מוצא אל הים: הביקורת

באתי אל הסרט הזה מאוד סקפטי. שמעתי עליו דברים לא ממש טובים, והעובדה שהוא מופץ בהפצה מצומצמת רמזה לי שגם המפיצים לא ממש יודעים מה לעשות איתו. אבל בכל זאת עניין אותי לראות את הסרט הזה. ובסופו של דבר, זו דווקא הפתעה לא רעה.

כלומר, העובדה שהסרט הזה זכה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל חיפה האחרון מורגשת היטב. מצד אחד, זה סרט בוסרי מאוד, מבולבל, מאוד לא מהודק ומאוד מפוזר (ואני ספרתי לסרט הזה שלושה סופים, שמדגימים לי את הבלבול של במאי ביכורים). מצד שני, "מוצא אל הים" הוא סרט מאוד מפוקס על מה שהוא רוצה להגיד, והוא די מרשים בקולנועיות שלו (רוב הזמן).

כי קשה לחיות כאן, במדינת ישראל. אולי אפילו בלתי אפשרי. "מוצא אל הים", להבנתי, הוא סרט שמבטא יאוש טוטאלי מהחיים כאן. מהסכסוך הבלתי נגמר עם הפלסטינים. עם העובדה שאנחנו הופכים למפלצות אדם שמחרבות בתים של אנשים בעזה, רחובות שלמים של הרס שם, וגם כאן, בישראל, לא קל לחיות, תחת אזעקות צבע אדום חוזרות ונשנות. וגם המצב הכלכלי לא משהו. אבטלה. אנשים מיואשים. אז אולי כדאי לצאת מכאן. לברוח מכאן. לא להגיע לשירות המילואים שלנו, ופשוט לעזוב.

גיבור הסרט לא מגיע לשירות המילואים שלו. זאת נקודת הפתיחה של הסרט. ומכאן, התסריט ה להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

צורת המים: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Shape of Water)

הסרט שזכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה (וגבר על "פוקסטרוט"). הסרט המוביל במספר המועמדויות לאוסקר, והפייבוריט לזכיה. הסרט של גיירמו דל טורו, במאי מקסיקני שביים בעבר את "המבוך של פאן" הנהדר (שבעצמו זכה בכמה אוסקרים) ואת "הילדים של אף אחד"/ "עמוד השדרה של השטן" (הראשון הוא התרגום הישראלי, השני הוא השם המקורי) המרשים. במאי עם רקורד מוכח וסרט עם רזומה מרשים. והפעם ההייפ מוצדק. כמעט.

כי "צורת המים" הוא סרט מאוד מרשים, נוטף אהבה, נצמד לעולמו של דל טורו, עולם המפלצות, אבל גם מפתח אותו בכיוונים חדשים, ובכל זאת, משהו בו מונע מהסרט להתעלות באמת. "צורת המים" ריגש אותי, ריתק אותי, אפילו סחף אותי לרגעים, אבל בכל זאת חסר לו משהו קטן כדי להפוך לסרט ממש מצוין.כזה הוא גיירמו דל טורו. הוא עושה סרטי פנטסיה, אבל הוא מכוון אותם גבוה יותר. הרי המחשבה הרגילה היא שסרטים כאלו הם סרטים לכל המשפחה. סרטי הרפתקאות שבהם הגיבור נלחם בכוחות הרוע וכובש את האשה במקביל. סרטים שאבא ובן יכולים להנות מהם ביחד. לא כך הסרטים של דל טורו. הבמאי ממקסיקו מספר סיפורי פנטסיה למבוגרים. הוא מבקש ל להמשיך לקרוא

דוד די דונטלו 2018: המועמדויות

היום בצהרים, במסיבת עיתונאים מנומנמת, הוכרזו המועמדים לפרס האקדמיה האיטלקית לקולנוע. בתפריט: סרט אחד שמוביל במספר המועמדויות באופן ברור, סרט אחר שהיה נציג איטליה לאוסקר, סרט אנימציה אחד, סרט בינוני אחד של במאי ותיק, וגם סרט חדש של הבמאי של "זרים מושלמים". הלהיט הענק ההוא זכה לפני שנתיים בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה האיטלקית. החדש לא ישחזר את ההישג ההוא, אבל גם לו יש לא מעט מועמדויות. בפוסט כאן אני אנסה לסקור את השמות הבולטים בקולנוע האיטלקי השנה, אלו שמובילים את רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע של איטליה 2018, פרס הדוד די דונטלו:

הנער מצ'אמברה (A Ciambra) – ג'ונאס קארפיניאנו

הסרט שאיטליה שלחה לאוסקר השנה היה להמשיך לקרוא

חי בסרט: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Disaster Artist)

אני לא ממש יודע למה הלכתי לראות את הסרט הזה. אני לא מכיר ולא יודע דבר על "החדר", הסרט שאת צילומיו "חי בסרט" מבקש לשחזר (כלומר, מלבד מה שקראתי בביקורות והתקצירים השונים). מאוד יכול להיות שמי שכן מכיר את "החדר" יהנה מ"חי בסרט" הרבה יותר ממני. אני לא ממש מכיר את העבודה של ג'יימס פרנקו כבמאי (נדמה לי שהוא עושה רק מה שבראש שלו, ולא אכפת לו מה אנשים חושבים. ואני לא ממש בראש שלו). אני כן מכיר (קצת) ומעריך את פרנקו כשחקן (בעיקר מה שהוא עשה ב"127 שעות"). והסרט הזה היה עד לא מזמן בדיבור למועמדויות לאוסקר, עד שנפלה עננת MeToo על פרנקו, והסרט הזה נדחק לפינה, וקיבל רק מועמדות אחת. אז הלכתי בכל זאת לראות, אולי יש כאן משהו בכל זאת.

