תינוקת שזה עתה נולדה כורכת את ידה הקטנטנה סביב אצבעו של אביה הטרי. הרגע בו החיים מתחילים. הרגע בו התינוקת מתחילה את המסע, וגם הרגע בו האב יודע שחייו כפי שהיו עד עכשיו השתנו, לא יחזרו שוב, ומעתה, החיים שלו כרוכים במשפחה החדשה שלו. תלויים בה.
זו הסצינה הראשונה בסרטו האחרון, דובר האנגלית, של יואכים טרייר הנורבגי. הרבה רפרנסים יש בסרט הזה לחיים ולמוות. למשל, העובדה שהאם, שנפטרה, היתה צלמת מלחמות, וראתה (וצילמה) הרבה רגעי מוות. העובדה שהיא כבר איננה. האפשרות שמותה אולי לא היה תאונה. אולי היתה זו תוצאה של החלטה מודעת. התאבדות. או אולי עייפות שגרמה לנהגת לסטות מהנתיב. רצון לישון. להפסיק להיות ערה. להפסיק לחיות. ולפעמים גם הצילום מגיב לזה. לפעמים המצלמה לא יציבה, נמצאת על כתף הצלם, בצילום כמו דוקומנטרי, מעביר רגע 'מהחיים', איזושהי אמת (כמו בקלוז אפ הארוך והשקט על פניה של האם המנוחה). פעמים אחרות אלו רק הערות, מחשבות על החיים שהיו. או שחשבנו שהיו.
זמן
"השקט שבפנים" מתייחס לזמן בצורה יותר אלסטית מהרגיל. בתחילת הסרט מוצבת פצצת זמן בחדר. איזשהו מנגנון שאמור להכניס את כל הדמויות לסיר לחץ: האב מקבל הודעה שבקרוב תצא כתבה עיתונאית שתחשוף את האמת על מותה של האם. הבן הגדול יודע, אבל הצעיר יותר לא יודע. יש לאב תקופת זמן מאוד מוגבלת ולחוצה כדי לספר לבן הצעיר את האמת הנוראה.
אבל, משום מה, יואכים טרייר לא משתמש בזמן למטרות לחץ דרמטי. הוא פחות מתעניין בזה. ובכלל, "השקט שבפנים" רחוק מאוד מאופרת סבון משפחתית סטנדרטית. להיפך. במקום זה, טרייר משייט בזמנים בצורה חופשית, מיומנת, מפתיעה כל פעם מחדש. האם אמנם מתה לפני כמה שנים, אבל היא נוכחת בסרט בזכרונות, בהזיות, או סתם בפלאשבקים, שהיו או לא היו. יש גם רגע בסרט בו טרייר חוזר אל סצינות שראינו כבר, מציג אותן מזוית חדשה (תרגיל רשומון הידוע). הזמן זז בסרט הזה קדימה ואחורה בצורה מפתיעה ומסקרנת.
אמנות
ויש בסרט הזה גם התייחסות לצורות אמנות שונות. צילום (שהרי האם היתה צלמת עיתונות, ותערוכה מצילומיה אמורה להיפתח), כתיבה, מוסיקה. השאלה של הקירבה בין החיים לבין הייצוג שלהם באמנות, הנסיון להבין את הפריזמה הסובייקטיבית של האמן, למה הוא התכוון כשהוא פיסל את המציאות בצורה הספיציפית שבה הוא ביטא את עצמו בשירה/ פרוזה/ צילום, ועד כמה זה נכון, אמיתי, או שזו רק הרגשה של האמן, רק תפיסה צרה של המציאות, רק צד אחד של מה שיש לו פנים רבות. עד כמה החיים משפיעים על האמנות, והאמנות חזרה על החיים שלנו.
ועוד כהנה וכהנה ה להמשיך לקרוא 
איתן 