שורה תחתונה: מדובר בדרמה עדינה ויפהפיה. ובאותה נשימה: כמה בחירות שגויות לטעמי מונעות מהסרט הזה להפוך לפצצת הרגש שהוא היה אמור להיות.
כי הנה יש לנו אישה צעירה. כבר בסצנה הראשונה היא מגלה שבן הזוג שלה בגד בה. היא מגרשת אותו מעליה. במהלך הנסיעות שלה אל ומהעבודה היא פוגשת נהג אוטובוס ומבלה איתו לילה יפהפה. בתום אותו הלילה גם הוא אומר לה: סליחה, אני לא מחפש משהו רציני. וגם הוא נעלם מחייה.
אז היא מטביעה את עצמה בעבודה. היא מיילדת, ודואגת לנשים בהריון מתקדם ולתינוקות שנולדים. אבל מי ידאג לה? היא לבד, בודדה. עוברים מספר חודשים, והחברה הכי טובה שלה (והסרט הזה מצוין בדרך שבה הוא מתאר את הקירבה בין שתי החברות האלו) יולדת גם היא. כחברה הכי טובה שלה, גם גיבורת הסרט מחזיקה את התינוקת החדשה בידיה. בדרך מקרה היא פוגשת את אותו נהג אוטובוס ובהחלטה של רגע היא אומרת לו: זאת הילדה שלי. ושלך.
חפזיה חרזי נהדרת בתפקיד הראשי. היא שקטה, מפנימה את הכאב של הבדידות, את העלבון של אישה שיוצאת עם גברים שנמצאים איתה אבל לא באמת אוהבים אותה. ובכלל, הבמאית איריס קלטנבק מובילה כאן, בסרטה הראשון, קצב מדוד, עם תיאור שקט ורגוע שחודר בצורה יסודית אל הנשמה, עם שימוש מועט אבל חכם ואפקטיבי מאוד במוסיקה שקטה, ועם הדרכת שחקנים רגישה ומדויקת – הכל מתחבר כאן לסרט רגיש ונשי מאוד.אז מאוד חבל ש להמשיך לקרוא ←
אז מאוד חבל ש להמשיך לקרוא 
איתן 