אוסקר שפה זרה 2020: מקבץ חמישי

רק יומיים עברו מהפוסט הקודם בסדרה, וכבר הצטרפו לרשימה עוד 10 סרטים. בארבעת המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) דיווחתי על 40 הסרטים שהתייצבו על קו הזינוק במירוץ לאוסקר (שכבר בכיס של "פרזיטים", אני חושב. השאלה היא אם זה יהיה האוסקר היחיד בו הוא יזכה). ביומיים האחרונים הצטרפו עוד 10 סרטים למירוץ, וביחד כבר יש לנו 49 טוענים לכתר, ועוד אחד שכבר מודד את הכתר (הקוריאני), וביחד – 50. ואני עדיין מחכה לבחירה של צרפת, בעיניי היחידה שאולי יכולה לקחת את הכתר מבונג ג'ון הו (גם אלמודובר מאוד פופולרי, אבל לו כבר יש אוסקר). כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

פורטוגל: אחוזה (A Herdade) – טיאגו גדש

פורטוגל מציגה: להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

השורד: הביקורת

(שם הסרט במקור: Arctic)

האמת היא שלא הייתי צריך לאהוב את הסרט הזה. יש בו הרבה טבע, לבן, מושלג, קר. רק אדם אחד. מעט מאוד דברים קורים. כמעט ולא נאמרות בו מילים (כי אדם אחד, עם מי הוא הוא כבר ידבר?). אדם אחד מול הטבע במסע ארוך ומתמשך. לא מעט רגעים מתים. מתכון לסרט שאני לא בדיוק מחבב. בדרך כלל.

אבל אני בעד הסרט הזה. ממש.אני חושב שזה בעיקר בגלל השחקן הראשי (והכמעט יחיד), מאדס מיקלסן. השחקן הדני הזה כבר הרשים אותי בעבר (בסרטים של סוזן ביר, למשל), ואח"כ הייתה לו קריירה בינלאומית (בסרט של ג'יימס בונד, למשל), אבל כאן הוא מקבל על עצמו אתגר קשה מאוד, והוא עומד בו. בעיקר מרשים אותי השקט הנפשי שלו. ההתמדה שלו. ההתנהלות שלו כמו אדם שיודע מה לעשות, איך לעשות, כמו אדם שלא מאבד תקווה גם ברגעים קשים. אדם שנלחם כשצריך (סצנה מבהילה ממש עם דב), ובעיקר לא נותן לקור ולתנאי מזג האוויר להוציא אותו מדעתו. הוא הולך קדימה בהתמדה ראויה להערכה, והכל בהופעה הבטוחה והשקטה של מיקלסן.

אז כשהשקט הזה, הבטחון בצדקת הדרך, כשזה נתקל בגורל, באלהים, בטבע, או איך שלא תקראו לזה – כש"יהיה בסדר" הופך ל"לא בסדר. ממש לא בסדר", האכזבה העמוקה של להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2020: מקבץ רביעי

מקבץ רביעי מגיע. אבל לפני כן: במקבץ השלישי דיווחתי על הבחירה של הפיליפינים לאוסקר. במקבצים האלו אני מסתמך על כמה מקורות, אבל מסתבר שהפעם הם טעו והוטעו (והיטעו אותי). "הבחירה הרשמית" של הפיליפינים היא בעצם רק אחד מהסרטים בשורטליסט שהפיליפינים שוקלים לשלוח לאוסקר, אבל הבחירה הרשמית לא נעשתה עדיין.

אני משתדל לקבץ אל כל מקבץ 10 סרטים כדי לא להעמיס יותר מדי. הפעם קיבצתי לכאן 11 בחירות חדשות של סרטים כדי לכפר על הטעות במקבץ השלישי. במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) דיווחתי על 30 סרטים, פחות הפיליפינים, ועוד 11 סרטים במקבץ הנוכחי, וביחד יש לנו כבר 40 סרטים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

מצרים: ורדים מורעלות (الورود السامة) – פאוזי סאלח

מצרים שולחת לאוסקר סרט שלפי ההתרשמות שלי, כל המטרה שלו היא לומר: להמשיך לקרוא

פנים רבות לאמת: הביקורת

(שם הסרט במקור: Luce)

אמריקה. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ארץ שתקבל אותך, שתיתן לך חופש לעשות את מה שאתה רוצה לעשות, תתן לך את האפשרות להצטיין בשטח שאתה רוצה לעסוק בו, ארץ שתשחרר אותך.

או שזה הכל בלוף, ואתה צריך להיות תחמן, לפעול בדרכים מסתוריות, להפיל אויבים, להגיע לפסגה רק על ידי דריכה על אחרים.

נאום הסיום של הסרט הוא זה שאמור לחשוף לנו את הפנים האחרות של אמריקה, את האמירה הסרקסטית של הסרט הזה. חבל שהסרט הזה אכן מעניין, אבל לא מספיק טוב מבחינה דרמטית.

