כי יש כאן, בעצם, שני סרטים. אחד הוא סיפור אהבה בין גבר לבן ואישה משבט אינדיאני. דודו של אותו גבר בעצם מעודד אותו להיכנס לקשרי נישואין עם אישה אינדיאנית, ואח"כ לגרום למותן של אחיותיה כדי שהוא יוכל להשתלט על רכוש המשפחה האינדיאנית. זהו סרט על קונפליקט בין אהבה לאישה לבין הנאמנות ליצר החמדנות. סרט עדין עם רגשות גועשים מלמטה.
מתוך כשעתיים של סרט, כמעט חצי מהזמן (בהערכה גסה) מוקדש לאיזשהו ריטואל חוזר ונשנה וחוזר של דמות אלכוהוליסטית שמחפשת רק את בקבוק המשקה החריף הבא, את הכוסית הבאה. שקרים, תחמנות, פיתויים, הכול עובד. אין אפילו רגע אחד בכל החלק הראשון של הסרט שבו נדמה שהדמות המכורה הזאת מנסה להיגמל. לא בשביל הבן שלה, ולא בשביל אף אחד אחר. היא תחת ענן אלכוהולי מתמיד, ואין לי כל דרך ל להמשיך לקרוא 
רק של"נער מצ'אמברה" אין ממש להמשיך לקרוא 
איתן 