כי אם מישהו ישאל אתכם – אז על מה הסרט, האמת היא שאין הרבה מה לומר. יש תיאור מצב: חברת קייטרינג מארגנת חתונה מפוארת בטירה עתיקה לפי דרישות מאוד מפורטות של לקוח. מאוד מפורטות. בחברה הזו יש צוות נרחב מאוד של עובדים, והבמאים לוקחים את הזמן להכיר לנו גלריה לא קטנה של אנשים, כל אחד עם האופי הקצת מוזר שלו. וזהו. מכאן – כל מה שיכול להתקלקל, אכן מתקלקל. סוג של חוק מרפי. לכאורה, יש כאן בניית סט לקומדיה מטורפת שתרוץ במהירות שיא. מה שאמור להיות כאן הוא סדרה אינסופית של גגים. מסתבר שטולדנו-את-נקש הם במאים יותר מתוחכמים מזה.
ואז, בסוף, להבין שהחום האנושי הפשוט הוא כל מה שנחוץ. לקומדיה, לדרמה, לאהבה, כמו גם לצחוק. סרט שבו טולדנו-את-נקש משתכללים כבמאים, יודעים לבנות קצב שגם יהיה קומי, וגם ירגש וימלא את הלב, ברגעים לא מעטים בעת ובעונה אחת. "סה לה וי", שפתח בשבוע שעבר את פסטיבל הקומדיות הצרפתי "או לה לה", מוקרן עכשיו בהקרנות מסחריות לקהל הרחב, והוא סרט יפהפה, מצחיק, ומרגש. ומומלץ. מאוד.
איתן 
ביקורת משעממת. כתוב רע
הסרט : סה לה וי
בעקבות המלצתך הלכתי היום לסרט כשכולם מוכנה ומס בלב פתוח להנאה ולצחוקים. להתרשמותי, רק אני וחברתי ציחקקנו מהמצבים הקומיים השוטפים שם. מצאה חן בעיני דמותו של הבוס וקור רוחו מול המצבים המתסכלים שהוא מאומת איתם במהלך ההתרחשויות. אמרתי לעצמי שמדובר באדם ששווה ללמוד ממנו התנהלות בהעסקת עובדים. גם הצלם המתוסכל דיבר לליבי כי הוא מייצג מקצוע הולך ונעלם לכל הפחות בכמה ענפים. סצינת הכדור הפורח אכן היתה מרהיבה אך עדיין נמשך חוסר השייכות שלו לאשה שזה עתה נישא לה. עלו הרבה תסכולים אנושיים ובדידות בתוך כל המהומה שהסרט מייצר. יצאתי עם הרגשה שהיה נחמד אך לא יותר מזה. הזכיר לי קומדיית מצבים קלילה.
סרט מעולה! יש לציין לטובה גם את המוזיקה של אבישי כהן המתנגנת בסרט