האשמה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Les Choses Humaines)

במערכת אכיפת החוק, פשעי מין נחשבים נתעבים במיוחד. בניו יורק סיטי, הבלשים המסורים שחוקרים את העבירות המרושעות האלו שייכים ליחידת עילית של המשטרה הידועה בשם מדור מיוחד. אלו הם סיפוריהם.

כל פרק של "חוק וסדר מדור מיוחד", זה למעלה מ-20 שנה, מתחיל עם הקראת הטקסט הזה. ועדיין, הסדרה הזאת, עד כמה שהיא משתדלת להיות פרוצדורלית, היא הרבה יותר מעניינת ומרגשת מהסרט הצרפתי הזה.

כי בכל פרק של "חוק וסדר" האנשים (אלו שהם חלק ממשי מסיפור הפשע, כמו גם החוקרים עצמם) מעורבים רגשית בנעשה. "האשמה" הצרפתי מעקר בכוונה כל רגש מתוכו. זה לא סרט. זה לא סיפור. זה מחקר אקדמי.את זה אפשר לראות כבר ברגעים הראשונים של הסרט. יושבים שני אנשים ב להמשיך לקרוא

אוהב אותך צ'ארלי: הביקורת

זה היה אמור להיות סרט נורא ואיום. ממש ממש סבלתי מ"שושנה חלוץ מרכזי", סרט קודם של שי כנות, שביים את "אוהב אותך צ'ארלי". גם "איביזה", סרט אחר שביים, היה, אהמ, לא ממש טוב. ואת "ארבע על ארבע" שהוא ביים אחר-כך כבר לא טרחתי לראות. אבל מאז "ארבע על ארבע" עברו כבר יותר מ-6 שנים, ומגפה עולמית אחת. אולי משהו בכל זאת השתנה.

אז דווקא כן. אמנם "אוהב אותך צ'ארלי" הוא מוצר תעשייתי במופגן, ויש בו לא מעט פגמים, אבל יש בו גם כמה רגעים ממש לא רעים, ואפילו מחשבה מעניינת.

כי מצד אחד יש את המחשבה: יאללה, קומדיה לקיץ. בלי הרבה מחשבה, בלי הרבה מוח. בוא נביא את הכוכבת הגדולה שתביא קהל. נועה קירל אולי באמת תביא קהל לסרט, אבל ממה שאני רואה ב"אוהב אותך צ'ארלי", שחקנית היא לא. היא מקבלת זמן מסך גדול למדי, גדול מדי, ושניים-שלושה שירים שלמים עם ריקודים וכל שאר התלבושות, אבל המקום של זה אמור להיות באיזשהו קליפ ביו-טיוב, לא בסרט קולנוע. זאת הרי אמורה להיות קומדיה, והקליפים האלו מאטים מאוד את הקצב. מה גם שהיא כל הזמן מאופרת מאוד בכבדות, כאילו אין כאן אדם אמיתי אלא סוג של בובת חרסינה. אני לא יכול להאמין לדמות הזאת, אז כל החלק שלה בסרט הולך לאיבוד.

אבל אולי צריך להסתכל על הסרט הזה מכיוון אחר.

כי אם המחשבה היא: הנה הקומדיה של הקיץ – אז מבחינתי הסרט הזה הוא כישלון. הוא לא ממש מצחיק (יש בו מעט מדי בדיחות), הסיטואציה הבסיסית לא ממש עובדת (כי הדמות של נועה קירל לא אמינה), והקצב של הסרט די נסחב.אבל אם נסתכל על זה כדרמה קומית על גבר ש להמשיך לקרוא

אריאל 2022: המועמדויות

היום התפרסמו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה לקולנוע במקסיקו. המדינה הזאת, שנדמה שקורסת תחת נטל הפשע, והסמים, והשחיתות, בכל זאת מוציאה תחת ידה קולנוע מסקרן, ואפילו כזה שמביא פרסים וגאווה לאומית (כמה וכמה במאים מקסיקנים זכו באוסקר בשנים האחרונות). אז הנה סקירה של הסרטים המעניינים ביותר שיצאו ממקסיקו בשנה האחרונה:

אני מתחיל בסרט שראיתי, ודווקא אכזב אותי. הסרט המוביל את רשימת המועמדויות הוא "ליל הלהבות" (Noche de Fuego) של טטיאנה הואסו. בגדול, יש כאן מעקב אחרי כמה נשים מגיל צעיר עד לגיל בגרות, והכל תחת פחד מתמיד מ…משהו. לא ממש הבנתי את הסרט, שמתאר ידידות נשית בצורה חמימה, אבל אין לו ממש קונטקסט ברור, ולא התפתחות דרמטית שתרגש אותי. הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה (כתבתי עליו כאן). 

