הגננת: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Kindergarten Teacher)

איך לכתוב על סרט שהוא רימייק של סרט אחר, ולא להשוות בין שתי הגרסאות? איך להתייחס לרימייק כיצירה עצמאית?

כי לי, באופן אישי, יש קצת בעיות עם דרך הבימוי, המחשבה הקולנועית, של נדב לפיד. אז זו לא חוכמה שאני אוהב את הרימייק יותר. כי לא נדב לפיד ביים אותו. והגישה כאן היא יותר, איך נאמר את זה, קומוניקטיבית.

אבל אני אשתדל לא לדבר יותר על הגרסה הישראלית. כי חלק מהעניין של "הגננת" בגרסתו החדשה הוא האנדרסטייטמנט שלו. הוא סרט מאוד יפה בעיניי, אבל צריך באמת להסתכל בו כדי לנסות להבין מה אהבתי בו. הוא סרט על אובססיה, אבל הוא לא אובססיבי בעצמו. הוא שקט, נטורליסטי, אנושי מאוד, אבל עם הרבה מחשבה.

מה הקשר בין אמנות לבין החיים עצמם? מאיפה מגיעה האמנות? מהם החומרים שמהם היא בנויה? מהם התנאים שבהם גדלה האמנות? האם אמנות גבוהה, כזאת שבאמת מרגשת אנשים, האם ניתן לייצר כזאת בעולם המערבי המודרני הסואן? האם ניתן לייצר תנאי מעבדה שבהם תיווצר האמנות הגבוהה הזאת? האם האמנות הזאת תזכה לחיות, ליצור במנותק מהעולם הגדול, שהרי החיים הם החומר הגולמי שמהם האמנות בנויה?

ועוד כהנה וכהנה שאלות על טבע האמנות ומקומה בחיינו. סרט שגורם לי לחשוב, אבל בצניעות. בשקט. באהבה. בכבוד. מגי ג'ילנהול מגלמת ב להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אוסקר שפה זרה 2019: מקבץ תשיעי ואחרון

לפני כמה שעות פרסמה האקדמיה האמריקאית את הרשימה המלאה והסופית של הסרטים במירוץ לאוסקר לסרטים בשפה שאינה אנגלית. בשמונה מקבצים קודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי, מקבץ שמיני) סקרתי 79 סרטים שהמדינות השונות הגישו. לרשימה הסופית נוספו עוד 9 סרטים שלא נסקרו במקבצים הקודמים, וסרט אחד נפסל משום מה (הסרט של קירגיסטאן). כשהתחלתי להכין את המקבץ התשיעי, גיליתי שגם קובה הגישה סרט. גם הוא נפסל. אז 79, ועוד אחד (קובה), פחות שניים שנפסלו (קובה, קירגיסטאן), ועוד תשע תוספות שלא נסקרו במקבצים הקודמים – בסך הכל הרשימה המלאה כוללת 87 סרטים. הנה סקירה של 9 הסרטים שנוספו (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

סין: האיש הנסתר (Hidden Man) – ג'יאנג וון

ממה שקראתי על הסרט, ומהתרשמות מהטריילר, נדמה לי שהסינים שולחים לאוסקר סרט א להמשיך לקרוא

כוכב נולד: הביקורת

(שם הסרט במקור: A Star is Born)

שמעתי אותי ברדיו, ראיתי אותי בטלויזיה, קראתי עלי בעיתון…אני קיים!

(מיכה שטרית, מתוך "רדיו בלה בלה", החברים של נטשה, 1994)

יש הבדל בין רצון להיות כוכב, להיות מפורסם, לבין רצון להיות אמן, להביע את עצמך בשיר. "כוכב נולד", כפי ששמו מעיד עליו, הוא סרט על כוכבות. לא על אמנות.

ליידי גאגא. זה יישמע אולי מופרך, אבל אני כמעט ולא שמעתי עליה. כן, נתקלתי בה ברחבי האינטרנט פה ושם, אבל דווקא בגלל המוחצנות המוגזמת שלה, בגלל התמונות שלה בשמלות בלתי אפשריות וסידור שיער פסיכי (או בלי בגדים בכלל) – דווקא בגלל זה דחיתי אותה מעלי. אני לא מתעניין באנשים שמתעסקים באיך למכור את עצמם. אני מתעניין במה שהם רוצים למכור. ורוב הפעמים שבהם נתקלתי באנשים שמתעסקים באריזה, בפרסום, ולא במוצר עצמו, מצאתי שאין להם הרבה מה למכור בעצם, והאמנות שלהם לא מזהירה. במקרה של ליידי גאגא זה קצת שונה. מישהו שאני מכיר, שהוא מעריץ גדול שלה, פעם שמע את התיאוריה הזאת שלי, והשמיע לי (די בכוח) כמה שירים שלה, ואכן, גם אני מודה שיש לה, לליידי גאגא, קול יפה, ויכולת לא מבוטלת לבצע שיר. ועדיין, לא באמת להמשיך לקרוא

