מורה רעה, סרט בינוני

1. לא עדכנתי את הבלוג שלי כבר קרוב לשבועיים. פשוט לא היה לי מה לכתוב:

לא יצא אף סרט מעניין (קונאן הברברי?אני??באמת???), וגם על המהומה בעקבות הצנזורה המטופשת על "השוטר" אין לי מה להוסיף מעבר למה שכבר  נאמר באתרים אחרים. אז האתר הזה נשאר קצת מיותם בשבועיים האחרונים. אבל מהחצי השני של ספטמבר, ולתוך אוקטובר, מתחילים להגיע הסרטים המעניינים, וגם פסטיבל חיפה בדרך. לאט לאט נתעורר מתרדמת הקיץ.

2. זה לא שלא ראיתי סרטים בכלל. בשבוע הבא יוצאת בארה"ב הגירסה האמריקאית של הסרט הישראלי "החוב". רימייק משובח בעיניי. באמצע אוקטובר בישראל.

וגם מסרטו האחרון של רג'יס וארנייה הצרפתי מאוד נהניתי (למרות שאני מנחש שהסרט יספוג בוז תקשורתי מרוב המבקרים). בסוף ספטמבר על המסכים.

וראיתי גם את The Whistleblower, סרט ללא תאריך הפצה עדיין (וגם ללא שם עברי). בקצרה: סרט בינוני, אבל רייצ'ל וייס נהדרת.

3. בסוף השבוע הזה יצא למסכים , בין היתר, גם הסרט הישראלי "בוקר טוב אדון פידלמן". סרט בינוני לטעמי. ראיתי אותו במסגרת הקרנות האקדמיה, וכתבתי עליו כאן.

4."מורה רעה". קודם כל להמשיך לקרוא

מכתב למאיה קניג

שלום מאיה,

אני מברך אותך על הצלחתך להכניס את סרטך "אורחים לרגע" לרשימת המועמדויות לפרסי אופיר, ולא סתם – 7 מועמדויות. מכובד ביותר, ולא מובן מאליו, כשמדובר בסרט יחסית קטן ללא באזז (למעשה, התחילו לדבר על הסרט שלך רק מאז פסטיבל ירושלים).

אני מודה שאני מצאתי את הסרט שלך חביב, אם כי להמשיך לקרוא

פרסי אופיר 2011: המועמדויות

נתחיל מזה שכבר כמה ימים המחשב שלי היה מושבת. כתבתי והעליתי פוסטים ממחשבים אחרים, ופדיתי טובות ממכרים. רציתי להגיע היום לאירוע ההכרזה, אבל נבצר ממני. עכשיו קיבלתי את המחשב שלי חזרה, ועקבתי אחרי פרסום המועמדויות אצל חברי הבלוגרים בסריטה, ואצל יאיר רוה.

אני קצת (או בעצם הרבה) מאוכזב ש"2 בלילה" לא זכה להכרה (לבד ממועמדות לפרס השחקנית, שמו נעדר לחלוטין מהרשימה), אבל מופתע לטובה למצוא את "אורחים לרגע" הקטן עם 7 מועמדויות (למרות שאני יצאתי מסויג). אני גם מברך על נוכחות אינטנסיבית של "אחותי היפה" ברשימה (11 מועמדויות). זה לא עניין של מה בכך לאור המקלחת הביקורתית הקרה שמרקו כרמל חטף בפסטיבל ירושלים. "השוטר", שקיטב את הקהל שצפה בו, נכנס לרשימה עם 7 מועמדויות, כנראה על רקע המחאה החברתית והפרסים שהוא אוסף באחרונה. וגם "פידלמן" מועמד להרבה פרסים: 10. אבל כמובן, מוביל את הרשימה, ומועמד מרכזי לזכייה: "הערת שוליים", עם 13 מועמדויות.

רשימת המועמדויות המלאה להמשיך לקרוא

ג'נטלמן בנשמה: מצחיק. אם אתה סקנדינבי.

