ארכיון חודשי: ספטמבר 2017
אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ שביעי
עוד 4 ימים עברו, ועוד 11 סרטים הצטרפו למירוץ. ביחד עם הסרטים שנסקרו במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי) יש לנו כבר 70 סרטים בתחרות. ואיטליה עוד לא בחרה ("צ'אמברה" או החדש של ג'יאני אמליו?), וארגנטינה עוד לא בחרה (כנראה הסרט החדש עם ריקארדו דארין), וסין עוד לא בחרה (יש להם בכלל משהו מעניין השנה?), וגם קנדה עדיין לא הודיעה על הבחירה שלה (אין השנה סרט של קסאוויה דולאן, וקנדה היתה מועמדת סופית לאוסקר כמה פעמים בשנים האחרונות). בקיצור, יש כבר 70 סרטים במירוץ לאוסקר, אבל עדיין יש כמה בחירות מסקרנות בדרך. הנה סקירה על הסרטים שנוספו לרשימה בארבעת הימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):
טאיוואן – שיחת חולין (日常對話) – הואי צ'ן הואנג
זה נראה כמו סרט משעמם על נושא מעניין. טאיוואן שולחת לאוסקר סרט דוקומנטרי על אשה שחותנה בשידוך כשהיא היתה צעירה מאוד. היא ילדה שתי בנות לפני שהצליחה להשתחרר מהנישואין לבעל אלים. מאז היא גידלה את שתי הבנות לבדה, ומערכות היחסים שהיו לה מאז היו עם נשים (מסתבר שהאשה לסבית). הואי צ'ן הואנג היא אחת הבנות, והיא מראיינת את אמא שלה על מסע החיים שלה. בכמה מקומות קראתי ש להמשיך לקרוא
פוקסטרוט: הביקורת
8 שנים העולם חיכה. 8 שנים מאז ששמואל מעוז המם אותו עם הסרט "לבנון". היו לי בעיות עם הסרט ההוא, אבל גם אני לא יכולתי להתכחש לכח הממש פיסי שהיה לו עלי. על הרגשת הקלסטרופוביה המוחשית שהוא יצר אצלי. והסרט ההוא הרי זכה בפרס ראשון בפסטיבל ונציה המאוד חשוב, אולי הפרס הבינלאומי הגדול ביותר שאיזשהו סרט ישראלי זכה בו אי פעם. אז הנה שמואל מעוז חוזר. וגם הסרט הזה מרשים מאוד, ובאותה נשימה יש לי גם ממנו השגות.
בגדול, הסרט הזה מחולק לשלושה חלקים, פחות או יותר שווים באורכם. החלק הראשון אדיר, השני פחות, והשלישי, פחות פחות. ראשית צריך לומר שהצלם גיורא ביח חוזר לשתף פעולה עם מעוז גם בסרט החדש. והעבודה של ביח בסרט הזה, כמו בקודם, היא סוג של מדהימה. אולי אפילו יותר מדי. יש לא מעט שוטים בסרט הזה ש להמשיך לקרוא
אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ שישי
עברו פחות מ-48 שעות מאז פרסמתי כאן את המקבץ החמישי, וכבר הצטרפו למירוץ 9 סרטים נוספים, כולל לפחות 2 סרטים עם סיכוי גבוה מאוד להיות מועמדים (כן, אחד מהם של ישראל). ביחד עם הסרטים אותם סקרתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) יש לנו כבר 59 סרטים שמחפשים אוסקר. אנד קאונטינג. הנה סקירה על הסרטים שהצטרפו למירוץ ביום וחצי האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):
אירן – נשימה (نفس) – נארג'ס אביאר
זה נראה סרט מה-זה חמוד. סיפורה של להמשיך לקרוא
אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ חמישי
עוד 6 ימים חלפו, ועוד 7 סרטים הצטרפו למירוץ לאוסקר בשפה זרה. 7 סרטים ואחת אנג'לינה ג'ולי. כן, זוכת האוסקר, ההיא שרגשה אותי ב"החלפה" של קלינט איסטווד, ושרגשה הרבה אחרים בכל מיני סרטי אקשן שונים ומשונים (כולל מישהי בשם לארה קרופט. אין לי מושג מי זאת) – היא המועמדת של קמבודיה לאוסקר בשפה שאינה אנגלית. אז הנה סקירה על 7 הסרטים שהצטרפו לרשימה בימים האחרונים, שבעה סרטים שביחד עם הסרטים שנסקרו במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) מביאים את מספר הסרטים ברשימה ל-50. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:
בריטניה – הבית שלי (میرا پاک لینڈ) – סרמד מסעוד
הסרט הוא בריטי, אבל הוא מתרחש בפקיסטן, ומדבר אורדו. הבריטים כנראה להמשיך לקרוא
זה: הביקורת
(שם הסרט במקור: It)
סרט אימה על ליצן שמפחיד, חוטף, טורף, ומחביא ילדים. לא הטעם שלי.
