גולדה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Golda)

את "גולדה" הספקתי לראות עוד לפני שנסעתי לחופשה בסוף העולם, אבל לקח לי זמן להעלות את הפוסט הזה לפה, בעיקר כי לא מאוד בער לי לספר על הסרט הזה, שהשאיר אותי…אדיש למדי.

אתה שוכח – אומרת גולדה מאיר להנרי קיסינג'ר – שאנחנו בישראל כותבים מימין לשמאל

זוהי שורה אחת שנאמרת בסרט הזה. לצערי, היא גם מסכמת את ההתרשמות שלי מ"גולדה". ההרגשה שלי היא שגם גיא נתיב שכח את זה.

זה יצור כלאיים מאוד מוזר, הסרט הזה. זה סיפור של מדינת ישראל, שנוצר על ידי במאי ישראלי (שחי, אמנם, בניכר, אבל קשור רגשית, עדיין, לכאן). יש בסרט הזה שחקנים ישראלים, ויש בו הרבה עברית, אבל מכיוון שהשחקנית הראשית היא בריטית, ואינה דוברת עברית, וההפקה אינה ישראלית, במשך כל ההקרנה הרגשתי שלא מדובר כאן בסרט על גולדה, אלא בסוג של סרט הסברה של גבר אחד (הבמאי) שגדל במקום אחד וחי היום במקום אחר, ומרגיש צורך לספק רקע על עצמו, על חייו, על הווייתו, בפני אנשים שאינם ישראלים ואינם מכירים את ההיסטוריה של הבלטה וחצי הזאת שנקראת מדינת ישראל.לי, בתור ישראלי שחי ברמת גן, הסרט הזה הרגיש כמעט מיותר. אני, הרי, נולדתי וגדלתי כאן. את הסיפור של מלחמת יום כיפור אני חי מילדות. את השם "החווה הסינית" אני קורא בכל יום כיפור בעיתונים שמעלים זיכרונות בגיליונות המיוחדים שהם מדפיסים לכבוד היום המיוחד הזה. אני מבין שגיא נתיב ניסה למצוא כאן זווית מאוד מסוימת כדי לספר את הסיפור של המדינה הזאת ברגע מאוד קריטי בתולדותיה – הזווית של אישה בעולם של גברים, אישה שנמצאת בתפקיד בכיר ודואגת קודם כל לאדם שבתוך הטנק, ולא רק לכל קבוצת הטנקים והמטוסים שנקראת צבא הגנה לישראל.

אבל זה ממש מגוחך כבר מהרגע הראשון של הסרט לראות את הלן מירן (שעושה את כל שביכולתה, אבל היא לא יכולה לנצח את הדיסוציאטיביות של הסרט הזה) צועדת בתוך ים של אנשים שמפגינים וכועסים על האבדן הגדול שנגרם במלחמת יום כיפור, וכל השלטים שהם נושאים כתובים בעברית. כל יומני החדשות בסרט דוברים עברית. הקטעים שגולדה נמצאת בבור, חווה ברגע האמת את הכישלונות וההצלחות של צה"ל, אבל כל הדיווחים בקשר הם בעברית (ואני כל הזמן תוהה אם הלן מירן מבינה ולו מילה אחת מהנאמר) – אבל הסרט הזה מדבר אנגלית – כי הלן מירן בריטית, וכי הסרט הזה הוא כמו יצירה שפניה החוצה, אל העולם שהוא לא ישראל, כדי שיבין סיפור ישראלי. כישראלי, אין לי כמעט מה לעשות עם סרט כזה.

התוצאה של זה היא איבוד פוקוס. האם הסרט הזה רוצה לספר על האישה שמאחורי התואר "ראש ממשלה" (כמה פעמים בסרט יש תיאור של מאבקה של גולדה במחלת הסרטן), או שהסרט הוא על המדינה שנלחמת על חייה (מפות נפרסות על שולחנות, תכנונים צבאיים טקטיים על ימין ושמאל, ואני תוהה אם בחור גרמני שרואה את הסרט בכלל יודע שגולן זה בצפון). נתיב, כנראה, הרגיש את חוסר המיקוד הזה, והוא מנסה בכוח להוסיף אלמנט דרמטי. הוא משתמש כמה וכמה פעמים בטריק הזה של הגברת סאונד סביבה, הוספת סאונד מכל מיני מקורות כדי להלחיץ, ואז לחתוך בפתאומיות. הבעיה עם הטריק הזה היא שהוא עובד יפה מאוד בפעם הראשונה וגם בשנייה. בפעם השמינית זה כבר שטיק מעצבן. יש גם בריחה לסימבוליות (להקת ציפורים נשאבת לתוך ארובה. סכנה בפתח!), אבל סימבוליות אינה עומדת בפני עצמה ללא תמיכה דרמטית ראויה. אנחנו, בישראל, מכירים את הסיפור של מלחמת יום כיפור. אנחנו יודעים איזה אסון עומד לבוא. אולי לא ישראלים יראו את הדברים אחרת.

כשההפקה הזאת יצאה לפועל היה דיון מטופש לטעמי על זהות השחקנית הראשית, ולמה היא לא יהודייה. לא זאת הבעיה, לטעמי. הבעיה היא שהסיפור הוא ישראלי, השחקנים הם ישראלים, אבל ההפקה היא בריטית, מנסה להסביר את עצמה במקום לחיות את הרגע. כל השחקנים הישראלים נדמים לי נבוכים לשחק תפקיד ישראלי באנגלית. זה צורם במיוחד אצל רמי הויברגר, שחקן מצוין בדרך כלל, כאן בעיקר ממלמל באנגלית שלא מסונכרנת למצב הנפשי הלא יציב שבו הוא מציג את משה דיין במהלך המלחמה. היחיד שיוצא מזה בכבוד הוא ליאור אשכנזי. איכשהו האנגלית יושבת לו מושלם בפה. הוא כנראה כבר מתורגל לשחק מצוין גם בשפה שהיא לא עברית (אהמ, אהמ, "חתונה מאוחרת"). בגלל זה, אני חושב, הרגע היחיד שריגש אותי בסרט הוא הרגע שבו לא נאמרות מילים (לא בעברית, ולא בשפה אחרת). רגע שבו אישה אחת לומדת על גורלו של בנה. רגע שקט ועצוב (טוב, גיא נתיב לא התחיל לביים מהיום. הוא יודע את העבודה, בכל זאת).

"גולדה", לטעמי, הוא פרויקט מוטעה מהיסוד. יש צורך לספר את הסיפור הזה, אבל צריך לבוא מבפנים החוצה (מישראל, בעברית) ולא מבחוץ פנימה (באנגלית עם הסברה לחוץלארצ). הלן מירן שחקנית טובה מאוד, אבל יש לא מעט שחקניות ישראליות שהיו יכולות לעשות עבודה לא פחות טובה (כמובן שהמועמדת הטבעית לתפקיד הראשי היא גילה אלמגור, אבל יש עוד כמה שמות בבנק שהיו יכולות לעשות עבודה מצוינת. תחשבו, למשל, על חנה אזולאי הספרי בתפקיד גולדה). אני מאמין שיש גם רצון וכסף של מפיקים ישראלים לספר את הסיפור הזה. אבל "גולדה", כמו שהוא, פשוט לא יושב לי טוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il