אז, כן, יש. וגם, אהם, לא ממש.

אני לא מכיר את "החדר", אז אני לא ממש יודע אם החיקוי שפרנקו עושה לטומי וויסו מדויק, אבל גם אם כן, זה רק חיקוי. הוא לא באמת נ להמשיך לקרוא

אני, טוניה: הביקורת

(שם הסרט במקור: I, Tonya)

טוניה הארדינג יורקת דם. כתם דם אדום על הרצפה הלבנה. זה הדבר האחרון שרואים בסרט הזה. וזה גם הסרט כולו. סרט מהקישקעס.

אני מספיק מבוגר לזכור את הסיפור הזה על טוניה הארדינג. לזכור במטושטש. אני לא ממש מתלהב מהספורט הזה, החלקה על הקרח, אבל אני זוכר, ככה במעומעם, את כותרות העיתונים. זה חרג ממדורי הספורט, הסיפור הזה. מישהי שסידרה שישברו את הרגלים (בצורה הכי מילולית שיש) למתחרה שלה. אני זוכר שדיברו על זה תקופה מסוימת. אבל אני לא ממש ירדתי לפרטים. איפשהו באמצע הסרט הזה הדמויות אומרות: ועכשיו, לתקרית. הרי בשביל זה התכנסנו, לא?! אבל קרייג גילספי הבמאי מתגלה כאדם חכם מספיק. הוא לוקח את הזמן לספר לי על הרקע, על הדמויות, ורק כשהכל יושב במקום, רק אז מגיעים ל"תקרית".

כי קרייג גילספי הבין משהו על הסיפור הזה: מדובר בסיפור שיש בו הרבה אמוציות.

אהבה אמיתית לאמנות הריקוד על הקרח. אהבה של להמשיך לקרוא

ג'יין: הביקורת

(שם הסרט במקור: Jane)

יש קבוצה של סרטים וסדרות טלויזיה שאני קורא להן בשם כללי: סרטי נשיונל ג'יאוגרפיק. אני לא משתגע על הז'אנר הזה. סרטים שבהם המצלמה עוקבת אחרי הנעשה בטבע, אחרי חיות מסוגים שונים, דגים, לוויתנים, ציפורים, או אריות, נמרים, ופומות בטבע הפתוח והפראי. ממלכת החיות לא כל כך מעניינת אותי. אנשים כן מעניינים אותי. והנה הלכתי לראות את "ג'יין", סרט על אשה שאוהבת חיות. הסרט הזה אמנם הופק ע"י נשיונל ג'יאוגרפיק, אבל חשבתי שבגלל שלסרט קוראים "ג'יין", הוא יהיה על ג'יין, והטבע לא יהיה העיקר כאן, אלא התשוקה הלא מוסברת (שקיוויתי שתוסבר) של אשה צעירה ויפה ללכת לחיות לבד באפריקה, רק עם שימפנזים. "ג'יין" היה גם סרט מאוד מדובר בחודשים האחרונים, ומבקרים בחו"ל אף צפו שיזכה באוסקר (בסופו של דבר הוא אפילו לא מועמד, מה שגרר פוסטים של מבקרי קולנוע שמנסים להבין איך זה קרה). והנה מועדון הצפיה החודשי של דוקאביב מביא את הסרט המדובר הזה לכמה הקרנות בסינמטקים במהלך חודש פברואר. הכל מוכן לחוויה מרגשת.לא התרגשתי.

יש כאן אכן את סיפורה של ג'יין. והיא אפילו מתראיינת ומספרת על הכל ברטרוספקטיבה. אבל "ג'יין" מ להמשיך לקרוא

כוכבים חיים לנצח: הביקורת

(שם הסרט במקור: Film Stars Don't Die in Liverpool)

אז מה זה כוכבת קולנוע? האם יש אנושיות במושג הזה? האם היא שחקנית, או רק כוכבת? האם היא אדם חי ונושם, או רק מושג ערטילאי שמוכר מגזינים?

"כוכבים חיים לנצח" עושה חסד עם מקצוע המשחק. תחת הגבלות הביזנס, כוכבת קולנוע צריכה לעשות כמה דברים: היא צריכה להתנהג בצורה שמוכתבת ע"י נוהלים הוליוודים, ובדרך לאבד סוג של צלם אנוש. והנה מגיע סרט שכולו אהבה. כולו כבוד לדבר המקורי הזה שלכבודו התכנסנו: לא, לא הרצון להיות מפורסמת, אלא האהבה לבמה, למשחק מול קהל, לכניסה לעור של מישהי אחרת למשך שעתיים, להתמודדות עם החיים בתחפושת של מישהי אחרת, ובדרך שזה מקרין על החיים שלך.

כבר מתחילת הסרט אפשר לראות את ה להמשיך לקרוא