גולדה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Golda)

את "גולדה" הספקתי לראות עוד לפני שנסעתי לחופשה בסוף העולם, אבל לקח לי זמן להעלות את הפוסט הזה לפה, בעיקר כי לא מאוד בער לי לספר על הסרט הזה, שהשאיר אותי…אדיש למדי.

אתה שוכח – אומרת גולדה מאיר להנרי קיסינג'ר – שאנחנו בישראל כותבים מימין לשמאל

זוהי שורה אחת שנאמרת בסרט הזה. לצערי, היא גם מסכמת את ההתרשמות שלי מ"גולדה". ההרגשה שלי היא שגם גיא נתיב שכח את זה.

זה יצור כלאיים מאוד מוזר, הסרט הזה. זה סיפור של מדינת ישראל, שנוצר על ידי במאי ישראלי (שחי, אמנם, בניכר, אבל קשור רגשית, עדיין, לכאן). יש בסרט הזה שחקנים ישראלים, ויש בו הרבה עברית, אבל מכיוון שהשחקנית הראשית היא בריטית, ואינה דוברת עברית, וההפקה אינה ישראלית, במשך כל ההקרנה הרגשתי שלא מדובר כאן בסרט על גולדה, אלא בסוג של סרט הסברה של גבר אחד (הבמאי) שגדל במקום אחד וחי היום במקום אחר, ומרגיש צורך לספק רקע על עצמו, על חייו, על הווייתו, בפני אנשים שאינם ישראלים ואינם מכירים את ההיסטוריה של הבלטה וחצי הזאת שנקראת מדינת ישראל.לי, בתור ישראלי שחי ברמת גן, הסרט הזה הרגיש כמעט מיותר. אני, הרי, נולדתי וגדלתי כאן. את הסיפור של מלחמת יום כיפור אני חי מילדות. את השם "החווה הסינית" אני קורא בכל יום כיפור בעיתונים שמעלים זיכרונות בגיליונות המיוחדים שהם מדפיסים לכבוד היום המיוחד הזה. אני מבין שגיא נתיב ניסה למצוא כאן זווית מאוד מסוימת כדי לספר את הסיפור של המדינה הזאת ברגע מאוד קריטי בתולדותיה – הזווית של אישה בעולם של גברים, אישה שנמצאת בתפקיד בכיר ודואגת קודם כל לאדם שבתוך הטנק, ולא רק לכל קבוצת הטנקים והמטוסים שנקראת צבא הגנה לישראל.

אבל זה ממש מ