סזאר 2021: המועמדויות

כבר למעלה משלושה חודשים בתי הקולנוע סגורים בצרפת. ועדיין, מצבם יותר טוב מישראל (כאן בתי הקולנוע סגורים כבר 11 חודשים). גם באמצע השנה, בין החודשים מרץ ליוני, בתי הקולנוע בצרפת היו סגורים. ועדיין, הם הצליחו איכשהו לעבוד מסביב לשנה הרעה הזאת, ולפנק את הקהל הצרפתי בסרטים מעניינים תוצרת בית. הבוקר התפרסמה בצרפת רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע שם. יש ברשימה כמה סרטים מסקרנים שצפוי היה למצוא ברשימה, כמה הפתעות, וגם אכזבות. אלו הם הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות לסזאר לשנה זו:

דברים שאומרים, דברים שעושים (Les Choses qu'on Dit, Les Choses qu'on Fait) – עמנואל מורה

ראיתי פעם סרט של עמנואל מורה. ההרגשה שלי היתה שמדובר בסוג של חקיין לא מוצלח של אריק רוהמר. אחד שמביים קומדיות רומנטיות מאוד דברניות עם נסיון להזריק לתוכן משמעות פילוסופית, אבל הקסם שהיה לרוהמר נדמה לי מעושה, מלאכותי אצל מורה. מקריאה על סרטו האחרון של מורה נדמה לי שאותו דבר חוזר כאן, אם כי, להבנתי, מדובר בסרטו המצליח ביותר.

"דברים שאומרים, דברים שעושים" מספר על אשה צעירה בחודש השלישי להריונה. בן-זוגה (אבי הילד) נקרא למשך כמה ימים לטפל במקרה חירום בעבודה. בינתיים מתארח אצלה בן הדוד של אותו בן זוג. וכך הגבר והאשה הזרים זה לזה מתהלכים בחיק הטבע. ומדברים. ומדברים. ומדברים. ומספרים אחד לשני על בני ובנות זוג בעבר (את אותם סיפורים הסרט פורס בפלאשבקים). יכול להיות שבעוד ששניהם מספרים אחד לשני על העבר, הם יתקרבו ואולי אפילו יתאהבו, וכשבן הזוג יחזור, כאב הלב יגיע.הטריילר מציג סרט שמכביד מאוד על האוזן בדיאלוגים, במספר דמויות לא קטן (שמאכלס את סיפורי האהבה מהעבר). במקום להתרכז בסיטואציה האינטימית הקטנה בחיק הטבע, נדמה לי שהסרט מטביע את הצופה בהמון אינפורמציה, המון מילים, והלב הולך לאיבוד. ועדיין, זהו הסרט המוביל במספר המועמדויות לסזאר השנה, עם 13: מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, שחקן, שחקנית משנה, שחקן משנה, שחקנית מבטיחה, תסריט מקורי, צילום, עריכה, סאונד, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2021: הזוכים

אמש התקיים בדנמרק טקס חלוקת פרסי הרוברט של האקדמיה לקולנוע. וכשאני אומר טקס, אני מתכוון בעצם לתכנית אירוח.

robert prisen 2021מה לעשות, הקורונה עדיין כאן, אז הדנים החליטו להביא מנחה וארבעה אורחים לתכנית אירוח של שלוש וחצי שעות. מדי פעם קם אחד האורחים, מעטפה בידו, הלך אל הדוכן שנמצא בקצה השמאלי, והכריז על המועמדים בקטגוריה הרלוונטית, ועל הזוכה. המועמדים נראו בזום על המסך מאחורה, וכל נאומי הזכיה היו גם הם בזום, מה שגרם להרבה בעיות טכניות, בעיקר בסאונד. בלי ריקודים, בלי שירים, ובלי פרסומות, תכנית דיבורים של 3 וחצי שעות היתה קצת מעיקה, אבל אילוצי התקופה מחייבים.

את המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני כחודש. השנה, "עוד סיבוב" הדני הוא המועמד המוביל לזכיה באוסקר, כך שהוא גם היה המועמד הדי בטוח לזכיה בפרס האקדמיה הדנית. עם זאת, רגע לפני ההכרזה על הפרס הגדול של הערב, "עוד סיבוב" עמד על ארבעה פרסים, וגם סרט נוסף שנקרא "רוכבי הצדק" עמד על ארבעה פרסים.

"רוכבי הצדק", שאמור להיות סוג של קומדיית אקשן, זכה בפרסי רוברט ל להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע 2021: המועמדים

במקביל לפרסומים ביפן על כך ששנת 2020 היתה השנה החלשה ביותר מבחינת הכנסות בקופות הקולנוע זה שנים רבות (מה שאומר שבתי הקולנוע היו פתוחים רוב הזמן, גם אם בתפוסה נמוכה, לא כמו, אהמ, אצלנו), התפרסמו ביפן אתמול גם המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע של יפן לשנה זו. כיאה למדינה חשובה בשטח הקולנוע, צללתי לרשימת המועמדויות, ובעזרת לא מעט גוגל טרנסלייט הצלחתי להרכיב את הפוסט הזה שסוקר את הסרטים המובילים את רשימת המועמדויות שם ביפן, ואלו הם:

פוקושימה 50 (Fukushima 50) – סטסורו ווקאמאטסו

הסרט הפותח את הרשימה הוא פרויקט קולנועי שכנראה מנסה ללכת בעקבות סדרת הטלוויזיה (המצוינת) "צ'רנוביל", אבל לפי הביקורות שקראתי, הוא כושל. האירוע שהסרט הזה מתייחס אליו התרחש ב להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2021: הזוכים

קולנוע צריך את הקהל שלו. לא יעזור. כל הריחוק החברתי הזה – זה לא עובד. קייס אין פוינט – טקס חלוקת פרסי חיפושית הזהב של האקדמיה השוודית לקולנוע שהתקיים אמש. הכל היה מוכן. במה עם כל האביזרים. תאורה מרשימה. הופעות של זמרים (השחקנית אלבה אוגוסט היא, מסתבר, גם זמרת. לבחורה הרזה ששיחקה את אסטריד לינדגרן ב"להיות אסטריד" יש באופן מפתיע קול חזק). מנחים ומגישים עם תלבושות ושמלות מרשימות. זוכים שמגיעים לאירוע כדי לקבל את הפרסים, ולנאום נאומים נרגשים. הכל מוכן ומזומן לאירוע חגיגי. רק דבר אחד חסר: קהל. וכשאין קהל, אין אנרגיה. אין צחוקים (אפילו אם אני לא מבין שוודית, אני מרגיש את ההתחכמויות של המגישים שלא מקבלות קונטרה. עד כדי כך שכמה פעמים במהלך האירוע העריכה הכניסה אינסרט של צילומים של קהל מטקסים בשנים שעברו).

רוב הזוכים הגיעו לקבל את הפרסים באופן אישי. לאחר ששמם הוכרז, הם יצאו מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה, לקחו את הפרס והלכו אל המיקרופון לנאום התודה. מעט האורחים שלא הגיעו לקבל את הפרס נשאו נאום בזום (כמו השחקנית הזוכה, שהיא בכלל נורבגית).

את רשימת המועמדים סקרתי כאן לפני חודש. מאז פרסום הרשימה הספקתי לראות את הסרט הפייבוריט (בטלויזיה, כי אין קולנוע. מה לעשות), שהוא גם נציג שוודיה לאוסקר השנה. "צ'רטר" התגלה כסרט יפהפה ואינטלגנטי, שמראה לי, בין היתר, שגם בסקנדינביה, שאני מחשיב כמקום מתקדם בחשיבה שלו לגבי זכויות נשים, גם שם החברה נאבקת במוסכמה שהאשה היא רכוש הגבר, ואם היא מורדת, היא צריכה להיות מורחקת מהחברה. "צ'רטר" משרטט מאבק נשי לא קל, ללא תשובות פשוטות. זה סרט שני של אמנדה קרנל שאני רואה, וסרט שני שלה שאני אוהב, אז כמובן שמאוד רציתי שהסרט הזה יזכה.

