שמיים אדומים: הביקורת

בשנה שעברה הוקרן הסרט הזה בסינמטק תל אביב בטרום בכורה, ובמאי הסרט אפילו הגיע להקרנה ישר מגרמניה. מאוד אהבתי את הסרט, ושמרתי את הביקורת עליו בתיקיית "טיוטות" עד שהסרט יעלה להקרנות מסחריות רגילות. בסופו של דבר, הוחלט כנראה לוותר על ההפצה שלו בבתי הקולנוע. השבוע הסרט הזה עלה ל-VOD ב-"יס". זה לא אידאלי, אבל מאוד מומלץ לראות את הסרט הזה, גם אם זה בטלויזיה. הנה כמה מילים על "שמיים אדומים":

(שם הסרט במקור: Roter Himmel)

צריך לקום מהמיטה,
צריך לגמור את החביתה.
צריך לצחצח שיניים.

צריך להסתפר,
צריך להיזהר,
צריך לנוח בצהריים…

צריך וצריך,
ומרוב שהצטרכתי –
כבר שכחתי
מה אני רוצה.

(יהונתן גפן, "הצריך הזה")

יש שתי גישות לחיים: גישת ה"צריך" – אנשים שמתנהלים לפי סט חוקים ומוסכמות, פועלים לפי לוח זמנים ודרישות מקובלות (אני, למשל).

ויש כאלו שפשוט זורמים עם החיים. עושים מה שבא להם, ועל הדרך, גם את מה שצריך, אבל בלי הלחץ של אנשי ה"צריך" – בלי הלחץ של להספיק לבצע משימות בזמן, ובלי הלחץ של לבצע את המשימות האלו כמו ש…צריך.

אני אוהב את הסרטים של כריסטיאן פצולד. הוא באמת אחד הבמאים היותר אהובים עלי בעולם. המיוחד אצלו הוא הדיון האינטליגנטי בסרטיו סביב סוגיות מסוימות בחיים, אבל מבלי לאבד את האנושיות ואת הרגש. סרטיו לעולם לא דידקטיים, והוא תמיד עוקב אחרי אנשים ולא אחרי סיסמאות."שמיים אדומים" הוא דוגמא מושלמת למה שאני אוהב אצל פצולד. יש כאן דמות ראשית ש להמשיך לקרוא