גופו 2021: המועמדויות

שנת הקורונה פגעה בקולנוע הרומני בצורה די קשה. ובכל זאת, אחד הסרטים הכי מדוברים בעולם השנה היה רומני, והוא אפילו היה מועמד לאוסקר. ובנוסף, סרט רומני אחר זכה בדב הזהב בפסטיבל ברלין החשוב, ולפי מה שקראתי, הוא יהיה אחד הסרטים הכי מדוברים בעולם בשנה שאחרי הקורונה.

היום התפרסמו המועמדויות לפרס הגופו של האקדמיה הרומנית לסיכום שנת הקורונה. רק 8 סרטים עלילתיים עמדו בקריטריונים של האקדמיה הרומנית, ועוד 12 סרטים דוקומנטרים, כך שזה לא מפתיע שמתוך ארבעת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, שניים הם דוקומנטרים. אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות לפרס הגופו לשנה זו:

ראשית, חשוב לציין את "קולקטיב" (Colectiv) בבימויו של אלכסנדר נאנאו. הסרט הדוקומנטרי הנהדר הזה (שזמין בשירות ה-VOD של Yes) עוקב אחרי חקירה עיתונאית שמתפתחת בעקבות אסון במועדון "קולקטיב"ב-2015. סיפור האסון הוא זה שפותח את הסרט, והוא לא העיקר כאן, אלא העובדה שמתוך הפצועים כתוצאה מהאסון שהיו מאושפזים בבתי החולים מתו בשבועות שלאחר מכן יותר אנשים מאשר אלו שמתו בליל האסון, וזאת בגלל תחזוקה לקויה של בתי החולים עצמם. החקירה מתפתחת בקצב מדוד ומגיעה עד לממשלה ולשחיתות שלטונית די מדהימה.

colectiv

"קולקטיב" (המאוד מומלץ. הנה הטריילר) היה מועמד השנה אפילו לאוסקר ב-2 קטגוריות. האקדמיה הרומנית מכבדת אותו ב-5 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, צילום, עריכה, וסאונד (באופן מפתיע, "קולקטיב" לא מועמד בקטגוריה הדוקומנטרית).

הסרט הדוקומנטרי השני ברשימת המועמדויות לגופו הוא להמשיך לקרוא

דוד די דונטלו 2021: הזוכים

בישראל בלגן. בשאר העולם חוזרים לאט לשגרה. הערב התקיים באיטליה טקס חלוקת פרסי דוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית. עדיין שומרים שם על אמצעי זהירות מהקורונה, והטקס התקיים בשני מוקדים: באולפן שבו על הבמה עמד המגיש, והמועמדים הסבו אל שולחנות; ובמקביל, ביציעים של תיאטרון האופרה המפואר ברומא התקבצו עוד מועמדים. בקטגוריות הרלוונטיות, עם הכרזת הזוכה, הופיעה אישה מאחורי הוילון, ומסרה את הפסלון למועמד הזוכה, שנאם את נאום התודה שלו מהיציע. באולפן היה טקס רגיל – הזוכים עלו לבמה והודו לאהוביהם. והטקס עצמו, עם כל התוספות שלו, היה טקס טורבו – רק שעתיים ורבע. 

את רשימת המועמדים העיקרית סקרתי כאן לפני חודש וחצי. בטקס הערב היו כמה רגעים יפים:

מטילדה דה אנג'ליס היא כוח עולה בקולנוע האיטלקי. לפני כמה שנים היא מאוד הרשימה אותי בדרמה האנרגטית "מהירה כמו הרוח". בשנה שעברה היא כבר נצפתה לצידה של ניקול קידמן בסדרת הטלוויזיה "היית צריכה לדעת". הערב היא זכתה בפרס שחקנית המשנה על תפקידה בסרט "הסיפור המדהים של אי הוורדים" (L'incredibile Storia dell'Isola delle Rose). הסרט הזה זכה גם בפרס שחקן המשנה ובפרס האפקטים – בסך הכל 3 פרסים.

סרט שנקרא "הטורפים" (I Predatori) זכה בפרס סרט הביכורים. אני מזכיר את זה, כי האדם שעלה לקבל את הפרס, במאי הסרט, הוא פייטרו קסטליטו, הבן של סרג'יו.