Noche de Fuego

"ליל הלהבות" מועמד ל-18 פרסי אריאל: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, שחקן משנה, 3 שחקניות משנה, 2 שחקנים/יות מבטיחים/ות, תסריט מעובד, צילום, עריכה, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, אפקטים ויזואלים, וסאונד.

דברים בלתי אפשריים (Cosas imposibles) – ארנסטו קונטרראס

לפעמים בחיים פוגשים אנשים שישנו לך את החיים

זה הסלוגן של הסרט הזה, ונדמה שהוא באמת דרמה נוגעת ללב ומסקרנת. במרכז הסיפור להמשיך לקרוא

פרסי אופיר 2022: סיכום שלב א'

אתמול הסתיים חודש יולי. אתמול הסתיים חודש שהיה לי מאוד עמוס. במהלך החודש האקדמיה הישראלית לקולנוע קיימה הקרנות מקדימות לפרסי אופיר עבור חבריה. אני לא חבר אקדמיה, אבל יש חברי אקדמיה שמכירים אותי, שאוהבים לקרוא את מה שאני כותב, והם מכניסים אותי להקרנות. 27 סרטים נרשמו השנה לתחרות האופיר. לפני תחילת ההקרנות רק 4 מהם הופצו לקהל הרחב. במהלך החודש יצאו לאקרנים עוד 2 סרטים מתוך רשימת המתמודדים לאופיר, ועוד 7 הוקרנו בפסטיבל ירושלים שהתקיים במקביל להקרנות האקדמיה. עוד 3 סרטים הוקרנו בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה (שלושתם עדיין מחכים להפצה מסחרית). מה שאומר שיש עוד 11 סרטים ברשימה שלא נחשפו בשום מסגרת, אבל הם מתחרים. אז לפני שאני אעשה כמנהגי, ואפרוס כאן את רשימת הפייבוריטים שלי, אני אסקור כאן מאוד בקצרה את כל סרטי התחרות:איפה אנה פרנק – כבר עבר על המסכים בישראל. לא התלהבתי.

סנולנד – כבר עבר על המסכים בישראל. סרט בינוני לטעמי.

מתחתנת – כבר עבר על המסכים בישראל. סרט מפלסטיק ששום דבר לא עובד בו. גם הילה סעדה שמשתדלת, ודין מירושניקוב שמתגלה כלא רע בכלל, לא מצילים את הקומדיה הלא מצחיקה הזאת.

חומוס פול טריילר – עדיין על המסכים בישראל. לא אהבתי.

איך נתת לזה לקרות – תחת מגבלות התקציב המאוד ניכרות, דווקא סרט חביב, גם אם זניח.

אוהב אותך צ'ארלי – קומדיה שיצאה ממש השבוע למסכים. הייתי מוכן לקטסטרופה, כי אני לא אוהב את מה שהבמאי הזה עשה בעבר, אבל הופתעתי לטובה. ממש לא סרט השנה, ורחוק מכך, אבל יש כאן גם רגעים יפים.

הסירו דאגה מליבכם – הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה (ועדיין לא הופץ מסחרית). עושר מול עוני בסרט שמבכר פיוטיות על מציאות. לא מאוד התחברתי. כתבתי עליו כאן.

השחיין – הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה (ועדיין לא הופץ מסחרית). לא מאוד התחברתי. כתבתי עליו כאן.

סינמה סבאיא – הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה (ועדיין לא הופץ מסחרית). מאוד אהבתי. כתבתי עליו כאן.