כי אכן יש כאן לא מעט פנים לאמת, אבל הסרט מדבר את האמת הזו, לא מראה אותה. יש לנו עסק עם תלמיד מצטיין. למופת. אבל האם הוא באמת למופת? יש איזה עניין עם עימות עם איזה מורה. האם מה שקורה למורה הזאת הוא באמת מעשה ידיו של התלמיד? אנחנו לא באמת רואים מה קורה, ואיך קורה. יש איזה עניין עם משהו שקרה במסיבה. משהו שגובל בהטרדה מינית. ואולי גם הבחור המצטיין שלנו היה מעורב. אולי. אנחנו לא באמת רואים מה קורה, ואיך קורה. מספרים לנו שהאיש הצעיר הזה אומץ ע"י ההורים האמריקאים שלו בגיל 7, ושבילדותו הוא חווה אלימות ודברים נוראים נוספים בביתו האפריקאי שבאריתריאה. אולי. אנחנו לא באמת רואים מה קורה, ואיך קורה.הסיפור היחיד ש להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2020: מקבץ שלישי

והנה מגיע המקבץ השלישי. בשני המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) דיווחתי על 20 הסרטים הראשונים שעלו על המגרש בתחרות על האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית. והנה מגיעים עוד עשרה, וביחד 30. הפעם במקבץ סרטים שפחות מרגשים או מסקרנים אותי באמת, אבל עדיין יש בו כאלו שנדמה לי שיש להם סיכוי לעבור לשלב הבא. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

טוניסיה: ילד שלי (ولدي) – מוחמד בן עטיה

הסרט שטוניס שולחת לאוסקר הוא להמשיך לקרוא

איפה את ברנדט: הביקורת

(שם הסרט במקור: Where'd you go, Bernadette)

כדי שאדם יהיה מאושר הוא חייב לעשות את מה שהוא אוהב. טבח חייב לבשל. מדען חייב לחקור. סופר חייב לכתוב. ארכיטקט חייב לתכנן בניינים. יש בחיים כל מיני אילוצים, כל מיני דברים שצריך לעשות (לשלם חשבונות, לעמוד בפקקים, לגדל ילדים – שטויות שכאלו, אתם יודעים), וכל אלו יכולים לשרוף הרבה זמן, הרבה אנרגיה, ולהסיט את מסלול חייו של אדם, למנוע ממנו לעסוק בתשוקה שלו, אבל אדם שמוותר על המקצוע שלו, על האהבה שלו, יהפך למריר. וזאת ברנדט. ארכיטקטית שהפסיקה לעשות את מה שארכיטקטים עושים כי…החיים.אני מחבב מאוד את ריצ'רד לינקלייטר. האיש הזה ביים כמה סרטים נפלאים, כולל טרילוגיית "לפני" ו"התבגרות". חבל שהוא לא הצליח ממש לפצח את הסיפור הזה של ברנדט. כלומר, כל פסקת הפתיחה אכן נמצאת בסרט, אבל קולנועית הסרט הזה מקרטע מאוד, ולינקלייטר לא ממש הצליח לקחת אותי למסע עם הברנדט הזאת כדי להבין את התסכול שלה. ברוב חלקי הסרט אני מסתכל בחייהם של אנשים מאוד מרירים, מאוד ציניים, כאלו ששונאים את כל סביבתם ואולי גם את עצמם. אמנם זה ברור שחוסר הגשמה עצמית הביאה את האנשים האלו למקומות האלו, אבל במשך חלק גדול מהסרט אני פשוט מסתכל על ברנדט ועל כל הסביבה שלה מתנהגים בנבזיות מתנשאת כלפי כל מי שהוא לא הם, ומאוד לא נעים לעקוב אחרי החיים של אנשים כאלו.

הסיבה שלינקלייטר לא מצליח לגרום לי לאמפטיה גם כלפי אנשים כאלו היא שהוא לא הצליח לפצח את המנגנון הסיפורי של ברנדט. הסרט הזה כל הזמן מ להמשיך לקרוא

לחלום בגדול: הביקורת

(שם הסרט במקור: Blinded by the Light)

לפני קרוב ל-20 שנה היה סרט בריטי שנקרא "שחקי אותה כמו בקהאם". קומדיה מחממת לב על בחורה אנגליה צעירה ממוצא הודי שיש לה כשרון יוצא דופן במשחק הכדורגל, רק שבנות כדורגלניות נחשב לא מכובד ולא ראוי במסורת השמרנית ממנה היא באה, בטח לא כקריירה. גורינדר צ'דהא ביימה את הסרט המקסים ההוא, ומאז הקריירה שלה התברברה, אבל עכשיו היא חוזרת לאור הזרקורים, כמעט 20 שנה אחרי ההצלחה ההיא, והפעם היא מספרת על בחור אנגלי. ממוצא פקיסטני. שמתמכר לשירים של איזה אמריקאי אחד, ברוס ספרינגסטין.

מבחינת פרסום, גורינדר צ'דהא בהחלט חזרה לאור הזרקורים עם הסרט הזה. סוג של קאמבק. אבל "לחלום בגדול" נחות בהרבה מהסרט המקסים שהביא לצ'דהא את הפרסום בתחילת המילניום. כי "לחלום בגדול" מאוד לא ממוקד, מפוזר מדי, שטחי מדי.כבר ההתחלה לא ממש מבשרת טובות. כותרות הפתיחה עולות על רקע של מונטאז' משנות ה-80 של אנגליה. לצד שוטים המתארים את גיבורי הסרט בסביבתם הטבעית, יש אינסרטים מיומני חדשות. ראשת הממשלה ת'אצ'ר. מהומות והפגנות. לכאורה רצון להטמיע אותי, הצופה, בתקופה שבה הסרט מתרחש. שנות ה-80. מוסיקת הפופ של התקופה. התלבושות, עיצוב השיער.

אבל הסרט הזה מנסה לתפוס הרבה יותר ממה שהוא מסוגל. הרי "לחלום בגדול" מנסה לספר על להמשיך לקרוא