קוונטין דופיה הוא סוד ליודעי דבר. לכל מי ששמע ומכיר ויודע – הוא יוצר לא שגרתי, עם חשיבה מקורית וקצת לא נורמלית (למשל, סרט על צמיג רוצח). ראיתי את "עור צבי" שלו ואהבתי, ואת "לא יאמן אבל אמיתי" ומאוד אהבתי, וגם את "מי שמעשן משתעל" שפחות אהבתי. אבל גם בפחות טובים דופייה תמיד מקורי ומסקרן.
אז הנה מוקרן בפסטיבל הצרפתי סרט שלו שנקרא "יאניק". והסרט הזה הוא…נו, שיהיה.
יש כאן בדיחה. משעשעת. מצחיקה. מוצלחת למדי. סיטואציה לא רגילה. אבל זה כל מה שיש כאן. בדיחה. גג. רעיון. ואחרי זה? לא הרבה קורה.
דופיה לא עושה סרטים ארוכים. "יאניק" נמשך רק 67 דקות. ועדיין הוא ארוך מדי. יש כאן הצגת תיאטרון. מישהו מהקהל (יאניק משם הסרט) קם פתאום ואומר: הי, הלו, ההצגה לא טובה. תעשו משהו אחר. טוב יותר. ואז הוא לוקח את השחקנים ואת הקהל כבני ערובה באיום של אקדח.
ואז הוא לוקח את השחקנים ואת הקהל כבני ערובה באיום של אקדח.
איתן 