ארכיון חודשי: אוגוסט 2023
פרסי סוּר 2022: הזוכים
במהלך החופשה שלי בשבועות האחרונים התפרסמו המועמדויות לפרס הסוּר של האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע. גם ממקום חופשתי הרחוק הספקתי לעקוב ולהכין פוסט המרכז את המועמדים העיקריים מתוך מחשבה שבסוף החופשה אני אעלה את הפוסט לכאן. מסתבר שהארגנטינאים לא חיכו לי, וכבר השבוע התקיים טקס חלוקת הפרסים. הטקס אפילו עלה במלואו ליו-טיוב (באופן משעשע, כולל הפרסומות). הטקס יחסית לא ארוך (פחות משעתיים), אבל הוא עמוס במוסיקה, גם, ובעיקר, כשלא צריך. מצד שני, היה יפה לראות שבמסגרת סגמנט "לזכרם" שמרכז את כל אנשי הקולנוע שעברו מהעולם בשנה האחרונה, הוזכר גם הבמאי הספרדי הוותיק קרלוס סאורה ז"ל.
והיו גם פרסים:
מורה מחליף (El Suplente) – דייגו לרמן
משורר וסופר בתהליכי גירושין לוקח על עצמו משרה של מורה מחליף לספרות בבית ספר בפאתי בואנוס איירס. אבא שלו, הידוע בכינויו "הצ'יליאני" (השחקן הצ'יליאני אלפרדו קסטרו), בתהליכי פתיחת בית קפה חדש, והוא מעורב בכל מיני מלחמות פרוצדורליות קטנות עם העירייה. אחד התלמידים של גיבור הסיפור מתחיל לעבוד בבית הקפה של "הצ'יליאני", אבל הוא גם מסתבך עם סוחר הסמים המקומי והקשוח, שיש לו גם מהלכים בעירייה, ובתוך סבך משחקי הכוחות האלו נלכד המורה המחליף.
דייגו לרמן הוא במאי ותיק ומיומן ("בלתי נראית" שלו הוקרן בעבר בישראל בהקרנות מסחריות, ו"פליטים" שלו היו הזוכה הגדול של פרסי הסוּר ב-2015), ומסקרן אותי לראות מה הוא יעשה מהסיפור הזה. בינתיים, "מורה מחליף" (טריילר) שהיה מועמד ל-11 פרסי סוּר זכה ב-3: עריכה, מוסיקה, ופרס לשחקנית המבטיחה. הפרס הזה הוענק לרנטה לרמן בת ה-13. הרנטה הזאת היא ביתו של הבמאי, דייגו לרמן, והיא לא הגיעה לקבל את הפרס (כנראה היה מאוחר מדי בשבילה). במקומה הגיעה לקבל את הפרס אימא שלה, בת זוגו של הבמאי, שגם משחקת בסרט.
נשגב (Sublime) – מריאנו ביסין
הסרט הזה הוקרן בפסטיבל הקולנוע הגאה בשנה שעברה. ראיתי אותו באותה הזדמנות, ולא כל כך אהבתי אותו. סיפור פשוט על שני בני נוער שמכירים אחד את השני מגיל אפס. כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות, אחד מהבנים מתחיל להרגיש התאהבות בחברו מילדות, אבל השני לא מחזיר אהבה לראשון. לא אהבה מהסוג הזה, לפחות. הרגשתי שיש כאן הרבה רגש חי, אבל הבימוי מכשיל את העברת הרגש הזה הלאה לצופים.
"נשגב" (טריילר) היה מועמד ל-4 פרסי סוּר, וזכה ב-2: פרס סרט הביכורים, ופרס לשחקן המבטיח.
סרט בשם "פשע ארגנטינאי" היה מועמד ל-10 פרסים, אבל זכה רק באחד – פרס התסריט המעובד.
סרט בשם מדליק: "30 לילות עם האקסית שלי" (סרט שאמור להיות קומדיה, אבל מערב גם היסטוריה של מחלת נפש של האישה, אז אני לא בטוח עד כמה זה מחזיק), הסרט הזה היה זכה בפרס השחקנית.
מה שהשאיר את הבמה לזוכה המרכזי של הערב: להמשיך לקרוא
פרסי אמנדה 2023: הזוכים
בזמן שהייתי בחופשה בניו זילנד, התקיים בנורבגיה טקס חלוקת פרסי האמנדה. ניו זילנד נמצאת רחוק מאוד, 10 שעות הבדל מנורבגיה. כך קרה שהטקס התקיים ב-19 באוגוסט בערב בנורבגיה, אבל אני קמתי ב-20 באוגוסט בשבע בבוקר שעון ניו זילנד, וראיתי את הטקס בסטרימינג בשידור ישיר.
