כדי להיות מאושרים צריך קודם להאמין שהאושר אפשרי (לב טולסטוי)
המשפט הזה מצוטט כמה פעמים ב"לימוני חורף", אבל הסרט היפה הזה הולך עמוק יותר ומהרהר: מה זאת אותה אפשרות לאושר אם לא היכולת לעצור את שטף החיים, את "הצריך" הזה (צריך לקום לעבודה, צריך לשלם חשבונות, וכו'), לעצור רגע את השגרה ולהשביע את הנפש. לעשות משהו שרוצים לעשות כי זה באמת מבטא את עצמך. לא כי צריך, אלא כי את/ה רוצה, ואפילו חייב/ת. ותוך כדי, זה גם עוזר להתמודד עם בעיות. אפילו עם טראומות. לבטא את עצמך למרות שטף החיים, ואז להמשיך. להיות מאושר/ת.
על זה "לימוני חורף". סיפור על גבר ואישה. בסצנה הראשונה הוא מקבל בשורת איוב. הוא מבין שהוא בזבז את חייו. הייתה לו פעם בת זוג. זה נגמר מהר מדי. לא היו להם ילדים, והוא לא הגשים את עצמו באמת, גם לא בקריירה. הוא היה מורה, אבל הוא אף פעם לא הרגיש שהוא מבטא את כל הפוטנציאל שבו.
גם עכשיו, כשהוא בגמלאות, יש לו רק תלמיד אחד מסור (וזהו החלק החלש של הסרט. הדמות הזאת של התלמיד סובלת מחוסר פיתוח תסריטאי). יש לו גם אח, אבל הוא לא מאוד קרוב אליו. עכשיו הוא עומד בפני שוקת שבורה, מבלי שהרגיש שבאמת עשה בחייו את שרצה.
והנה יש אישה. שכנה חדשה. בן זוגה הוא צלם מצליח. היא המנהלת העסקית שלו. הסוכנת שלו. יש ביניהם ויכוחים, אבל רק כאלו שבין בני זוג, לא סוערים מדי. הצלם נוסע לניו יורק בענייני עבודה, והיא נשארת מאחור.ומערכת היחסים בין שני האנשים האלו תוציא את ה להמשיך לקרוא ←
ומערכת היחסים בין שני האנשים האלו תוציא את ה להמשיך לקרוא 
איתן 