סרט שמבוסס על ספר אימה קאנוני שלא קראתי של סופר ידוע ומוכר, שראיתי כמה סרטים שנעשו על פי יצירות שלו, ואהבתי אותם ("חומות של תקווה", למשל), אבל נדמה לי שהמיתולוגיה סביב הספר הזה גדולה ועצומה, והסרט הזה נעשה עבור יודעי דבר המכירים את הספר ואת הדמויות. אני לא מכיר דבר, ולא בטוח שיש לי מה לעשות בסרט כזה.
כבר חשבתי לוותר על הצפיה בסרט, אבל…
בזוית העין, פתאום, גיליתי שעל הגה הבימוי יושב אחד, אנדי מושטי. המושטי הזה עשה לפני כמה שנים סרט שנקרא "מאמא", סרט שאני זוכר מאוד לטובה. חשבתי שאולי המושטי הזה יעשה משהו ראוי מהסיפור הזה, ואולי בכלל זה טוב שאני מגיע לסרט הזה ללא ידע מוקדם.
טעיתי. הסרט הזה הוא אכזבה גדולה מאוד.
נתחיל מזה ש"מאמא", הסרט שבו גיליתי את מושטי, הוא סוג של מחווה של הבמאי הצעיר לגיירמו דל טורו. כאן מושטי לבד, ונדמה לי שהוא מאבד פוקוס בכל הקשור לעבודת הבימוי שלו, וכך "זה" הוא קטלוג אינסופי של להמשיך לקרוא
יוצא מן הכלל: הביקורת
(שם הסרט במקור: Le Redoubtable)
שחקנים הם אנשים אידיוטים. הם רק אומרים טקסטים שמישהו אחר אמר להם להגיד. אומר השחקן לואי גארל, המגלם את הבמאי ז'אן לוק גודאר בסרט "יוצא מן הכלל", בעודו מביט למצלמה.
אני לא חושבת שאני אעשה תפקיד בעירום אם עצם העירום לא יהיה מוצדק ואינהרנטי לסיפור ולסיטואציה שבתסריט. אומרת השחקנית סטייסי מרטין, המשחקת את אן ויזמסקי, אשתו הצעירה של גודאר, בעוד היא (וגארל/ גודאר) מסתובבים בעירום מלא בביתם (שהוא גם סט הסרט שאנחנו רואים). מרטין, אגב, התפרסמה ב"נימפומנית", גם שם היא הופיעה בעירום מלא (והרבה).
יש ב"יוצא מן הכלל" גם שיחה של גודאר (גארל) עם (שחקן המגלם את) הבמאי ברנדרדו ברטולוצ'י. גארל התגלה לפני כעשור וחצי ב"החולמים", סרטו של ברטולוצ'י.
ועוד כהנה וכהנה התחכמויות.
השאלה הראשונה שצריך לשאול כשהולכים לראות את "יוצא מן הכלל" היא האם אתם יודעים מי זה ז'אן לוק גודאר. והשניה היא האם אכפת לכם. כי "יוצא מן הכלל" הוא סוג של להמשיך לקרוא
אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ רביעי
חמישה ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הקודם, והנה הצטרפו למירוץ אחרי האוסקר לסרט בשפה שאיננה אנגלית עוד 13 סרטים, וביחד עם הסרטים מהמקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) יש לנו כבר 43 סרטים שמחפשים אוסקר. הנה סקירה של הסרטים שנוספו למירוץ בימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי): להמשיך לקרוא
המופע של רייגן: הביקורת
(שם הסרט במקור: The Reagan Show)
המטרה: להראות שנשיא ארה"ב בשנות ה-80 היה שחקן קולנוע גם כשהוא היה נשיא, והוא ניהל את המדינה מהטלויזיה, התרכז באיך הדברים נראים, ופחות במהות.
האמצעים: שימוש בלעדי בחומרים ארכיונים, בעיקר אלו שצולמו בבית הלבן בעת כהונתו של רייגן, ולוותר על כלים דוקומנטרים אחרים כגון ראיונות עם דמויות מפתח או שחזורים.
השיטה: להתרכז באספקט אחד של נשיאותו של רייגן, והוא מירוץ החימוש העולמי והמלחמה הקרה בין ארצות הברית של אמריקה לבין ברית המועצות הגדולה. הרעיון שהנחה את בוני הנראטיב של הסרט הזה בחדר העריכה הוא להראות שהנשיא רייגן היה אולי חלש מול החוכמה והעוצמה הסובייטית כתוצאה מהתרכזותו בטפל, באיך שהדברים נראים, אבל לקראת הסוף, עם התרגשותה של המערכה השלישית והמכרעת של התסריט, של הנשיאות (דבר שנאמר בסרט באופן מפורש), אז בא הזמן שבו הנשיא יעשה את המעשה הנכון והחשוב, וינצח, כנגד כוחות מבחוץ ומבפנים. כמו הכוכב ההוליוודי שהוא היה.
התוצאה: ככה ככה.
איתן 