדבר גם על דברים שמרתקים אותי כישראלי, כולל גזענות ואנטישמיות).
סרטו האחרון היה אמור להגיע לפסטיבל חיפה האחרון אבל סיבות פרוצדורליות מנעו את הגעתו לחופינו בינתיים. עם זאת, זה נראה כמו חוליה מסקרנת נוספת בפילמוגרפיה הפסיכית שלו: הפעם מדובר על עוזרת הפקה הנשכרת למצוא אנשים שיופיעו בסרטוני בטיחות המוזמנים על ידי חברה אוסטרית עם עסקים ברומניה (השחקנית הגרמנייה המצוינת נינה הוס בתפקיד ההנהלה האוסטרית. ואני מניח שבתור בדיחה פרועה, גם הבמאי הגרמני הידוע לשמצה אווה בול מופיע כאן). אחד מאלו שהיא מוצאת לצורך צילומים אומר למצלמה דברים שלא ינעמו לאוזן האוסטרית. לגיבורת הסיפור יש גם פרסונה אינטרנטית חצופה ובמהלך מסעה למצוא אנשים לצורך צילומים היא מצלמת סרטוני טיק-טוק. ויש גם רפרנס לסרט רומני ישן משנות ה-80 בו נהגת מונית מפתחת מערכות יחסים עם נוסעיה. להבנתי, ז'ודה משלב קטעים מאותו סרט ישן בסרטו החדש, וגם מביא לכאן את אותה שחקנית ששיחקה שם להופעת אורח כאן.
הרבה דברים להספיק, אבל הסרט הזה נמשך קרוב ל-3 שעות, אז יש זמן. "אל תצפו ליותר מדי מסוף העולם" מועמד ל-11 פרסי גופו: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, שחקן משנה, שחקנית משנה (דורינה לאזאר, היא השחקנית מהסרט ההוא משנות ה-80 שמופיעה גם כאן בתפקיד משנה), תסריט, צילום, עריכה, סאונד, תלבושות, ואיפור ועיצוב שיער.
בוס (Boss) – בוגדאן מיריקה
לפני כמה שנים הגיע משום מקום סרט שנקרא "כלבים" (Câini) ומאוד הרשים אותי. זה היה מעין מערבון אווירתי מאוד אלים (שהזכיר לי קצת את "לא ארץ לזקנים" של האחים כהן). הסרט ההוא גם זכה ב-6 פרסי גופו של האקדמיה הרומנית באותה שנה (כאן כתבתי על זה). השנה הבמאי של "כלבים" חזר עם סרט חדש ומסקרן. גם כאן סרט פשע, הפעם עם דילמה מוסרית ברורה.
אז היה שוד מזוין. גיבור הסרט היה אחד מהשודדים, אבל הוא היה כוח אדם להשכרה. הוא לא מכיר את שאר השודדים. במהלך המנוסה מזירת הפשע הוא בטעות דורס עדה לרצח, והיא מתה. מצפונו מציק לו.
איתן 