לפני קצת יותר משנה וחצי התקיים בסינמטקים שבוע קולנוע רומני. במסגרתו פגשתי גם את סרטו המצוין של אדריאן סיטארו "כוונות טובות" (הנה, לתזכורת, מה שכתבתי עליו אז). בערך חודש לפני כן סרטו הבא של סיטארו, Domestic, כבר היה מועמד להרבה פרסי גופו של האקדמיה הרומנית, ואף זכה באחד (על עיצוב אמנותי). כשסקרתי כאן בבלוג את המועמדויות לפרס הגופו בתחילת 2014, נתקלתי בטריילר של הסרט ונדלקתי. ואח"כ ראיתי את "כוונות טובות", וממש ממש נדלקתי. אז הנה הגיע "מקומי" להקרנות במסגרת שבוע הקולנוע הרומני ו…האמת שקצת נכביתי.
אמנם גם הפעם סיטארו מוכיח שהוא בחור כשרוני בצורה בלתי רגילה. וגם כאן יש סיפור עצוב שמסופר בצורה מאוד מצחיקה. אבל נדמה שהפעם התסריט והחדשנות הקולנועית שהלכו כל כך טוב ביחד ב"כוונות טובות" קצת מקרטעים. כן, הסרט משעשע, אבל גם מעיק. יפה, אבל גם ארוך מדי (וזה בסך הכל 82 דקות). ואני לא כל כך בטוח באמירה הכללית של הסרט. יש כאן הרבה חיות, גם מחמד, וגם על הצלחת, וצריכה להיות כאן אמירה צמחונית כלשהי, אבל אין.
נתחיל מזה ש להמשיך לקרוא 
איתן 