הפסטיבל הצרפתי אך זה הסתיים בסינמטק תל אביב (הוא ממשיך עוד כמה ימים בסינמטקים האחרים), וכבר התחיל הפסטיבל האיטלקי. בתווך, ובתזמון מדויק, התפרסמו שלשום באיטליה המועמדויות לפרס הדוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית לקולנוע לשנה זו. הרבה פעמים, המעקב אחרי פרסי אקדמיה במדינות השונות משמש אותי כדי לחפש שמות של סרטים מסקרנים שלפעמים מגיעים גם לישראל להקרנות מסוגים שונים (פסטיבלים, סינמטקים, או אפילו הקרנות מסחריות). השנה, כך נדמה לי, הסרטים הבולטים ביותר ברשימת המועמדויות לפרס האקדמיה האיטלקית כבר הוקרנו בישראל, חלקם אפילו היו על המסכים המסחריים, חלקם האחר אמור לעלות להקרנות מסחריות לאחר שהוקרנו כבר בפסטיבלים בישראל, ונשאר מעט מאוד חומר חדש לגלות (ולצערי, מעט מאוד חומר מסקרן יוקרן הפעם בפסטיבל האיטלקי בסינמטקים).
אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות לפרס הדוד די דונטלו השנה:
מחר תזרח השמש (Il Sol dell'avvenire) – נני מורטי
הסרט הבינוני הזה של מורטי שהוקרן מסחרית בישראל בשנה שעברה (כאן כתבתי עליו), במאי ושחקן אהוב בסך הכול, קיבל הרבה אהבה מהאקדמיה האיטלקית השנה. סרט בלי הרבה סיפור, בו במאי נמצא במהלך צילומים לסרט על חברי המפלגה הקומוניסטית באיטליה ב-1956 הפוגשים באמני קרקס הונגרים התקועים באיטליה כשברה"מ פולשת לביתם, אבל בעצם "מחר תזרח השמש" הוא יותר אפיזודיאלי, בו אין ממש התרכזות באלמנט אחד של סיפור, ונדמה לי שנני מורטי ניסה לעשות 1/2 8 משלו, אבל לא כל כך יצא לו.
"מחר תזרח השמש" (טריילר, לתזכורת) מועמד ל-7 פרסי אקדמיה באיטליה: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מקורי, שחקן משנה, שחקנית משנה, מוסיקה, וסאונד.
הלילה האחרון (L'ultima notte di Amore) – אנדריאה די סטפאנו
גם הסרט הזה כבר הוקרן בישראל בהקרנות מסחריות, וגם הוא סרט חביב ומאוד זניח. הפעם על לילה אחרון של שוטר בתפקידו, והדברים משתבשים. לא סרט מתוחכם, ולא סרט איכות, אבל סרט סביר בהחלט (כאן כתבתי עליו).
"הלילה האחרון" מועמד ל-4 פרסי דוד די דונטלו: לפרס הבימוי, שחקנית, מוסיקה, ועריכה.
קפיטאנו (Io Capitano) – מתאו גארונה
הסרט שפתח אתמול את הפסטיבל האיטלקי (לא ראיתי) מספר, להבנתי, על הרפתקאותיהם של שני גברים צעירים מסנגל המבקשים להגיע לאירופה כדי להרוויח יותר כסף לרווחת משפחותיהם. הסרט הוא תיאור כל מה שקורה להם בחסות מבריחים וזרים אחרים, מפחידים יותר או פחות. מתאו גארונה הוא מאותם במאים שרוב העולם אוהב ואני לא, אז אני מדלג על סרטיו, כולל על הסרט הזה, שהיה אפילו מועמד לאוסקר.
"קפיטאנו" (טריילר) מועמד ל-14 פרסי דוד די דונטלו: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מקורי, הפקה, צילום, מוסיקה, שיר מקורי, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, עריכה, סאונד, ואפקטים.
לה כימרה (La Chimera) – אליצ'ה רורוואכר
בשנות ה-80, ארכיאולוג אנגלי משתחרר מהכלא באיטליה ומגיע לטוסקנה, אל הבית של ארוסתו. אותה אחת נעדרת, אז הוא מחכה עם אימה שלה לשובה. בינתיים הוא עוסק בשוד אוצרות מקברים – הוא מאתר קברים עתיקים (שכן בעבר נהגו לקבור את המתים עם חפציהם היקרים) ושותפיו שודדים את החפצים האלו כדי למכור אותם ולהתעשר. נדמה שגיבור הסרט עושה את מעשיו לא על מנת להתעשר אלא כדי למלא סוג של צורך פנימי.
ראיתי פעם סרט של אליצ'ה רורוואכר, ולא כל כך התחברתי לחשיבה שמשלבת סוג של סוריאליזם ביחד עם ריאליזם לכדי מיקס לא מאוד ברור, ועם זאת, הדמיון של רורוואכר בכל זאת מרשים, וגם היא שייכת לקבוצת הבמאים שכל העולם מתעלף מהם ואני לא מבין מה רוצים ממני (אם כי יכול להיות שאני אשתכנע לתת לה עוד צ'אנס אם תהיה לי אפשרות לראות את "לה כימרה").
"לה כימרה" (טריילר) מועמד ל-13 פרסי דוד די דונטלו: לפרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבימוי, תסריט מקורי, הפקה, שחקן (ג'וש או'קונור הבריטי), 2 שחקניות משנה (אלבה רורוואכר, אחותה של הבמאית ושחקנית נהדרת בזכות עצמה, וגם…איזבלה רוסליני), צילום, עיצוב אמנותי, תלבושות, עיצוב שיער, עריכה, וסאונד.
חטוף (Rapito) – מרקו בלוקיו
גם הסרט הזה, כמו כל שאר הסרטים שסקרתי כאן עד כמה, כבר הוקרן בפסטיבלים בישראל, ואולי גם יעלה למסכים מתישהו. מרקו בלוקיו בן ה-84 ממשיך ליצור ואף זוכה להצלחה מתגברת עם כל סרט. "חטוף" נראה כמו סרט מעניין במיוחד לקהל ישראלי – סיפורו מתרחש במאה ה-19. אומנת נוצרייה של משפחה יהודית מחליטה להטביל בסתר את הילד הקטן של המשפחה לנצרות כדי לשמור עליו לפי אמונתה. כשהסוד מתגלה, ממסד הכנסייה הנוצרית מחליט לקחת את הילד מידי משפחתו ולגדל אותו כנוצרי. המשפחה, כמובן, נלחמת להחזיר את הילד אליה.
איתן 