הוא להמשיך לקרוא

פרסי גויה 2021: המועמדויות

היום ב-11 בבוקר שעון ספרד התפרסמו המועמדויות לפרס הגויה של האקדמיה הספרדית לקולנוע. ספרד היא מהמדינות שספגו את הפגיעה הקשה ביותר בעולם מנגיף הקורונה (לפי סניור גוגל, האוכלוסיה בספרד מונה כ-47 מיליון תושבים. בשנה האחרונה מתו בספרד כ-53 אלף אנשים מקורונה), ובכל זאת, איכשהו, כדור הארץ ממשיך להסתובב. מסיבת העיתונאים שהתקיימה היום בצהרים היתה רצופה תקלות טכניות (כולל אחת משעשעת במיוחד, בה רשימת המועמדויות לפרס השחקנית נמצאה במעטפה שעליה היה כתוב "השחקן הטוב ביותר", וגם ההפך), אבל בסופה ניתן לראות מהם הסרטים שבכל זאת בלטו בספרד השנה.

אלו הם הסרטים העיקריים ברשימת המועמדויות לפרס גויה 2021: להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2021: מקבץ תשיעי ואחרון

בחודשים האחרונים, בסדרה של 8 פוסטים, סקרתי כאן, כמו בכל שנה, את הסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר בקטגוריית הסרטים שאינם דוברים אנגלית. באופן מסורתי, כמות הסרטים לא קטנה, ומתוך רצון לתת תשומת לב לכל סרט בנפרד, אני מחלק את הכמות הזאת לכמה וכמה פוסטים. את הפוסט האחרון בסדרה פרסמתי לפני יותר מחודש, ומאז חיכיתי להכרזה הסופית של האקדמיה האמריקאית על מי ומה ברשימה. בשמונת המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי, מקבץ שמיני) סקרתי 80 סרטים. מאז התפרסמו עוד 16 בחירות של מדינות שונות. בלארוס הגישה את הסרט "שיעורים בפרסית", אבל האקדמיה האמריקאית פסלה אותו בגלל שברשימת היוצרים אין מספיק בלארוסים. גם הסרטים של פורטוגל ושל קנדה נפסלו, שניהם בגלל כמות גדולה מהמותר של דיאלוגים באנגלית. גם פורטוגל וגם קנדה הספיקו לשלוח במהירות סרטים אחרים במקום אלו שנפסלו. עוד 3 סרטים של שלוש מדינות נפסלו או נמשכו מהתחרות ע"י המגישה, וכך הסרטים של אלג'יריה, בהוטן, ושל אוזבקיסטן לא יהיו בתחרות האוסקר השנה.

אז הנה הגענו לסקירה האחרונה לשנה זאת. 80 סרטים מהסקירות הקודמות + 16 סרטים שנוספו, מינוס שלושה סרטים שאינם בתחרות = 93 סרטים בתחרות. אלו הם 16 הסרטים שנוספו מאז שפרסמתי כאן את המקבץ השמיני (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

(בסוף הסקירה הזאת אני סוקר גם את שני הסרטים שקנדה ופורטוגל שלחו כדי להחליף את הסרטים שנפסלו. בסוף בסוף אני גם מצרף הימור פרטי לגבי אלו מ-93 הסרטים יעלו לדעתי לשלב הבא)

פקיסטן: קרקס החיים (زندگی تماشا) – סארמד קוסאת

סרטים כאלו גורמים לך להעריך את מה שיש לך, גם אם זה לא הרבה. ומצד שני, זה נשמע לי כל כך טפשי, עד שקשה לי להאמין שדברים כאלו קורים בכלל, גם אם מדובר בחברה שמרנית. מצד שלישי, אני קורא, שיציאתו של הסרט למסכים בפקיסטן נדחתה בגלל מחלוקת שהוא עורר (לא בגלל הקורונה. זה היה בינואר. לפני כל המגפה הזאת). אז אולי זה לא כזה טפשי.