הטקס היה פשוט, מתוקתק, נעים, וענייני. את רשימת המועמדויות סקרתי כאן לפני חודשיים. מסתבר שהנורבגים הפעם אהבו את כל מה שהם עשו בשנה שעברה, והם פיזרו את הפרסים על פני כמה וכמה סרטים, ואין זוכה אחד מרכזי:
"ימאי במלחמה" (Krigsseileren), הסרט שייצג את נורבגיה בשנה שעברה באוסקר, ומספר על ימאי שנמצא הרחק בים בדיוק בזמן שמלחמת העולם השנייה פורצת – הסרט הזה זכה ב-4 פרסי אמנדה: שחקן, שחקנית משנה, צילום, ותלבושות. להמשיך לקרוא
פסטיבל ניו זילנד 2023: סיכום
אז הייתי בסוף העולם
במקום הכי רחוק שיש על פני כדור הארץ. באמת. הסתכלתי במפה, וממזרח לניו זילנד יש את קו התאריך הבינלאומי. יש אולי עוד איזה אי או או שניים שם, אבל באמת שלא יכולתי למצוא מדינה יותר רחוקה מישראל. מדינה שנשמעת ומרגישה נורמלי לגמרי. למשל, מדינה שיודעת מה זאת דמוקרטיה, ולא צריכה להילחם עליה
באמת, תיקחו לעצמכם שתי דקות, תגדילו רגע את התמונה ותקראו. זה מרתק
בעוד פחות מחודשיים יהיו בחירות בניו זילנד. ראשת הממשלה ג'סינדה ארדרן, שזכתה בשתי מערכות הבחירות האחרונות, פרשה בתחילת השנה מפוליטיקה, וכעת הסקרים מנבאים הפסד למפלגת העבודה שהיא עמדה בראשותה. ראיתי קצת חדשות (בין שידור משחק רגבי אחד למשנהו. ועקבתי גם אחרי מונדיאל הנשים שהיה קרוב לכאן. אנגליה, הנבחרת שעודדתי, כמעט זכתה) בזמן שהייתי בחופשה. הבטחות הבחירות של המפלגות נוגעות להפחתת מס על פירות וירקות או הגבלת כמויות החנויות שיכולות למכור סיגריות ו/או וייפ. אלו הבעיות שמעסיקות את הניו-זילנדים.
בניו זילנד אין פיגועים. כמעט. אף פעם. ב-2019 היה ירי במסגד בכרייסטצ'רץ', העיר בה ביקרתי. 51 מתפללים מוסלמים נרצחו. זה המסגד
ניו זילנד נמצאת בחצי הכדור הדרומי, מה שאומר שעכשיו חורף שם. ראיתי אפילו ילדים הולכים לבית ספר. שאלתי אם הילדים לא בחופשה עכשיו. ענו לי שחופשת הקיץ של ילדי בית הספר של ניו זילנד מתחילה ב-15 בדצמבר, ונמשכת עד ה-1 בפברואר. כשאתם התבשלתם בחום ובלחות התל אביבית של אוגוסט, אני הסתובבתי בשבועיים וחצי של טמפרטורה ממוצעת של 10 מעלות בערך. היה אפילו קצת גשם.
כרייסטצ'רץ' היא עיר גדולה (ניו זילנד מתפרסת על שני איים. כרייסטצ'רץ' היא העיר הגדולה ביותר באי הדרומי), אבל 
יש רגע בסרט שבו גיבורת הסיפור מסתכלת בטלוויזיה על מסיבת העיתונאים המיוחדת של ראשת הממשלה של ניו זילנד באותו זמן, ג'סינדה ארדרן. במסיבת העיתונאים הזאת ארדרן מודיעה על סגירת הגבולות של ניו זילנד כדי שהמדינה תוכל להשתלט על נגיף הקורונה. אל מול ההודעה הזאת, גברת סוזי וויילס דומעת. ואני צופה בזה וחושב: איזו אישה זאת, ג'סינדה ארדרן. כמה סמכות וכמה חמלה יש באישה הזאת שליד ההגה של המדינה. בדיוק ההפך מגיבורת הסיפור שמולי.
איתן 