תיק נעדר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Fleuve Noir)

לפני כמה חודשים שמעתי על הסרט הזה לראשונה. סרט חדש של אריק זונקה. וואו. הרי זונקה עומד מאחורי אחת מפצצות הרגש הכי אפקטיביות שאני זוכר מהעשורים האחרונים, סרט שנקרא "חלומות של מלאכים". אני זוכר שראיתי את הסרט פעמיים. יש לסרט ההוא סוף מפתיע. בצפייה השניה אני זוכר שהייתי מודע לכך שנשימתו של כל הקהל באולם נעתקה ברגע אחד. בצפיה הראשונה זה הייתי אני. ומאז נעלם זונקה. הוא עשה סרט אחד עם טילדה סווינטון שדי שקע בתודעה (לא ראיתי), ועכשיו הוא חוזר עם עיבוד לספר מתח של דרור משעני, סופר ישראלי.

האמת היא שחתירתו של זונקה לדחיסות רגשית ברורה מהרגע הראשון של הסרט. למרות שהסרט אורך שעתיים, יש בו משהו חסכני מאוד. הוא נכנס ישר לתוך העניין. בלי הקדמות. בלי רקע. והוא גם נגמר בדיוק עם גילוי הסוף, ללא שומנים מיותרים. זונקה רוצה להכניס אותי אל תוך נשמתו של השוטר החוקר די מהר. מה גם שוינסנט קאסל נותן את הנשמה שלו לסרט הזה, והטרנספורמציה שלו די מדהימה. גם רומן דוריס די מרשים בתפקיד המורה המסתורי, וסנדרין קיברלן מרגשת בתפקיד האמא חסרת האונים. גם אלודי בושה בתפקיד קטן ויפה באה לכאן לתת תודה לבמאי שהזניק לה את הקריירה באותו סרט מלפני 20 שנה. הצילום בגוונים קרים שומר על עניין, והקצב מהיר יחסית, סביר למדי.

ומצד שני

לא להמשיך לקרוא

הג'נטלמן והאקדח: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Old Man and the Gun)

רוברט רדפורד. שמעתם עליו? האיש היום בן 82, אבל הוא סמל. ג'ינג'י כובש לבבות. כוכב הוליוודי סקסי, חלומן של נשים בכל העולם. אנרגיה נערית שובבה, קסם שרמנטי שלא ניתן לעמוד בפניו, סרטי שוד מחויכים, סרטים שרודפים אחרי הצדק, תו תקן להוליווד במשך חלק גדול מהזמן שהדבר הזה שנקרא הוליווד בכלל קיים. האיש הזה בן 82, עדיין חי, עדיין פועל, עדיין עושה סרטים. השמועה אומרת שזה יהיה סרטו האחרון. הגיע לגיל גבורות, רדפורד, עשה הרבה (גם מחוץ לעין המצלמה – הוא הקים את מכון סאנדאנס ומנהל את פסטיבל הסרטים הזה. הם נקראים על שם הדמות שגילם בסרט "קיד וקאסידי" ששמה המלא היה סאנדאנס קיד), ועכשיו בא הבמאי דיויד לאורי ועושה סרט שלם שהוא מחווה אוהבת לשחקן הזה.

גם דיויד לאורי הוא שם לא קונבנציונלי בעיר הסרטים של אמריקה. בן פחות מ-40, לאורי לאו דווקא מתכופף בפני המכונה ההוליוודית, עושה סרטים מהורהרים עם הרבה שאר רוח. במיוחד ראוי להזכיר סרט דל תקציב מאוד שיש בו הרבה דמיון, מחשבה, ורגש, גם אם הוא חידתי ואפילו קצת סתום – "סיפור רפאים" היפהפה מהשנה שעברה. אז לאורי בא לכאן עם הרבה אהבה לדמות איקונית מהעולם שהוא בטח מעריץ (הוליווד הקלאסית), ומכין כאן סרט פרידה שנוטף רגש.

כהצהרה, הסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי. בערך. אבל פרטי הסיפור לא ממש משנים. או אפילו כמעט ולא מעניינים. הם משניים לגמרי לסרט הזה. כמו שלאורי אוהב – לא הסיפור חשוב, אלא ה להמשיך לקרוא

חיפוש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Searching)

סרט קונספט. דווקא יכול להיות מעניין. התסריט הוא לא כזה שלא ראיתי קודם, והאמת שגם את הקונספט הזה כבר ראיתי פעם או פעמיים, אבל הצירוף של שניהם יחד יכול להיות מעניין. או שלא.