סרט שנקרא Figli (ילד) זכה בפרס התסריט המקורי.  לקבלת הפרס עלתה אל הבמה נערה צעירה. מסתבר שהיא ביתו של התסריטאי הזוכה, והיא קיבלה את הפרס בשם אביה שנפטר לפני כשנתיים.

סופיה לורן בת 86. היא בקושי הולכת. סימני הגיל ניכרים בה. והיא זכתה הערב בפרס השחקנית על תפקידה ב"כל החיים לפניו". כמובן שכל הקהל נעמד ומחא לה כפיים.

sophia loren

סרט שנקרא Lontano Lontano קיבל בישראל את השם "צ'או איטליה", ומוקרן בימים אלו בפלטפורמות הדיגיטליות כסוג של טרום בכורה. הערב זכה הסרט הזה ב להמשיך לקרוא

מתיאס ומקסים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Matthias et Maxime)

לאט לאט, בטפטופים, עולים סרטים להקרנות מסחריות. הנה עוד אחד. "מתיאס ומקסים". סרט בעייתי.

ראיתי שני סרטים של קסאוייה דולאן בעבר. שנאתי את שניהם. ממש שנאתי. יצאתי מההקרנות שלהם מאוד מאוד עצבני. בעיניי קסאוייה דולאן הוא במאי אינפנטילי, שמחצין את אמצעי המבע שלו כדי להראות לכל העולם כמה הוא יודע לביים, וזה בא על חשבון הדמויות, הדרמה, ובסופו של דבר – על חשבון הצופים. בגלל שדולאן כל כך דחה אותי, דילגתי על רוב סרטיו. הוא המשיך ליצור, ואני צפיתי מהצד. הוא גם ניסה לפרוץ למיין-סטרים עם סרטו הראשון בשפה האנגלית, אבל הכשלון של הסרט הזה היה כל כך קולוסאלי עד שהוא חזר הביתה, ועשה את "מתיאס ומקסים". כשהסרט הוקרן בפסטיבל קאן, התגובה הביקורתית היתה חיובית, ולראשונה נאמר גם שדולאן התמתן. חשבתי לתת לו עוד הזדמנות.אז כן, "מתיאס ומקסים" הוא אכן סרט הרבה יותר רגוע. מה שלא אומר שזה סרט טוב. יש לי הרבה טענות לסרט הזה, ונדמה לי שהדבר הטוב היחיד שאני יכול לומר עליו שהוא לא נורא כמו סרטיו הקודמים.

אני אתחיל מזה שאני לא ממש מבין איך יוצרים סרט שבו ה להמשיך לקרוא

עוזרת אישית: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Assistant)

בתי הקולנוע בישראל עדיין סגורים, ובכל זאת, במעט שכן פתוח (כלומר: בסינמטק תל אביב, וברשת מובילנד) מגיע להקרנות מסחריות סדירות הסרט "עוזרת אישית". לכאורה – סרט חשוב ומעניין. לטעמי – סרט מאכזב, דווקא בכלל שהוא אכן מתיימר לדבר על נושא חשוב. הוא רק עושה את זה לא טוב.

איזה סרט מתסכל זה "עוזרת אישית". סרט שמגיע מכוונה טובה, אבל במקום לתקוף את המטרה בחמת זעם, הוא מסתובב כל הזמן סביב הזנב של עצמו, מתעסק ברמיזות, במבטים חטופים, ולא בדברים קונקרטים.יותר מזה, בסצינה המרכזית בסרט אומר הגבר לאשה: אל תדאגי, את לא הטיפוס שלו. כלומר – תעזבי, זה לא נוגע לך. וזאת הבעיה שלי עם הסרט – זה באמת לא נוגע לה. כלומר, כן, זה כן נוגע לה כי היא אשה, והיא דואגת לאשה אחרת מעצם היותה אשה. אבל להמשיך לקרוא

פרסי איריס 2021: המועמדויות

אתמול הלכתי לקולנוע לראות טרום בכורה של סרט שאמור לעלות מתישהו בישראל. לסרט קוראים בעברית "בשם האח". שם הסרט במקור הוא "אנטיגונה". זהו הזוכה הגדול של פרסי האקדמיות בקנדה בשנה שעברה. במקביל, ולגמרי במקרה, התפרסמו אתמול בקוויבק, קנדה, המועמדויות לפרס האיריס של האקדמיה הקוויבקית לקולנוע. הפרס הזה הוא סוג של פרס משלים לפרסי האקדמיה הקנדית – הוא מכיר בהישגיהם של סרטים קנדים, אבל גם שולח אלומת אור אל סרטים קוויבקים שהאקדמיה הלאומית דילגה עליהם, ויכול להיות שהם בכל זאת ראויים לתשומת לב. בפוסט הזה אני אסקור את המועמדים העיקריים ("בשם האח"/ "אנטיגונה" הוא סרט משובח, אגב):

