ארכיון חודשי: אפריל 2021
פרסי איריס 2021: המועמדויות
אתמול הלכתי לקולנוע לראות טרום בכורה של סרט שאמור לעלות מתישהו בישראל. לסרט קוראים בעברית "בשם האח". שם הסרט במקור הוא "אנטיגונה". זהו הזוכה הגדול של פרסי האקדמיות בקנדה בשנה שעברה. במקביל, ולגמרי במקרה, התפרסמו אתמול בקוויבק, קנדה, המועמדויות לפרס האיריס של האקדמיה הקוויבקית לקולנוע. הפרס הזה הוא סוג של פרס משלים לפרסי האקדמיה הקנדית – הוא מכיר בהישגיהם של סרטים קנדים, אבל גם שולח אלומת אור אל סרטים קוויבקים שהאקדמיה הלאומית דילגה עליהם, ויכול להיות שהם בכל זאת ראויים לתשומת לב. בפוסט הזה אני אסקור את המועמדים העיקריים ("בשם האח"/ "אנטיגונה" הוא סרט משובח, אגב):
ראשית, אני אעבור בקצרה על הסרטים שגם האקדמיה הלאומית בקנדה ציינה, וכבר כתבתי עליהם בסקירה של המועמדויות לפרס שלהם:
"מתחת לאדמה" (Souterrain) של סופי דופווי, על כורה פחם היורד מתחת לאדמה כדי להציל את חבריו הנמצאים בסכנה בעקבות פיצוץ במכרה, הסרט הזה מועמד ל-13 פרסי איריס: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, 2 שחקני משנה, שחקן מבטיח, ליהוק, צילום, סאונד, עריכה, מוסיקה, תלבושות, ואיפור.
"שנת הסלינג'ר שלי" (My Salinger Year) של פיליפ פאלארדו, על בחורה צעירה המתקבלת לעבודה בסוכנות המטפלת בסופרים, ובעיקר בסופר הידוע והמתבודד ג'יי. די. סלינג'ר – הסרט הזה זכה להתעלמות כמעט מוחלטת מהאקדמיה הקנדית, שם קיבל רק 2 מועמדויות. הקוויבקים מעניקים לו תשומת לב הרבה יותר גדולה, בדמות 10 מועמדויות: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, שחקנית, שחקנית משנה (סיגורני וויבר), עיצוב אמנותי, צילום, מוסיקה, תלבושות, ועיצוב שיער.
"נדיה, פרפר" (Nadia, Butterfly) של פסקל פלאנט, סרט שמאוד מסקרן אותי על אשה צעירה שהגיעה לשיאים בשחייה אולימפית ועומדת לפני פרישה, ובעקבות כך עומדת לפני משבר, כי אין לה מושג מה תעשה עם חייה, והיא בסך הכל אשה צעירה – האקדמיה הלאומית בקנדה העניקה לה רק 3 מועמדויות. האקדמיה בקוויבק לא משפרת את המצב – ל"נדיה, פרפר" יש רק 2 מועמדויות לפרס האיריס – לפרס הסרט הטוב ביותר, ולסאונד.
"מנת דם" (Blood Quantum) של ג'ף ברנבי, סרט אימה-זומבים, קיבל 10 מועמדויות מהאקדמיה הקנדית. גם האקדמיה הקוויבקית שמה לב לסרט הזה, ונותנת לו 5 מועמדויות – לפרס העיצוב האמנותי, אפקטים, תלבושות, איפור, ועיצוב שיער.
ומכאן, סקירה קצרה של הסרטים שהאקדמיה הקוויבקית מוצאת לנכון להאיר:
אלת הגחליליות (La Déesse des Mouches à Feu) – אנאיס ברבו-לאוואלט
"אלת הגחליליות" הוא פרויקט שמצד אחד נראה מאוד מסקרן, ומצד שני הוא גם יכול להיות בוטה וצעקני רק לשם הצעקה. האיזון שבין תיאור אותנטי וסוער של מרד הנעורים לבין מציאת הכאב הגדול שנמצא שם בבסיס אותו מרד ותיאורו ללא התלהמות – האיזון הזה יהיה בבסיס הצלחתו או כשלונו של הסרט הזה.
לפי מה שקראתי, אין ממש סיפור בסרט הזה. רק בחורה צעירה אחת, בת 16, בת להורים בתהליך גירושים מכוער, המתנסה במה שצעירים מתנסים (אהבה ראשונה, סקס ראשון), ומנסה לברוח מהכאב שלה בעזרת סמים. סביב לבחורה הזאת נדמה שכל העולם בוער – ההורים, כאמור, אבל גם בית הספר, חברות, חברים, חבר.
איתן 