כי יצאתי מהסרט הזה בהרגשה קצת משונה: מצד אחד, עלילת המתח עובדת טוב. ודווקא הקונספט פחות.

כמה פעמים קרה לכם שדיברתם עם מישהו, והוא פתאום קיבל הודעה בפלאפון, ועשה לכם עם האצבע: רגע, רגע, אני כבר אתכם? שנייה, אני חייב לענות לזה. אני כבר חוזר. או שהוא לא חוזר. או שהוא בכלל הולך לטפל בנושא החשוב הזה שצץ פתאום, ונוטש אתכם. או שאתם רואים מישהו מדבר, אתם רק לא מבינים עם מי. או שיש מישהו באוטובוס שאתם רוצים לתפוס את תשומת לבו, אבל הוא בטלפון עם אוזניה שאתם לא רואים.

כל הגאדג'טים המודרניים האלו. זה נחמד. זה עוזר. זה מייעל את העבודה. זה מולטי-טאסקינג אפקטיבי. זה הכל חוץ מאנושי. והסרט הזה מספר סיפור אנושי בכלים מודרניים. כל הסרט עובר דרך מסך מחשב. אמנם יש לא מעט דרכים יצירתיות שבהן יוצר הסרט מתרץ את השימוש הבלעדי במסך המחשב (מצלמות מחשב, שידורים מערוצי חדשות, פייס-טיים, פייסבוק, פייס-משהו ועוד המצאות שונות ומשונות), אבל כל הטכנולוגיה הזאת גורמת לי, בסופו של דבר, להתרחק מנושא הסרט הזה. מהדרמה של הגבר הזה. כי היא כל הזמן עוברת דרך פילטר. דרך מכשיר שמספר לי את הסיפור. והפילטר הזה מסנן לי גם את הרגש. במקום להעלים את אמצעי המבע, את המצלמה, במקום להטביע את הצופה בתוך הסיטואציה, הסרט הזה, בעזרת הקונספט שלו, בעצם רק מדגים לי כל הזמן איך להמשיך לקרוא

פרסי דאג'ונג 2018: המועמדויות

עברו שנתיים מאז ראיתי את "רכבת לבוסאן". הסרט הדרום קוריאני האחרון שהעיף לי את המוח. מאז ראיתי עוד קוריאני אחד או שניים, אבל הם היו חלשים. הסרט הקוריאני היציג של השנה, "בערה" של לי צ'אנג דונג, אמור לצאת להקרנות מסחריות בישראל בקרוב, ואני כנראה אלך לראות אותו, אבל עם חשש לא קטן, כי "שירה", סרטו הקודם של אותו במאי, די שיעמם אותי. אומרים שהחדש, "בערה", יותר טוב, והביקורות די מתעלפות. "בערה" הוא גם נציג דרום קוריאה לאוסקר השנה, והוא סרט מאוד מדובר בעולם, עם סיכוי לא קטן באקדמיה האמריקאית.

בינתיים אני ממשיך לחפש סרטים קוריאנים מסקרנים. אז אני אסקור כאן את רשימת המועמדים לפרס האקדמיה לקולנוע של קוריאה, פרס הדאג'ונג. המועמדויות פורסמו לפני כשבועיים, אבל אני הייתי עסוק בפסטיבלים של טורונטו ושל חיפה. עכשיו התפניתי להעיף מבט בסרטים המובילים בקוריאה של 2018. אז נתחיל עם מה ששמעתי עליו כבר: "בערה", של לי צ'אנג דונג, קיבל מהאקדמיה הקוריאנית 8 מועמדויות לפרס: הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקן משנה, שחקנית מבטיחה, צילום, תאורה, ומוסיקה.

אבל "בערה" הוא לא הסרט המוביל במספר המועמדויות. יש עוד כמה סרטים שיתנו לו פייט הגון על הפרס. הבולטים שביניהם הם:

המרגל שעלה צפונה (The Spy Gone North) – יונג-בין יון

סרט שמצד אחד נראה סיפור מותח ומורט עצבים, ומצד שני, דרמה פוליטית יבשה. ואולי זאת דרמת תככים פוליטית מלאת יצרים, ואולי זה סרט ריגול ללא אקשן. ואולי הכל בבת אחת. מבוסס על סיפור אמיתי, "המרגל שעלה צפונה" מתרחש ב להמשיך לקרוא