פרסי סוּר 2020: הזוכה

בתחילת החודש פרסמתי כאן סקירה של המועמדים המרכזים לפרסי הסוּר של האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע השנה. כתבתי שם שהארגנטינאים הולכים אחורה, ונותנים עכשיו פרסים לסרטים שהוצגו בארגנטינה בשנת 2020, והם נוהגים להצמיד את טקס חלוקת פרסי האקדמיה שלהם להכרזה על הנציג הלאומי שלהם לאוסקר. ואכן, אתמול פרסמתי כאן את המקבץ השישי של הסרטים הנשלחים על ידי המדינות השונות להתמודד על האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית, וגם הבחירה של ארגנטינה הייתה שם. ושלשום הוכרזו גם הזוכים בפרסי הסוּר. ואין קשר בין הזוכים לסרט היציג של המדינה לאוסקר.

ואני אומר בכוונה "הוכרזו". אם בשנה שעברה האקדמיה בארגנטינה קיימה סוג של טקס מאולתר (בגלל הקורונה. ככה זה נראה), השנה, אם אני מבין נכון, לא היה טקס בכלל. הפרסים פשוט "הוכרזו". והפעם יש זוכה אחת ברורה, והיא: להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שישי

שלושה ימים נוספים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, וכבר הצטרפו למירוץ לפרס האוסקר לסרטים שאינם דוברים אנגלית עוד 11 סרטים, וביחד עם 55 הסרטים שנסקרו בסקירות הקודמות (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) יש לנו כבר 66 סרטים במירוץ. הדד-ליין לא רחוק, ואיטליה עוד לא הגישה (סורנטינו?), כך שעדיין יש למה לחכות. בינתיים, אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה העמוסה כבר מאוד, חלק מהם מתמודדים רציניים מאוד לפרס האוסקר. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

קוסטה ריקה: קלרה סולה  (Clara Sola) – נטלי אלווארז מסן

קוסטה ריקה שולחת לאוסקר סרט שעל פניו מ להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ חמישי

שבוע עבר מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם של הסרטים שהמדינות השונות בוחרות לשלוח לתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט שאינו דובר אנגלית, ומאז התפרסמו כבר 15 בחירות נוספות של סרטים (8 מתוכן התפרסמו אתמול. שמונה ביום אחד!). ביחד עם 40 הסרטים שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו כבר 55 סרטים במרוץ, ויש עוד לא מעט מדינות שעדיין לא הגישו. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בשבוע האחרון (הפעם יש כאן כמה מהסרטים הכי בולטים בסצנת הפסטיבלים העולמית. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אסטוניה: על המים (Vee Peal) – פיטר סים

הסרט שאסטוניה שולחת לאוסקר נראה, על פניו, רחוק מאוד מסרט אוסקרים, ובכל זאת הוא מסקרן אותי. התקציר של הסרט הוא בן פחות משורה אחת: סיפור התבגרותו של ילד באסטוניה הסובייטית של שנות ה-80. זה הכול. ניסיתי לדלות עוד קצת חומר, אז מסתבר ש להמשיך לקרוא

וונדי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Wendy)

איזה בלגן אטומי הסרט הזה, בחיי

יותר מ-8 שנים אני מחכה לסרט הזה. "חיות הדרום הפראי" היה אחד הסרטים הכי מרשימים של העשור האחרון. סרט מלא אהבה ודמיון על קבוצת אנשים שחיים בתנאים מאוד לא קלים, אבל יודעים להסתדר ואוהבים את עצמם כמו שהם. לכאורה, גם "וונדי", כמו "חיות הדרום הפראי", הוא סרט שאין בו ממש סיפור. לכאורה, גם כאן יש התרכזות בילדה אחת. וכן, בן צייטלין הוא עדיין עילוי ביצירת אימג'ים מרהיבים של מה שנקרא בשפה ציורית "ריאליזם פיוטי", הוא עדיין עושה עבודה נפלאה בשילוב מוסיקה ותמונה.אבל איזה בלגן הסרט הזה. "חיות הדרום הפראי" ידע להתרכז במקום אחד, ובקבוצת אנשים אחת. שני גיבורים היו בסרט ההוא – ילדה, ואבא שלה, אבל הסרט ההוא נתן מקום נרחב לסביבה, לאנשים הסובבים את שני הגיבורים, לכוח של הקולקטיב המיוחד ההוא. "וונדי" מסופר דרך העיניים של וונדי, גם היא ילדה, אבל הסרט הזה מצלם את הוונדי הזאת כל כך מקרוב עד ש להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ רביעי

שלושה ימים חלפו מאז שפרסמתי כאן את המקבץ השלישי של הסרטים הנשלחים אל המירוץ לאוסקר המוענק לסרטים שאינם דוברים אנגלית, וכבר הצטרפו למירוץ עוד 7 סרטים נוספים, וביחד עם אלו שסקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) יש כבר 40 סרטים שרוצים אוסקר. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

מלאווי: פאטסאני, סיפור הישרדות (Fatsani – Tale of Survival) – גיפט סוקז סוקאלי

סרטים שמגיעים ממדינות כאלו, שאין להן מסורת קולנוע, נדמים לי מאוד להמשיך לקרוא

מים שקטים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Stillwater)

טום מקארת'י הבמאי התגלה לפני כמעט עשרים שנה עם סרט קטן שנקרא "אנשי התחנה" (The Station Agent). מאז הוא לא עשה הרבה סרטים, אבל רוב מה שהוא כן עשה זכה להערכת הביקורת, לטעמי בצדק. מקארת'י מביים בקטן, בצניעות, מספר על כאילו שגרה, אבל יודע להוציא ממנה את הרגעים האנושיים היפים של החיים. עם הסרט הקודם שלו הגיע מקארת'י לשיא – הוא זכה אפילו באוסקר. ואפילו די בצדק, לטעמי. גם "ספוטלייט" לא היה סרט גדול, אבל היה בו משהו אמיתי ונוגע מאוד לגבי אמריקה.

