זה, פחות או יותר, הדבר הראשון שלומדים בלימודי קולנוע (הסיפור של אדוארד מייברידג'). וזה הדבר הראשון שרואים בסרט הזה, ב"רוכב". סוס. קלואי ז'או היא קולנוענית אינטלגנטית שיודעת את זה, והיא יוצרת סרט שהדבר הכי יפה בו, הכי מרגש, הכי מפעים, הוא סוס. צילום של סוס. במהלך הסרט המצלמה יודעת לתפוס בעדשה שלה את עיניהם של הסוסים, את יופיים, את תנועתם האצילית. למעשה, בגלל שהסרט כולו לא מאוכלס בשחקנים, היה נדמה לי שהסוס פוזל למצלמה בכוונה, כאילו בסוג של טעות, כי מדובר בסרט עלילתי, שבו השחקן לא אמור להסתכל למצלמה. כאילו גם הסוס הוא נון-אקטור, כמו כל בני האדם המאכלסים את הסרט הזה. "הרוכב", בחלקיו היפים ביותר, מתרכז בסוסים. בשגרת חייהם של בוקרים. בטיפול בסוסים. באימון סוסים. באילוף סוסים. אלו הן הסצינות הכי יפות בסרט, סצינות שמראות אנשים מקצוענים בפעולה, ואת המקום הזה שבו מתרחש הסרט במלוא תפארתו, על הנופים המשכרים, ועל הסוסים והאנשים שמטפלים בהם. קולנוע שמוצא את היופי האמנותי דווקא בטבע של המקום, של האנשים, ושל הסוסים. כך יוצא שסצינות הפרידה מהסוסים הן הכי מרגשות ויפות בסרט הזה, כמו גם כל הרגעים של אינטראקציה בין אנשים לסוסים שיש כאן.
יוצרי הסרט יצאו מתוך החלטה עקרונית: להשתמש אך ורק בחומרים ארכיוניים. לבד מהשוט הראשון של הסרט, אנחנו לא רואים את אריק קלפטון של היום יושב אל מול המצלמה ומדבר. עבודת העריכה, מהבחינה הזו, היא מהממת למדי. נבירה באינספור חומרי ארכיון, הום-מוביז, צילומי חדשות, פוטג' של הופעות, סטילסים, מניפולציות ויזואליות על סטילסים בהתאמה לקצב המוסיקה – הסרט הזה הוא חגיגה אודיו-ויזואלית משכרת. ועם המוסיקה של אריק קלפטון, כמעט ולא נותר מה לבקש. כמעט.
זה נאמר כמעט בפירוש בסרט עצמו: מריאן פיית'פול יוצאת למסע הופעות חדש, והיא אפילו מציינת תאריכים און-קמרה. אז הסרט הזה מציג אותה קצת ב להמשיך לקרוא 
במרכז הסרט אשה אחת. מבוגרת כבר. יש לה דרך ייחודית להתנהל בעולם. דרך שמצריכה סוג של גאווה, סוג של הערכה עצמית גבוהה, אבל מצד שני, יש בה הרבה אהבה לאנשים, לילדים שלה. יש לה דרך משלה להסתכל על העולם, דרך מקורית, והיא לא מתנצלת על כך. במהלך הסרט אנחנו נראה את העולם דרך עיניה יוצאות הדופן, נצחק, ונצחק עוד קצת.
"המועמד" עוקב אחרי הקמפיין של מפלגת "כולנו" בהובלתו של משה כחלון לבחירות האחרונות. וכחלון אכן מתגלה בסרט כאנמי, חסר אנרגיה. אולי הלב שלו והכוונה שלו נוגעים ללב, אני רק לא בטוח ש להמשיך לקרוא 
הטריגר להכנת הסרט הזה, להבנתי, היה להמשיך לקרוא 
עוד פרט ועוד פרט מתגלים, עוד אדם ועוד אישה מצטרפים לפאזל המסועף הזה, ודי קל לאבד את הידיים והרגליים. אבל זאת לא הבעיה שלי עם הסרט. נדמה שהסרט הזה מבקש לנכס לעצמו טון רגשי מאוד, כי יוצרו הוא בן של ניצול שואה, ומאוד אכפת לו מכל הסיפור הזה. אבל נדמה לי ש להמשיך לקרוא 
לכאורה, זה עלול ליצור תחושה מלאכותית. למעשה, האריזה הכל כך מתוקתקת הזו מהווה כר רך עליו מניחה אילון בעדינות נפלאה את מערכת היחסים הטעונה הזו בין שתי האחיות. יש כאן סיפור על שתי נשים: שתי צעירות ש להמשיך לקרוא 
בבסיס הסרט יש סיפור על אשה שהתביישה בביתה המוגבלת, ובמותה המוקדם, והיא מתכסה במסכת שקרים כדי להתכחש למה שקרה, ומצד שני הכאב על המוות של הבת בגיל 3 נשאר גם הרבה שנים לאחר מכן. סיפור נוגע ללב, כש להמשיך לקרוא 
איתן 