במרכז הסרט להמשיך לקרוא

פרסי רוברט 2021: המועמדים

יש מדינות שהצליחו לשמור על נורמליות יחסית גם בשנת הקורונה. דנמרק, למשל. בתי הקולנוע (אתם זוכרים דבר כזה, כן?!) בדנמרק היו פתוחים לקהל במשך רוב השנה (אחרי סגירה קצרה במרץ, הסרטים הוקרנו בדנמרק רגיל, פחות או יותר. היתה סגירה נוספת רק לאחרונה). וכך הקהל הדני יכול היה לראות סרטים בקולנוע, כולל, כמובן, סרטים תוצרת בית (תוך הגבלות מסוימות, אני מתאר לעצמי). הדבר הזה חשוב כפליים בשנה שבה נדמה שהאוסקר לסרט הזר כבר מונח בכיס של דנמרק (אני מקווה עדיין להפתעה, אבל עוד חזון למועד). היום התפרסמה בדנמרק רשימת המועמדויות לפרס האקדמיה הדנית, ונדמה שרשימת המועמדויות מכילה מספר סרטים מאוד מסקרנים, ונראה שבדנמרק היתה שנה קולנועית חזקה מאוד שכוללת הרבה יותר מהסרט הייצוגי של דנמרק. אלו הם הסרטים העיקריים המועמדים לפרס הרוברט של האקדמיה הדנית לשנה זו:

רוכבי הצדק (Retfærdighedens Ryttere) – אנדרס תומס ינסן

אנדרס תומס ינסן הוא התסריטאי העומד מאחורי רוב סרטיה של סוזאן ביר (במאית דנית זוכת אוסקר שעברה בעשור האחרון לעבוד בטלויזיה. השנה היא ביימה את "היית צריכה לדעת" עם יו גרנט וניקול קידמן). ב"רוכבי הצדק" משתף ינסן פעולה עם ניקולאי ארסל (שביים, בין היתר, את "סיפור מלכותי" שהיה מועמד לאוסקר). ינסן גם לקח על עצמו את מלאכת הבימוי של הפרויקט הזה. הנחת העבודה של הסרט הזה מציגה סיפור עצום רגשות, ויש כאן גם קאסט מכובד, אבל צפייה בטריילר מציגה גם הבדקי הומור מטורפים, כך שנראה לי שהסרט הזה יקום וייפול על האיזון בין הבכי הטרגי לבין הצחוק המשחרר.

הסיפור הוא על איש צבא ותיק (מדס מיקלסן, לא בסרט היחיד שלו השנה) המוזעק חזרה הביתה כשנודע לו שבת זוגו מתה כתוצאה מתאונת רכבת טראגית. הוא נותר אב יחידני לבת עשרה יתומה מאם. בעודו מתאבל, פונה אליו גבר (ניקולאי לי קאס, "האידיוטים") שהיה על הרכבת וניצל. הוא טוען בפני הגבר המתאבל שזאת לא היתה תאונה, אלא חלק ממזימת התנקשות מתוחכמת, והאשה המנוחה נפגעה ונהרגה כחלק מנזק משני שנגרם מאותה התנקשות (כלומר, לא היא היתה המטרה, אבל היא נקלעה לאש צולבת ומתה). הגברים בונים עכשיו צוות "מובחר" ויוצאים למשימת נקם. הטריילר מציג עד כמה "מובחר" הצוות הזה, מה שמביא כמה צחוקים לא צפויים בסרט שאמור להיות מונע מרגשות עמוקים מאוד של אבל וכעס.

"רוכבי הצדק" הוא המוביל במספר המועמדויות לפרס הרוברט של האקדמיה הדנית, עם 14 מועמדויות: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית, שחקן, שחקן משנה, תסריט מקורי, צילום, איפור, תלבושות, סאונד, מוסיקה, עיצוב אמנותי, עריכה, ואפקטים.

עוד סיבוב (Druk) – תומס וינטרברג להמשיך לקרוא

סיכום שנת 2020

איזו שנה משונה.

בואו נתחיל מהסוף – ברוך השם, אני בריא. לא חליתי בשום מחלה השנה (טפו טפו חמסה חמסה נקישה בעץ). מעולם לא ראיתי מטוש, או איך שלא קוראים לזה, מקרוב או מרחוק.