סרטו החדש של מקארת'י ממשיך את המסורת שלו – למרות שלכאורה מדובר בסרט גדול יותר, חוצה יבשות, וארוך שנים, עדיין מקארת'י נצמד לאופי כל סרטיו, והסרט הזה, כמו שאר הפילמוגרפיה שלו, נשאר שקט וצנוע, ומתוך זה גם נוגע ומרגש לעיתים. ועם זאת, התגובות שאני שמעתי לפני שראיתי את הסרט היו מסויגות למדי. אמרו שהוא ארוך מדי, נסחב מדי, ומסתבך בתוך עצמו. אני לא מסכים. אם מסתכלים על הסרט הזה כעל סרט מתח, כעל חקירה של מקרה רצח שבו מואשמת ביתו של הגיבור – אז כן, הסרט אכן נסחב עם בטן דרמטית לא קטנה. אחרי המערכה הראשונה, גיבור הסרט אכן מתיישב בעיר זרה, ומפסיק את החקירה.

אבל החקירה אינה העניין כאן, לטעמי.

     – אתה מתגעגע?

                     – כן

    -אתה רוצה לחזור?

                    – לא

   -הכול נראה אותו דבר

                   – דווקא לא. הכול נראה שונה לגמרי.

זה, פחות או יותר, הדיאלוג שמסיים את הסרט. זהו המסע של כל הסרט. המסע שמתחיל מ להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שלישי

בדיוק לפני שבוע פרסמתי כאן את המקבץ השני של הסרטים שיתמודדו על האוסקר בשפה שאינה אנגלית. מאז הצטרפו למירוץ עוד 11 סרטים, וביחד עם הסרטים שנסקרו במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) יש לנו כבר 33 סרטים במירוץ. אלו הם הסרטים שנוספו בשבוע האחרון (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סומליה: גולד ונאסרה (Guled & Nasra) – חאדר אחמד

ואחרי שתיגמר הפליאה מזה ש"אה, גם בסומליה יש קולנוע", ואחרי שהעיניים יפסיקו להתלהב מהאקזוטיקה, השאלה היא האם הסרט הזה הוא קולנוע ראוי בפני עצמו, או שכל ערכו הוא באקזוטיקה. במבט מבחוץ, נדמה לי ש להמשיך לקרוא

צ'או איטליה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Lontano Lontano)

זה היה יכול להיות סרט ממש נהדר. אם היו מכניסים לסרט הזה הרבה יותר רגש.כי כמו שהוא, למרות שאין בו כמעט סיפור, הייתה יכולה להיות כאן איזושהי הערה על חלומות של אנשים מבוגרים. חלומות שנשארים חלומות ומתנפצים על קרקע המציאות. אבל הסרט הזה נתן לי הרגשה להמשיך לקרוא

טיטאן: הביקורת

(שם הסרט במקור: Titane)

זה מה שידעתי על הסרט לפני שהלכתי לראות אותו:

שזה הסרט שזכה השנה בדקל הזהב בקאן

שהוא סרט אלים מאוד

שיש בו דמות שנכנסת להריון ממכונית.

ושבטריילר (שלא מסגיר הרבה) מופיע גם שחקן שאני מאוד מסמפט – ונסן לנדון.

וזהו.

אז אני אשלים רגע את העלילה, כי היא לא באמת משנה: הסיפור הוא על רוצחת פסיכופתית סדרתית שכדי לברוח מהמשטרה מתחזה לבחור צעיר שהיא רואה בחדשות. הבחור הצעיר הזה אמור להיות בנו האובד של כבאי, ואותו כבאי מקבל אותה/אותו לחיקו ושמח לחזרתו למרות שהוא כנראה יודע כבר מהתחלה שזה לא הוא.

אבל אני אחזור רגע לעניין ההיריון מהמכונית: אם הבמאית/ תסריטאית עלתה כאן על רעיון מדליק/ משונה, היא הייתה צריכה להטמיע אותו בעולם ריאליסטי כדי שיהיה לזה אפקט. כשמשהו מוזר קורה בעולם מציאותי אז כולם מסתכלים על זה בתימהון. כשמשהו מוזר קורה בעולם מוזר, אז מה אכפת לי. העולם של "טיטאן" לא נגיש לי.ובכלל, בסרטים כאלו קורה אחד משני דברים: או שיש כאן להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2022: מקבץ שני

לכל אורך פסטיבל חיפה המשכתי לעקוב אחרי הסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר בקטגוריית הסרט בשפה שאינה אנגלית. מאז המקבץ הראשון הצטברו עוד 14 סרטים, ואלו הם (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סלובניה: סאן רמו (Sanremo) – מירוסלב מנדיץ'

שני אוהבים שוכחים להמשיך לקרוא