"שמיים אדומים" הוא דוגמא מושלמת למה שאני אוהב אצל פצולד. יש כאן דמות ראשית שמאוד מסורה למשימה לשמה היא נוסעת ללוקיישן בו מתרחש הסרט – הוא צריך לשכתב כתב יד של ספר שהוא כותב כדי להגיש למו"ל. ויש את החבר שלו – גם לו יש משימה (במקרה הזה – יצירת פרויקט של צילומים לתיק עבודות שהוא אמור להגיש בקרוב), אבל אותו חבר עשוי מהסוג השני של האנשים – הוא הולך לים, ומכין אוכל, ופוגש אנשים. תוך כדי הבילויים האלו גם עולה בו הרעיון לפרויקט והוא מתחיל גם לבצע אותו – בזמנו החופשי, בלי לחץ.
איתן 
ראיתי בעקבות ההמלצה. תודה