ראשית, אני אעבור בקצרה על הסרטים שגם האקדמיה הלאומית בקנדה ציינה, וכבר כתבתי עליהם בסקירה של המועמדויות לפרס שלהם:

"מתחת לאדמה" (Souterrain) של סופי דופווי, על כורה פחם היורד מתחת לאדמה כדי להציל את חבריו הנמצאים בסכנה בעקבות פיצוץ במכרה, הסרט הזה מועמד ל-13 פרסי איריס: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, 2 שחקני משנה, שחקן מבטיח, ליהוק, צילום, סאונד, עריכה, מוסיקה, תלבושות, ואיפור.

"שנת הסלינג'ר שלי" (My Salinger Year) של פיליפ פאלארדו, על בחורה צעירה המתקבלת לעבודה בסוכנות המטפלת בסופרים, ובעיקר בסופר הידוע והמתבודד ג'יי. די. סלינג'ר – הסרט הזה זכה להתעלמות כמעט מוחלטת מהאקדמיה הקנדית, שם קיבל רק 2 מועמדויות. הקוויבקים מעניקים לו תשומת לב הרבה יותר גדולה, בדמות 10 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקנית משנה (סיגורני וויבר), עיצוב אמנותי, צילום, מוסיקה, תלבושות, ועיצוב שיער.

"נדיה, פרפר" (Nadia, Butterfly) של פסקל פלאנט, סרט שמאוד מסקרן אותי על אשה צעירה שהגיעה לשיאים בשחייה אולימפית ועומדת לפני פרישה, ובעקבות כך עומדת לפני משבר, כי אין לה מושג מה תעשה עם חייה, והיא בסך הכל אשה צעירה – האקדמיה הלאומית בקנדה העניקה לה רק 3 מועמדויות. האקדמיה בקוויבק לא משפרת את המצב – ל"נדיה, פרפר" יש רק 2 מועמדויות לפרס האיריס – לפרס הסרט הטוב ביותר, ולסאונד.

"מנת דם" (Blood Quantum) של ג'ף ברנבי, סרט אימה-זומבים, קיבל 10 מועמדויות מהאקדמיה הקנדית. גם האקדמיה הקוויבקית שמה לב לסרט הזה, ונותנת לו 5 מועמדויות – לפרס העיצוב האמנותי, אפקטים, תלבושות, איפור, ועיצוב שיער.

ומכאן, סקירה קצרה של הסרטים שהאקדמיה הקוויבקית מוצאת לנכון להאיר:

אלת הגחליליות (La Déesse des Mouches à Feu) – אנאיס ברבו-לאוואלט

"אלת הגחליליות" הוא פרויקט שמצד אחד נראה מאוד מסקרן, ומצד שני הוא גם יכול להיות בוטה וצעקני רק לשם הצעקה. האיזון שבין תיאור אותנטי וסוער של מרד הנעורים לבין מציאת הכאב הגדול שנמצא שם בבסיס אותו מרד ותיאורו ללא התלהמות – האיזון הזה יהיה בבסיס הצלחתו או כשלונו של הסרט הזה.

לפי מה שקראתי, אין ממש סיפור בסרט הזה. רק בחורה צעירה אחת, בת 16, בת להורים בתהליך גירושים מכוער, המתנסה במה שצעירים מתנסים (אהבה ראשונה, סקס ראשון), ומנסה לברוח מהכאב שלה בעזרת סמים. סביב לבחורה הזאת נדמה שכל העולם בוער – ההורים, כאמור, אבל גם בית הספר, חברות, חברים, חבר.

