לפני קצת יותר מעשרים שנה הלכתי לקולנוע לראות סרט של סופיה קופולה. קראו לו "חמש ילדות יפות". השתעממתי מאוד. נתתי לגברת קופולה עוד צ'אנס. הלכתי לראות סרט שכולם אהבו, סרט שנקרא "אבודים בטוקיו". כולם אהבו חוץ ממני. השתעממתי מאוד. נשבעתי לא לראות יותר סרטים של הקופולה הזאת (ועד היום עמדתי בהבטחה הזאת). גב' קופולה המשיכה לעשות סרטים בתדירות נמוכה יחסית, אבל כל מה שהיא עשתה מאז די נעלם בשכחה. אני הייתי רוצה לחשוב שהקהל הרחב הבין את השטיק והפנה לה את הגב.
אז עכשיו מגיעה במאית מאוסטריה בשם מארי קרויצר ועושה את אותו שטיק. התרכזות בעיצוב אמנותי מרשים, בתלבושות, באווירה – והכל על חשבון הדמויות והאין-סיפור. ראיתי את "קורסאז'" של קרויצר. השתעממתי מאוד.צריך לומר שהעניין כאן הוא, או אמור להיות, שחרור האישה. עצמאות האישה בעולם גברי. כמה וכמה פעמים זה ממש נאמר בסרט – היא הקיסרית – בתואר בלבד. הגבר הוא השליט בפועל. והיא? תהיה יפה ותשתקי. הבעיה של "קורסאז'" היא שהוא לא להמשיך לקרוא ←
צריך לומר שהעניין כאן הוא, או אמור להיות, שחרור האישה. עצמאות האישה בעולם גברי. כמה וכמה פעמים זה ממש נאמר בסרט – היא הקיסרית – בתואר בלבד. הגבר הוא השליט בפועל. והיא? תהיה יפה ותשתקי. הבעיה של "קורסאז'" היא שהוא לא להמשיך לקרוא 
איתן 