אזרח מודאג – הוקרן בפסטיבל ירושלים. שמעתי לא מעט אנשים שאהבו את הסרט. אני חושב שזה סרט מאוד מעניין, אבל לא מספיק טוב. כתבתי עליו כאן.

יוני אפס – סרט מאוד מרשים ומעניין, אבל התסריט לא מספיק טוב. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

כל מה שאני יכולה – דרמה קורקטית, לא מלהיבה, סבירה מאוד, עם שחקנים טובים, אבל בסך הכול לא משאירה הרבה רושם. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

קריוקי – ממה שאני שומע, זה סרט שמקומו בחמישייה מובטח. אני הרבה יותר מסויג. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

סבוי – סרט מאוד מעניין, ועם זאת, העשייה הקולנועית המקורית שלו חותרת תחתיו. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

הדרך לאילת – כיף של סרט. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.

עקרה – להרגשתי, ההפתעה הגדולה של הקרנות האקדמיה. אולי אפילו ההפתעה הגדולה של השנה. סרט מאוד מאוד מרגש. ממה שאני שומע, הדרמה הקטנה הזאת ריגשה לא מעט חברי אקדמיה, והסרט הזה יכול ללכת דרך ארוכה מאוד. הוקרן בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליו כאן.שער הפרחים – באב אל וורד – חיים בוזגלו חוזר. לא התגעגעתי. לטעמי סרט איום.

קבלו אותי – סרט של דוגמנים, לא של שחקנים. סרט שמדגמן רגשות, לא מרגיש אותם. יפה לעין, לא ריגש אותי בכלל.

בתולים – סרט שבילה כמה שנים בחדר עריכה. וזה ניכר. מאור זגורי התברבר מאוד עם הפרויקט הזה. הוא לקח על עצמו משימה קשה – לעשות סרט שלם שמתרחש בתוך ראשו של הגיבור. הוא לא עמד במשימה.

הנפש הטובה – מורן רוזנבלט ואורי גוטליב טובים, אבל לא מצליחים להציל סרט שמנסה לספר על חילוניות מול דתיות, אבל לא באמת מנסה להבין את הקונפליקט.

אדמה בוערת – סרט מאוד מעניין שלא עשוי טוב טכנית. נתי רביץ מרשים מאוד.

ילדים של אף אחד – ממה שאני שמעתי מאנשים, הם התחברו לסרט הזה הרבה יותר ממני. אני מחבב את ארז תדמור, אבל לטעמי זהו סרטו החלש ביותר, אולי אי פעם.

כאילו אין מחר – ממש סבלתי בסרט הזה. מתרחש ברובו בתוך דירה (אילוצי קורונה?), מאוד חוזר על עצמו, ולטעמי מבוים לא טוב. דין מירושניקוב בתפקיד משנה טוב מאוד, אבל לא מציל את הסרט (ומורן רוזנבלט גם, אבל גם היא לא יכולה להציל).

ולריה מתחתנת – לא מאוד התחברתי לסרט הזה, שמתרחש ברובו בתוך דירה (אילוצי קורונה?), מאוד חוזר על עצמו, והרגיש לי בעיקר כדרמה קטנה שאולי תעבוד טוב יותר בטלוויזיה. הקולנוע לא עושה לה טוב.

השכן שלי אדולף – קראוד פליזר חביב. וזניח.

הבשורה על פי יהודה – הפתעה מאוד נעימה. סרט של ישראל הישנה מאוד מאוד, מנומס מאוד, ובדרכו הצנועה נוגע ללב.

השתיקה – התגובות שאני שמעתי היו מעורבות, אבל לטעמי האישי מדובר בסרט ממש ממש מצוין. שמי זרחין משתכלל, משתפר ככל שהוא מתבגר, והסרט מאוד ריגש והרשים אותי.

אז עכשיו, כשההצבעה על פרסי אופיר עומדת להתחיל, אני הולך לשחק את המשחק השנתי שלי: אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי מצביע ל…

אני שב ומדגיש שלא מדובר כאן בתחזית של מועמדים, אלא בסקירה של אלו שהכי אהבתי והכי הרשימו אותי בין כל 27 הסרטים שראיתי.זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב): להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2022: סבוי

"סבוי" הוא סיפור מרתק. זוהר וגנר מצליחה לקחת סיפור שקרה באמת, ולספר אותו מזווית ייחודית, ששואלת שאלות של מגדר, דווקא בסיפור שמגדר הוא בדרך כלל לא הנושא המרכזי. וגנר עושה ב"סבוי" סרט מקורי ומעניין, אבל בבחירה הסגנונית שלה, היא גם מקלקלת את החוויה הקולנועית שלי.