יכול להיות סרט מרתק, או סרט בוטה ודוחה (אני מהמר על האפשרות הראשונה. הבמאית אנאיס ברבו-לאוואלט עשתה לפני כעשור סרט שנקרא להמשיך לקרוא

הגורם האנושי: הביקורת

בשבוע הקרוב יוקרן בסינמטק תל אביב מדי יום סרטו הדוקומנטרי החדש של דרור מורה, "הגורם האנושי". בחודש הבא תוקרן בהוט גרסת הסדרה של הפרויקט הזה. הנה כ-500 מילה על הסרט המומלץ הזה:

לפני שמונה שנים הסתובב בעולם סרט דוקומנטרי ישראלי שנקרא "שומרי הסף". כל כך הסתובב הסרט הזה, ואפילו עד מועמדות לאוסקר הוא הגיע. דרור מורה סיפר את הסיפור הישראלי, הסיפור של המדינה הזאת, דרך הפריזמה הבטחונית, עם מבט מבפנים של האנשים שעמדו במוקד הפעולות – ראשי השב"כ. כשכתבתי בזמנו את הביקורת על "שומרי הסף" הערתי שלטעמי הסרט אכן מרשים, אבל הוא בעיניי מיועד בעיקר לצורכי יצוא, כדי להציג את הסיפור הישראלי לעיניי אנשים שלא חיים תחת השמש הים תיכונית החמה הזאת שלנו. הרגשתי את זה בעיקר כי אני חי כאן, ועם כמה שדרור מורה עבד קשה כדי להחיות את אותו סיפור באמצעים קולנועים ויזואלים, אני לא מצאתי שום תובנה, לא למדתי שום דבר חדש מצפייה בסרט ההוא.

עכשיו מגיע לסינמטקים סרטו האחרון של דרור מורה, "הגורם האנושי". שוב יש כאן סיפור שנוגע באופן מאוד ישיר לחיים שלי כאן בישראל, שוב מתוך חדרי החדרים של מה שמתנהל שם למעלה, בחלונות הגבוהים, שוב בויזואליה קולנועית מוקפדת ומרשימה, אבל הפעם אני מרגיש שיש כאן תובנה שכדאי שתחלחל לקהל בישראל (ובעולם): אי אפשר לנהל משא ומתן אפקטיבי שאכן ישיג תוצאות אם צד אחד מתעקש להכתיב לצד האחר את המהלכים. אם מישהו מתנהג כבריון, מבקש לכופף את ידו של השני, בכוח, באלימות, הצד השני יתנגד. זה לא ילך."הגורם האנושי" הוא תיעוד מרתק של להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2021: המועמדויות

קנדה היא מדינה גדולה בשטח, עם אוכלוסיה של למעלה מ-37 מיליון תושבים. ההתמודדות של קנדה עם הקורונה היתה סבירה יחסית לשאר העולם – עד להיום נרשמו שם קרוב ל-23 אלף מתים מהנגיף, שזה הרבה למדי, ועם זאת, יחסית למספר התושבים, ויחסית לשאר העולם – נסבל. בתי הקולנוע בקנדה נסגרו ונפתחו לסירוגין במהלך השנה האחרונה (בגלל השטח הגדול של המדינה, חלקים שונים של קנדה נהגו בצורה קצת שונה בכל תקופה, בהתאם להתפשטות הנגיף), כך שהקולנוע הקנדי המשיך להוציא סרטים להנאת הקהל המקומי. בהתחשב במצב, האקדמיה הקנדית הקלה את התנאים להתמודדות על פרסי הקולנוע, וקיבלה לתחרות גם סרטים שהופצו קודם כל בפלטפורמות דיגיטליות. כמו כן, האקדמיה דחתה מעט את הטקס השנה (במקום לקיים אותו במרץ, כמו כל שנה, הטקס יתקיים השנה ב-20 במאי), וגם תאריכי הפצת הסרטים המתקבלים לתחרות הורחבו, ונשקלו גם מועמדויות לסרטים שהופצו בינואר-פברואר 2021 (הדד-ליין בכל שנה הוא 31 בדצמבר).

היום התפרסמו בקנדה המועמדויות לפרס האקדמיה שלהם. הרשימה כוללת מספר גדול למדי של סרטים. בפוסט הזה ניסיתי לרכז את הסרטים העיקריים ברשימה, והם:

