ואני ממשיך במסע הארוך שלי שבסופו כיבוש העולם. הא!הא!הא!הא!!!!1111
בבלוג הזה שלי אני מנסה לעקוב אחרי מה שקורה בעולם הקולנוע, ובעיקר אחרי מה שקורה בקולנוע שהוא לא אמריקאי. אני עוקב אחרי טקסי אקדמיות שונים ברחבי העולם בחיפוש אחרי חומר מעניין. חלק ממנו מגיע להקרנות גם בישראל (בעיקר להקרנות בפסטיבלים או בסינמטקים, ולפעמים גם להקרנות מסחריות רגילות). לפעמים מדובר באוצרות של ממש. בחודש שעבר התקיים בסינמטקים שבוע קולנוע ממקסיקו. היו שם כמה סרטים מעניינים. ראיתי שלושה (וכתבתי עליהם כאן בבלוג. דפדפו אחורה. "מיס באלה" היה אחד משיאי השנה הקולנועים שלי עד עכשיו), וחשבתי לבדוק מה קורה הלאה במקסיקו. הרי במאי מקסיקני (אלפונסו קוארון) זכה השנה באוסקר. אם אני עוקב כאן בבלוג אחרי טקסי האקדמיות של צרפת, ושל איטליה, ושל גרמניה, ושל דנמרק, ושל שבדיה, ושל דרום קוריאה, ושל רומניה, ושל ספרד, ושל קנדה, אולי אני ארחיב עוד קצת את היריעה. והנה אתמול התפרסמה במקסיקו רשימת המועמדים לפרס אריאל, פרס האקדמיה המקסיקנית לקולנוע. מבט על הרשימה מגלה כמה סרטים מעניינים שאני מאוד מקווה שיגיעו לשבוע הקולנוע המקסיקני בשנה הבאה (בתקווה שהוא אכן יתקיים). אז הנה סקירה קצרה של הסרטים המקסיקנים הבולטים של השנה האחרונה, כפי שהם משתקפים בחלון הראווה של האקדמיה המקסיקנית לקולנוע:
הלי – אמאט אסקלנטה
טוב, הסרט הזה כבר הוקרן בישראל. בפסטיבל ירושלים. והוא גם הסרט שמקסיקו שלחה לאוסקר השנה. והבמאי אפילו קטף את פרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע החשוב בעולם בקאן, צרפת, בשנה שעברה. אבל שמה של האלימות הקשה שבו יצא למרחוק, והרתיע גם אותי. אורון שמיר היה אמיץ יותר ממני, אבל אני לא בטוח שהוא לא מתחרט על זה (הנה הסקירה הקצרצרה שלו, מתוך סקירת פסטיבל ירושלים ב"סריטה"). ועדיין, זה הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר לפרס האריאל השנה. גם אם יש בסרט מלחמות קשות על סמים, חיים קשים של עוני, וסצינת הבערת אשכים מונומנטלית (לא ראיתי, אבל ככה מספרים), האקדמיה המקסיקנית לקולנוע העניקה ל"הלי" 14 מועמדויות: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, שחקנית משנה, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, אפקטים מיוחדים, ואפקטים ויזואלים (את פרסי האפקטים מחלקת האקדמיה המקסיקנית לשניים. אני לא מבין את ההבדל).
כלוב מוזהב – דייגו קמדה דיאז
גם הסרט הזה מגיע עם ייחוס של פרסים מפסטיבלים רבים ברחבי העולם, כולל פרס משני בפסטיבל קאן של השנה שעברה. אבל את הסרט הזה (עוד) לא ראיתי. בעיות הכלכלה העולמית, והגזענות הטבועה בכולנו מוצגות בסרט הזה דרך סיפורם של צעירים מגוואטמלה הנמצאים במסע צפונה בתקווה למצוא חיים טובים יותר באמריקה. ארצות הברית. בדרך הם עוברים במקסיקו ופוגשים שם צעיר ממוצא אינדיאני שלא מדבר ספרדית. השוני וקשיי התקשורת יעלו מתחים עדתיים אל פני השטח, אבל הסכנה והגורל המשותף יקרבו אותם. או משהו כזה.
חיפשתי קצת חומר על הסרט הזה, ואם לומר את האמת לא ציפיתי להרבה. אבל הטריילר המיס את הציניות שלי. זה נראה דווקא מרשים למדי. גם "כלוב מוזהב" (La Jaula de Oro) מועמד ל-14 פרסי אריאל: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, תסריט, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, אפקטים ויזואלים, ופרס סרט הביכורים.
