לפני הכול, צריך לומר: מדובר בבידור משובח, ולא מאוד שכיח בנוף הקולנוע הישראלי. ובאותה נשימה, אני ממש לא אוהב את הסרט הזה.
אני אתחיל מהדברים הבולטים: סרט ישראלי עם הרבה אקשן, טיסות במטוסי קרב, קרבות אויר, אפקטים – והכל נראה מכובד ומושקע למדי. לא כמו שהייתם חושבים שסרט ישראלי אמור להיראות. יותר מכך: העבודה של רועי הורנשטיין הבמאי עם מוסיקה מצוינת. כבר מכותרות הפתיחה ניתן להרגיש איך הורנשטיין יודע להביא את הדרמה של האקשן לשיא עם עריכה תמונה מדויקת ועם יכולת להרגיש את המוסיקה. מאור שווייצר עושה חיקוי מושלם של טום קרוז (אני לא כל כך אוהב את טום קרוז, עוד סיבה שיש לי בעיה עם הסרט הזה), והכל מוכן ומזומן לבידור טהור.
הבעיה היא שלא צריך לגרד יותר מדי את השטח כדי לגלות תפיסות אנכרוניסטיות ובעייתיות מאוד. לדוגמא: הנשים בסרט. התפקיד היחיד שלהן הוא לבכות כשהגברים מתים, ולעודד אותם ולהריע להם כשהם נלחמים (הנשיקה היחידה שיש בסרט, למשל, מגיעה מיד לאחר שהיא שומעת שהוא יוצא מחר לקרב). זה בוטה במיוחד בסצנה שבה אחת הנשים נכנסת ל להמשיך לקרוא ←
איתן 