"סבוי" הוא סיפור של גבורה נשית תחת אש. והוא מכוון לאנשים ש"גבורה נשית תחת אש" נשמע להם כאוקסימורון, וגם לבנות שעדיין לא יודעות שהן יכולות להיות גיבורות במצבים מלחיצים, בנות שיראו בכוכבה לוי, גיבורת הסיפור, כמודל לחיקוי.כוכבה לוי הייתה אדם פשוט שנקלעה למצב לא פשוט. כמו שהיא מעידה על עצמה, ההתנהגות שלה במצב המותח יצאה מתוך מצב רגשי של בדידות. והנה היא פתאום מרגישה נחוצה, מועילה. הנה היא נמצאת פתאום במרכז העניינים, יכולה לפעול תחת לחץ מאוד לא שגרתי, לחץ שיכול להוביל אפילו למוות.

וגנר מקפידה לעמת את הדמות הראשית שלה כל הזמן עם גברים שמזלזלים בה: עם בן הזוג שלה (לא בעלה, אלא בן זוג אחר) שהיה איתה שם במלון סבוי. מבט אחד שלה בו ודי ברור שהיא כבר לא רואה את העתיד שלה איתו. מבט אחד שלה בו וברור לה שהוא הפחדן והיא הגיבורה עם התושייה.

גם ה להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2022: כיכר הקתדרה

(שם הסרט במקור: Plaza Catedral)

סרט מפנמה. זה עוד לא ראיתי.

לבמאי קוראים אבנר בן נעים. פגשנו אותו בפסטיבל, וכן, הוא מדבר עברית שוטפת. הוא לבוש ומתנהג כמו אדם פשוט, רגיל, ומדבר כמו אדם שיודע מה הוא עושה, ועם זאת, לא מתנשא. הסרט שלו נראה נהדר, וכצפוי, מספר סיפור הנובע מהפערים העצומים בין העניים מאוד לעשירים מאוד באמריקה הלטינית. אבל זה לא העניין כאן, להבנתי.

יש כאן יותר עניין אנושי. ובן נעים (שהעברית שהוא יודע לא משחקת כאן תפקיד בכלל. למעט "לחיים" אחד בעברית שיש בסרט) עושה כאן עבודה אפקטיבית מצד אחד, ומצד שני קצת מעייפת.שוט הפתיחה של הסרט מהמם ביופיו. מצלמה שעולה בקו ישר ממאוד נמוך למאוד גבוה. באיטיות. תנועת המצלמה האיטית ממשיכה לאורך הסרט, והיא משמשת אותי כצופה כדרך אפקטיבית להיכנס מתחת לעורה של גיבורת הסרט. כשהיא אומרת בתסריט "אני מתה חיה" – זה להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2022: ציפורי הלילה

(שם הסרט במקור: Les Passagers de la Nuit)

לפני כמה שנים ראיתי סרט שמאוד ריגש אותי. "אמנדה" היה סרט פשוט ואנושי שנשאר איתי הרבה אחרי שראיתי אותו. אז כשפסטיבל ירושלים הביא השנה את סרטו החדש של מיכאל הרס, שביים את "אמנדה" – מיד קפצתי על ההזדמנות להתרגש שוב.

אבל התאכזבתי.

צריך לומר מראש – מיכאל הרס מתגלה, גם כאן, כבמאי שמבין מה מפעיל אנשים. הוא יודע להיות עם הדמויות שלו ברגעים הכי חמים, פשוטים, רגילים, ובכל זאת לדעת לרגש אותי מתוך ההבנה הכמעט אינטואיטיבית של אנשים.הבעיה היא ש"ציפורי הלילה" הוא סרט מאוד מבולגן, שלא ממש יודע מה הוא רוצה.