למזלי, גם המצב הכלכלי שלי סביר. אני רחוק מאוד מהמילה "עשיר" (מאוד מאוד רחוק), אבל, מצד שני, אני גם לא ממש רעב ללחם. זה גם משהו בשנה שכזאת.

וחוץ מזה, אני בבית. מאז ה-15 במרץ אני נמצא רוב הזמן בבית. בימים רגילים ניתן למצוא אותי באחד משלושת המקומות הבאים: בעבודה, בבית, או בקולנוע. עבודה השנה אין. קולנוע סגור. אז אני בבית.

עכשיו בואו נניח את היסודות לפוסט הסיכום הזה שלי: בשבילי, סרטי קולנוע זה לקולנוע. לחדר הגדול והחשוך הזה אליו מגיעה קבוצה של אנשים כדי לצחוק ביחד ולהתרגש ביחד. כדי להתעצבן ביחד וכדי לשבת כולנו בבת אחת על קצה הכסא. כדי להיבהל ביחד בסרטי אימה וכדי להתאהב ביחד בסרטים רומנטים. ביחד. בשנה שבה צו השעה הוא ריחוק חברתי, אין ביחד. אז אני נמנע.

אני לא רואה כמעט סרטים. נכון, הרבה אומרים – זה מה יש. סטרימינג. אבל אני לא מוכן. אם אין לי אפשרות ללכת לקולנוע, אני לא רוצה לראות סרטים ולקלקל לעצמי את החוויה. אז לא ראיתי את "בוראט 2". ולא את "מאנק". לא את הסרט של צ'רלי קאופמן, ולא של ספייק לי. ולא עוד כמה סרטים שדיברו עליהם במהלך השנה. סרטי קולנוע אמורים לחוות בקולנוע. זה המקום הטבעי שלהם. ואם אין קולנוע – אז אני מחכה עד שהעננה הזאת תעבור. ולכן גם כמעט ולא כתבתי בבלוג הזה מאז ה-15 במרץ.

מצד שני, צריך למלא את הזמן. אני הרי בבית רוב הזמן. אז ראיתי סדרות. הרבה סדרות. לסרטי קולנוע יש בדרך כלל נפח אמנותי ורגשי שמתאים למסך גדול (גם אם מדובר בדרמה קטנה). סדרות טלויזיה מתאימות לטלויזיה. למסך הקטן. אז מלבד כמה סרטים בודדים שדגמתי בערוצי הסרטים של Yes, התרכזתי בעיקר בצפייה בסדרות. ואני צריך להדגיש: בימים רגילים אני בדרך כלל מזניח את הצד הזה של היצירה. כמו שאמרתי, בימים רגילים אני מבלה הרבה בעבודה ובקולנוע. אין לי זמן לראות סדרות. וכך לאורך השנים דילגתי על לא מעט סדרות שהפכו לתופעות תרבותיות של ממש (למשל: "משחקי הכס". לא ראיתי עד היום). אז בתקופת הקורונה ניצלתי את הזמן גם להשלים פערים, וצפיתי גם בסדרות שפספסתי. לדוגמא: לפני כמעט עשור היתה סדרה ישראלית מאוד מצליחה שנקראה "פלפלים צהובים". לא יצא לי לראות אותה בזמן אמת. השנה, שנת הקורונה, מצאתי זמן, וצפיתי בשתי העונות (והיא אכן ראויה לשבחים). ואז גם צפיתי בעיבוד הבריטי שלה (פחות טוב מהישראלי, אם כי בעונות 2+3 הגרסה הבריטית משתפרת, בעיקר כי היא מתרחקת מהמקור).

ובכלל, גיליתי שאני מאוד אוהב יצירה בריטית. חלק גדול מהסדרות שצפיתי בהן השנה היו בריטיות. השלמתי פערים, גיליתי שחקניות מעולות שלא הכרתי קודם, ואפילו תסריטאים/ות ובמאים/ות בריטיים שלא הכרתי.