דגים מופלאים – קלאודיה סנט-לוס
מבט על רשימת הסרטים המועמדים לפרס אריאל של האקדמיה המקסיקנית מגלה קיטוב בין סרטי גברים – קשוחים, אלימים, מחוספסים, לבין סרטים נשיים – רגישים, עדינים, שקטים יותר. "דגים מופלאים" (תרגום חופשי שלי ל Los Insólitos peces gato) הוא אולי הסרט שהכי מסקרן אותי מבין כל אלו המועמדים לפרס האריאל. הסיפור הוא על פגישה מקרית. בחורה צעירה ובודדה מאושפזת בבית חולים לניתוח תוספתן. במיטה לידה שוכבת אשה מבוגרת יותר, חולנית יותר, אם חד הורית ל-4. הקשר שנוצר בין שתי הנשים האלו הוא מרכז הסרט. שתי הזרות האלו (והילדים) הופכות למשפחה אחת גדולה שעוברת רגעים שמחים וגם עצובים יותר. הנה הטריילר היפה של "דגים מופלאים"
"דגים מופלאים" מועמדל-7 פרסי אריאל: פרס הסרט, בימוי, שחקנית, שחקנית משנה, תסריט, עיצוב אמנותי, ופרס סרט הביכורים.
לא רוצה לישון לבד – נטליה בריסטיין
עוד סרט נשי, אם כי קודר יותר. בחורה צעירה מגלה שהיא פשוט לא יכולה לישון לבד, אז היא ממלאת את לילותיה בגברים מזדמנים. שגרת חייה הלא יציבים משתנה באחת כשהיא נאלצת לדאוג ולטפל בסבתה, שחקנית עבר אלכוהוליסטית הסובלת מאלצהיימר. הקשר בין שתי הנשים האלו הוא לב הסרט. לא נשמע כסרט שמח במיוחד, אם כי הטריילר מגלה גם חמלה כלפי שתי הדמויות, ואולי גם מלבה את סקרנותי בכל זאת.
"לא רוצה לישון לבד" (No Quiero Dormir Sola) מועמד ל-5 פרסי אריאל: פרס הסרט, שחקנית, שחקנית משנה, תסריט, ופרס סרט הביכורים.
סנדוויץ' – פרננדו איימבקה
לפני כמה שנים הוקרן בפסטיבל ירושלים סרט שנקרא "אגם טאהו". פספסתי את הסרט ההוא, וכנראה חבל שפספסתי (הנה שורה וחצי של יאיר רוה על הסרט, בתחתית הפוסט, ועוד כמה שורות של המגיבים שראו את הסרט, בעוד יותר תחתית). עכשיו מגיע הסרט החדש של הבמאי של "אגם טאהו". ונדמה שגם יש בו נהרות של אנושיות חמימה, מהולה במלנכוליה עדינה על ההכרה של אמא שהיא צריכה לשחרר,לתת לבנה המתבגר להתחיל להתעופף מהקן, לעוף, גוזל. אמא ובנה יוצאים לחופשה במקום קרוב לים. הבן פוגש שם בחורה, ניצני אהבה ראשונה פורחים, והאם צריכה לתת לבנה את העצמאות. הנה הטריילר הנעים והחביב
"סנדוויץ'" מועמד רק ל-3 פרסי אריאל: פרס הסרט, בימוי, ושחקנית.
מבין 5 הסרטים המועמדים לפרס הסרט, רק סרט אחד לא מועמד לפרס הבימוי, מה שאוטומטית מקטין את סיכויו לזכות. זהו "לא רוצה לישון לבד". את מקומו ברשימת המועמדים לבימוי תופס
"קריאה שלישית" – פרנסיסקו פרנקו אלבה
נדמה שזוהי קומדיה פשוטה ללא הרבה יומרה, ודווקא בגלל זה עושה רושם של סרט קטן, לא חשוב בכלל, ועם זאת מהנה מאוד. לא שאני מבין מה סרט כזה עושה ברשימת המועמדויות של האקדמיה המקסיקנית, אבל כן הייתי רוצה להיתקל בסרט הזה איפשהו, מתישהו. אין הרבה סיפור כאן: להקת שחקני תיאטרון בחזרות להצגה לפי "קליגולה" של אלבר קאמי. הבעיה היא שלכל שחקן יש את הקריזות שלו, וגם לבמאי, לעוזרת הבמאי, וגם לזה שמתבלבל בין "טור דה פרנס" ל"טור דה פורס" (ראו טריילר) ולשאר הדמויות המעורבות יש משהו לתרום לטירוף המשתלט.
איתן 
כמה שאני לא אוהב סרטים מקסיקנים על מאפיה מקומית (לרבות בגלל אלימות יתר שלפעמים לא מצדיקה את עצמה), אבל הלי דווקא מאוד הרשים אותי (אמאט אסקלנטה קיבל את הפרס בקאן בזכות ולא בחסד)… בקשר לאפקטים (כמו שאני מבין את זה, אז זה אכן דברים די שונים):
אפקטים ויזואלים – אפקטים "לא אמתיים" שנוצרו במחשב.
אפקטים מיוחדים – אפקטים "אמתיים", כל אלו שקשורים לפירוטכניקה וכו'.
גם "כלוב הזהב" כבר הוקרן בישראל (כזכור לי בירושלים, אבל לא ויתרתי בגלל עודף סרטים)….