הסרט מתחיל ב-10.5.1981. עשיתי קצת גוגל וגיליתי שזה היה התאריך שבו להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2022: ציפורים שיכורות

(שם הסרט במקור: Les Oiseaux Ivres)

בשם של הסרט הזה נתקלתי כשסקרתי כאן את המועמדים של המדינות השונות לאוסקר בשנה שעברה. אח"כ הוא קיבל לא מעט מועמדויות (וגם כמה פרסים) בטקס פרסי האקדמיה של קוויבק, קנדה (כתבתי על זה כאן). כתבתי גם שבמבט מרחוק זה נראה כמו אופרת סבון לא מאוד מעמיקה, אבל בגלל שהסרט קיבל הרבה הכרה, חשבתי לבדוק אותו בכל זאת.

הלוואי שזאת היתה אופרת סבון.

oiseaux ivres

במקום סרט שמנסה ללחוץ על הרגש בברוטליות, זה סרט שפונה לחוש האסתטי. בכוח. בברוטליות. על חשבון סיפור, ודמויות, ועוד כל מיני דברים שכאלו, לא חשובים.

מתוך שעה ו-45 דקות של הסרט, ההתחלה מגיעה רק אחרי שעה ורבע בערך. הבת הגדולה יוצאת ל להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2022: עכביש קדוש

(שם הסרט במקור: عنكبوت مقدس)

זה סרט איראני שלא ראיתם מימיכם. עירום, סקס, ואלימות קשה בשמחה ובששון.כי זה לא סרט מאירן.

לפני כמה שנים הגיע סרט משונה, מקורי, מרתק, מרגש, ומצוין משבדיה שנקרא "גבול". לבמאי קראו עלי עבאסי. אז כמובן מיד ששמעתי שסרט חדש של הבמאי הזה מגיע לפסטיבל ירושלים רצתי לראות. מה גם שהתגובות מההקרנות שלו בפסטיבל קאן היו טובות.

אז קודם כל, צריך לומר שמדובר בחיה אחרת לגמרי מאותה מעשיה משונה שהיא "גבול". שנית, עלי עבאסי אכן מאשש את מה שראינו ב"גבול" – הוא אכן במאי משובח עם חוש מצוין לדרמה. שלישית, יש כאן, להבנתי, החלטה תסריטאית אחת לא נכונה שבכל זאת מרחיקה אותי מהסרט הזה.

כי בניגוד לסיפור המיתולוגיה של "גבול", הפעם עבאסי מספר סיפור להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2022: החלטה לעזוב

(שם הסרט במקור: 헤어질 결심)

ההקלטה הזאת של השיחה שבה אמרת לי שאתה אוהב אותי
אני אמרתי שאני אוהב אותך?! מתי?

פארק צ'אן ווק. מהמובילים שבבמאי העולם. יש לו אנרגיה עצומה. למרות שהסרט החדש שלו ארוך יחסית (כשעתיים ורבע), דברים זזים כאן מהר יחסית. יש לו המצאות בימוי מרתקות וסוחפות. אבל אני לא הבנתי את הסרט החדש שלו.

כי יש כאן בלש משטרה. ויש כאן אישה. פאם פאטאל. בן זוגה מת. היא החשודה העיקרית. והיא מהסוג המעצבן שתדע לתת תשובה לכל שאלה. הבלש נשוי באושר. יש כמה רגעים יפים בינו לבין אשתו (אבל בת זוגו נעלמת מהסרט די מהר, וחסר שיווי המשקל של הצד שלה בכל הסיפור כאן). יש לבלש גם סייד קיק, שמספק כמה רגעים קומיים. גם הוא נעלם די מהר מהסרט. הבלש שלנו מתביית על האישה הזאת, עוקב אחריה, מנסה להוכיח שיש לה בכל זאת יד ורגל במות בן זוגה. ואיכשהו אני צריך להאמין שהאובססיה הזאת יש בה יותר ממסירות למקצוע. יותר מסקרנות לפתור את החידה הזאת.והוא פותר. מעגל סיפור מספר אחת נסגר בערך בחצי הסרט. אבל מעגל שני נפתח. עוד מקרה מסתורי. האישה הזאת היא להמשיך לקרוא