יש משהו בראש של הסקנדינבים שקשה מאוד לפענח. אקי קארוסמקי, במאי פיני ידוע, יצר סגנון ייחודי משלו, שבנוי על הומור שנובע דווקא מחסכנות. דווקא כשאנשים לא מדברים כשהם אמורים לדבר, נוצרים רגעים משעשעים ומוזרים. העמדות המצלמה וסידור הפריים הכאילו נכונים בשילוב עם אורכי שוטים ארוכים מהרגיל, ועם מוזיקה שהיא שילוב של רוק סיקסטיז ומוזיקת עם סקנדינבית הם חלק מהמאפיינים של קארוסמקי, שלא מעט מנסים לחקות. והנה מגיע למסכים בארץ "ג'נטלמן בנשמה", אחד מאותם סרטים שנדמה שנעשו ברוחו של המאסטר הפיני.

האנס פטר מולנד נחשב שם ידוע בקרב באי פסטיבלי הקולנוע בעולם, אבל אני לא זוכר שראיתי סרט שלו (וגם אם כן, הוא לא ממש נחרת בזכרוני). "ג'נטלמן בנשמה" הוא לא סרט ממש חשוב, אבל הוא בידור אפקטיבי וראוי לתשומת לב. להמשיך לקרוא

מסיבת ההלוויה שלי: מוטב מאוחר וגו'. אולי.

ובמסגרת תכניתנו "ראה היום את הסרטים שכל העולם ראה שלשום", מפיצנו ממשיכים למכור לנו שאריות מחוממות מלפני שנתיים כאילו הן חדשות לגמרי, ואנחנו ממשיכים לאכול את הלוקשים האלו ולשמוח. לפחות מדובר בסרטים ראויים. וכך, כשמסכי ישראל מלאים בסרטים הכי חדשים של 2010 (ראה מקרה "קאטפיש", למשל), מגיעים בסוף השבוע הזה גם "מסיבת ההלוייה שלי", וגם "ג'נטלמן בנשמה", עליו אני מתכוון לכתוב מחר, בלי נדר.

בא לך בירה אחרי ההלוויה? ביל מארי ורוברט דובאל ב"מסיבת ההלוייה שלי"

"מסיבת ההלוייה שלי" כשמו כן הוא: סרט קטן על להמשיך לקרוא

גבוה, לא נמוך

אין משהו ממש מרגש בקולנוע השבוע, אז אני אמלא את הפער בינתיים בכתיבה על טלויזיה. שתי סדרות ישראליות חדשות עלו על המסך בשבוע שעבר. שתיהן קומיות במהותן, ושתיהן ספגו ביקורות לא נעימות. שתיהן, לטעמי, לא בצדק.

ראיתי שני פרקים של "גבוה וגרינבאום". להמשיך לקרוא

ג'ו ובל: Mad about you

פעם, לפני הרבה זמן, למדתי קולנוע. בסוף סימסטר א' של שנה א' נכנס לכיתה שלנו סגן מנהל המגמה, וביקש לראות את העבודות שעשינו באותו סימסטר (מדובר בעיקר בבימוי תרגיל וואן-שוט, ובתרגיל 5 שוטים, שמפגיש את הסטודנטים לקולנוע עם מכשיר העריכה לראשונה).

אותו סגן מנהל מחלקה התריע בפנינו לפני שהוא התחיל שהוא לא מתכוון לעשות לנו הנחות. הוא מתכוון לבקר את העבודות כאילו מדובר בסרט לכל דבר. על פניו זה נשמע מחמיר וחסר רחמים, אבל עם הזמן דווקא אימצתי את הגישה בעצמי: זה לא ענייני אם הסרט שאני רואה הוא של סטיבן ספילברג, או של אחת, ורוניקה קידר, שבקושי גירדה כסף בשביל להשלים פיצ'ר. אם שניהם מוצגים על אותה פלטפורמה – כלומר, אם שניהם עומדים לשיפוט הקהל, ושניהם מוצגים באולמות קולנוע להנאת הקהל הרחב – שניהם יקבלו ממני התיחסות שווה. אני לא מתכוון לרחם על קידר מכיוון שהיה לה קשה, ובגלל שהיא ישראלית, ובגלל שהסרט נעשה ללא תמיכה מוסדית, ובגלל ובגלל…

אני מתכוון לכתוב על מה שאהבתי ועל מה שלא אהבתי בדיוק כפי שאני כותב על סרטים אחרים.

מצד שני, להמשיך לקרוא