בדרך כלל, הסיכומים השנתיים שלי מתחלקים לשניים: סקירה של הסרטים הטובים ביותר שראיתי באותה שנה שהיו גם חלק מתפריט הקולנוע המסחרי הרגיל; ואז סקירה נוספת של הסרטים הכי טובים שראיתי באותה שנה, אבל הייתי צריך למצוא הקרנות פסטיבליות או סינמטקיות כדי לראות אותם. השנה הסינמטקים היו סגורים, ואני מסרב לראות סרטי קולנוע על מסך המחשב, אז דילגתי על הדוקאביב ועל הפסטיבלים בירושלים ובחיפה (ואכן לא סקרתי השנה פסטיבלים בבלוג). על נסיעה לחו"ל בכלל לא היה על מה לדבר השנה, אז גם את הפסטיבל השנתי שלי בחו"ל לא פקדתי.

גם השנה סיכום השנה שלי יתחלק לשניים, אבל הוא יהיה שונה. בחלק הראשון, עברתי על רשימת 57 הסרטים שהופצו מסחרית בישראל עד שבתי הקולנוע נסגרו באמצע מרץ, ומצאתי שם 5 סרטים נהדרים כדי ליצור רשימה קצרצרה של הסרטים שהכי אהבתי ברבע השנה הראשונה של 2020. ואחרי הרשימונת הזאת אני אפרט כאן את רשימת עשר הסדרות הכי טובות שראיתי השנה (הסדרות לאו דווקא חדשות, ויכול להיות שלא שמעתם עליהן, אז קחו את זה כהמלצה).

אז אני מתחיל עם הסרטים. אלו הם 5 הסרטים שהכי אהבתי בחודשיים וחצי הראשונים של 2020: להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2021: המועמדים

במסיבת עיתונאים קצרה הבוקר התפרסמו המועמדויות לפרס חיפושית הזהב של האקדמיה השוודית לקולנוע לשנת הקורונה. במדינה שבה בתי הקולנוע נשארו פתוחים במשך רוב השנה, לא היתה להם בעיה של מבחר סרטים. שלושים ותשעה (39) סרטים שוודים חדשים עמדו לשיפוטה של האקדמיה השנה. כחצי מהם קיבלו לפחות מועמדות אחת, כך שרשימת המועמדויות השנה מתפרסת על פני שמות וסרטים רבים ולא ממש מסמנת סרט אחד או שניים כמובילים או פייבוריטים, ובכל זאת, אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות של האקדמיה השוודית השנה:

להמשיך לקרוא

פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע 2020: הזוכים

הערב (הבוקר שעון ישראל) התקיים בסידני, אוסטרליה טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע (שעות הבוקר בישראל הן שעות הערב בסידני, אוסטרליה. עשר שעות הפרש). הטקס, למעשה, התחלק לשניים. חלוקת הפרסים היותר טכניים התקיימה כבר ביום שישי האחרון, ואת האירוע הזה יכולתי לראות בסטרימינג בשידור חי. זה היה יותר משדר טלויזיוני שהוקלט מראש, עם מנחה שמנסה להצחיק בכוח (ולא כל כך מצליחה) על רקע וילון אדום שמזכיר את התפאורה של "טווין פיקס", ועם נאומים קצרים של הזוכים שהוקלטו כולם בזום. האירוע של היום ישודר בטלוויזיה האוסטרלית בשבוע הבא, אבל רשימת הזוכים כבר מפורסמת וידועה, והפוסט הזה יפרט אותה.

האקדמיה האוסטרלית מחלקת פרסים גם לסרטי וסדרות טלוויזיה, ועורכת שני טקסים היום (הטקס לפרסי הטלוויזיה מתקיים בערב. טקס פרסי הקולנוע התקיים בשעות הצהרים), ובניגוד לחלוקת הפרסים בקטגוריות הטכניות שהתקיימה ביום שישי, היום מתקיים טקס ממשי, גם אם מאוד מוגבל, ובהקפדה יתרה בגלל הקורונה. ראסל קרואו התמנה לאחרונה לנשיא האקדמיה, ולפי מה שאני קורא היה לו נאום שהוקלט מראש והוקרן בטקס, אבל הזוכים הגיעו פיסית לאירוע וקיבלו את הפרסים. את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן בבלוג בתחילת החודש, והזוכה העיקרי הוא: להמשיך לקרוא