נער מוזר (Funny Boy) – דיפה מהטה

דיפה מהטה היא במאית ותיקה (בת 71) עם רקורד מכובד. היא אפילו היתה מועמדת לאוסקר לפני כ-15 שנים (על סרטה "מים"). סרטה האחרון, "נער מוזר", היה גם בחירתה של קנדה לאוסקר האחרון, והוא נפסל ע"י האקדמיה האמריקאית, מכיוון שיותר מחצי ממנו דובר אנגלית. מבוסס על ספר של שיאם סלבאדוראי באותו שם (סלבאדוראי גם השתתף בעיבוד הספר לתסריט), "נער מוזר" מתרחש בשנות ה-70 וה-80 בסרי-לנקה. במרכזו התבגרות של ילד לנער ולגבר צעיר. במהלך ההתבגרות הילד יגלה שהוא הומוסקסואל. דודתו חוזרת לסרי-לנקה משהות באמריקה ולוקחת את הילד תחת חסותה. "אתה שונה, ושונה זה נפלא" היא אומרת לו (כמו שרואים בטריילר). אבל אז אותה דודה מתאהבת בגבר אחר, והאהבה הזאת היא בלתי אפשרית כי השנים האלו התאפיינו במתחים בין שבטיים בסרי-לנקה, ושני האוהבים היו, כמובן, משני הצדדים של הסכסוך.

אין לי ספק שמהטה היא במאית מקצוענית, אבל אני חושש שרוחב היריעה שנפרס ב-255 עמודי הספר (שתורגם גם לעברית), הכולל גילוי זהות מינית, מלחמה על הזכות להיות מי שאני רוצה, תיאור מהומות פוליטיות, סיפור אהבה בלתי אפשרית, והכל בתוך דרמה משפחתית נרחבת – כל זה נראה לי קצת גדול מדי על מאה וקצת דקות הסרט.

"נער מוזר" מועמד ל להמשיך לקרוא

שובו של הגיבור: הביקורת

לפני כשנתיים וחצי הוקרן הסרט הזה בפסטיבל או-לה-לה שמוקדש לקומדיות צרפתיות. הכוונה היתה להפיץ את הסרט הזה, אבל ההפצה התעכבה, עד שהסרט הוכנס להקפאה ונגנז. הערב, אחד מערוצי הסרטים של Yes גואל את הסרט הזה, ותוכלו לצפות בו בטלויזיה. לכבוד ההקרנה הערב הוצאתי את הטקסט שכתבתי עליו עוד אז, בסוף 2018, מהארכיון. בשלוש מילים: סרט חביב וזניח. ב-450 מילים:

(שם הסרט במקור: Le Retour du Héros)

ולקראת הסוף, יש שם משהו אמיתי בכל זאת, לב פועם ומדמם שם מתחת להעמדת הפנים…

להמשיך לקרוא

דוד די דונטלו 2021: המועמדויות

היום בצהרים התפרסמה באיטליה רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע שלהם. איטליה היא מהמדינות שסבלו הכי קשה מנגיף הקורונה. מתוך אוכלוסיה של כ-60 מיליון תושבים, סבלה ארץ המגף מלמעלה מ-100 אלף מתים כתוצאה מהמחלה. בתי הקולנוע באיטליה היו פתוחים רק כשלושה חודשים במשך השנה האחרונה (שזה עדיין יותר טוב מאלופת החיסונים העולמית, מדינת ישראל. כאן, בתי הקולנוע לא היו פתוחים אפילו יום אחד בשנה האחרונה. הללו הללו את הקיסר מבלפור). לאור המצב, הגמישה האקדמיה האיטלקית את החוקים, והתירה גם לסרטים שהופצו בפלטפורמות דיגיטליות להתמודד על פרס האקדמיה. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדים לפרס הדוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית לקולנוע לשנה זו:

נחבא אל הכלים (Volevo Nascondermi) – ג'יורג'יו דיריטי

הסרט שמוביל את רשימת המועמדים לפרס האקדמיה האיטלקית הוא להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע 2021: הזוכים

היום התקיים ביפן טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע לשנה זאת. את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני חודשיים. לא ראיתי את הטקס בשידור ישיר, וגם אם כן הייתי רואה, סביר להניח שלא הייתי מבין הרבה, אבל מהשניות הבודדות שהצלחתי לתפוס ברשת הבנתי שהיה טקס רגיל לחלוטין, כשזוכי הפרסים הגיעו לקבל את הפרס בטקס עצמו, והיה גם קהל (עם מסכות), והכל היה כמו תמיד (עם מסכות).

את רשימת הזוכים הצלחתי לגרד מכמה מקורות, ובעזרת קצת גוגל טרנסלייט הצלחתי לגלות ש

להמשיך לקרוא