אז הייתי בסוף העולם
במקום הכי רחוק שיש על פני כדור הארץ. באמת. הסתכלתי במפה, וממזרח לניו זילנד יש את קו התאריך הבינלאומי. יש אולי עוד איזה אי או או שניים שם, אבל באמת שלא יכולתי למצוא מדינה יותר רחוקה מישראל. מדינה שנשמעת ומרגישה נורמלי לגמרי. למשל, מדינה שיודעת מה זאת דמוקרטיה, ולא צריכה להילחם עליה
באמת, תיקחו לעצמכם שתי דקות, תגדילו רגע את התמונה ותקראו. זה מרתק
בעוד פחות מחודשיים יהיו בחירות בניו זילנד. ראשת הממשלה ג'סינדה ארדרן, שזכתה בשתי מערכות הבחירות האחרונות, פרשה בתחילת השנה מפוליטיקה, וכעת הסקרים מנבאים הפסד למפלגת העבודה שהיא עמדה בראשותה. ראיתי קצת חדשות (בין שידור משחק רגבי אחד למשנהו. ועקבתי גם אחרי מונדיאל הנשים שהיה קרוב לכאן. אנגליה, הנבחרת שעודדתי, כמעט זכתה) בזמן שהייתי בחופשה. הבטחות הבחירות של המפלגות נוגעות להפחתת מס על פירות וירקות או הגבלת כמויות החנויות שיכולות למכור סיגריות ו/או וייפ. אלו הבעיות שמעסיקות את הניו-זילנדים.
בניו זילנד אין פיגועים. כמעט. אף פעם. ב-2019 היה ירי במסגד בכרייסטצ'רץ', העיר בה ביקרתי. 51 מתפללים מוסלמים נרצחו. זה המסגד
ניו זילנד נמצאת בחצי הכדור הדרומי, מה שאומר שעכשיו חורף שם. ראיתי אפילו ילדים הולכים לבית ספר. שאלתי אם הילדים לא בחופשה עכשיו. ענו לי שחופשת הקיץ של ילדי בית הספר של ניו זילנד מתחילה ב-15 בדצמבר, ונמשכת עד ה-1 בפברואר. כשאתם התבשלתם בחום ובלחות התל אביבית של אוגוסט, אני הסתובבתי בשבועיים וחצי של טמפרטורה ממוצעת של 10 מעלות בערך. היה אפילו קצת גשם.
כרייסטצ'רץ' היא עיר גדולה (ניו זילנד מתפרסת על שני איים. כרייסטצ'רץ' היא העיר הגדולה ביותר באי הדרומי), אבל 
יש רגע בסרט שבו גיבורת הסיפור מסתכלת בטלוויזיה על מסיבת העיתונאים המיוחדת של ראשת הממשלה של ניו זילנד באותו זמן, ג'סינדה ארדרן. במסיבת העיתונאים הזאת ארדרן מודיעה על סגירת הגבולות של ניו זילנד כדי שהמדינה תוכל להשתלט על נגיף הקורונה. אל מול ההודעה הזאת, גברת סוזי וויילס דומעת. ואני צופה בזה וחושב: איזו אישה זאת, ג'סינדה ארדרן. כמה סמכות וכמה חמלה יש באישה הזאת שליד ההגה של המדינה. בדיוק ההפך מגיבורת הסיפור שמולי.
איתן 