ואתמול, בערך 3 שעות אחרי שהוכרזו המועמדויות לפרס האקדמיה האיטלקית, בצד השני של העולם, בקנדה, הוכרזו המועמדויות לפרס האקדמיה לקולנוע שלהם (פרס שאין לו שם). מבט על רשימת המועמדויות מגלה שהפעם אין בקנדה התלהבות רבתי מאף סרט, או שניים. אין אף סרט מוביל, או תחרות מרתקת בין פייבוריטים. למעשה, הסרט המוביל במספר המועמדויות הוא גם אחד שבכלל לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. ובכל זאת, ניסיתי לבנות רשימה קצרה של הסרטים העיקריים ברשימה:
שיר השמות (The Song of Names) – פראנסואה ז'ירארד
הסרט הזה אמור לצאת למסכים בישראל כבר בשבוע הבא, אז אני מניח שידברו בו לא מעט בקרוב. ועם זאת, הסרט הזה נראה לי מאוד לא מעניין. ז'ירארד נוהג לעשות סרטים על מוסיקה, וסרטיו נוטפים דבש, כורעים תחת נטל המתיקות המוגזמת שבהם. "נער מקהלה" ו-"הכינור האדום", שני סרטים שהוא ביים ועסקו במוסיקה הופצו בעבר בישראל. "הכינור האדום" אפילו זכה באוסקר על המוסיקה שבו. הסרט החדש עוסק גם הוא במוסיקה, אבל הוא מוסיף תבלין יהודי. ואת השואה. וזה מתכון לסרט שיכווץ אותי בכסא. צרפו לכך את העבודה שרוב הביקורת בעולם לא ממש מתלהבות ממנו (39% ברוטן טומטוז), והמסקנה היא שאני כנראה אדלג עליו כשהוא יגיע בקרוב לישראל.
הסיפור הוא על שני חברי ילדות בזמן השואה. אחד מהם הוא נגן כינור מחונן. ב-1951, לפני קונצרט חשוב, נגן הכינור נעלם. 35 שנים לאחר מכן, יכול להיות שיש סימן חיים ממנו. טים רות' וקלייב אואן בתפקיד החברים המבוגרים, וכפי שניתן לראות בטריילר, יש גם את סיפור הילדים, וגם לא מעט יידישקייט, כשנדמה שהכל מצופה בשכבה עבה של שמאלץ."שיר השמות" לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הקנדית, אבל הוא המוביל במספר המועמדויות, עם תשע: מועמדות לפרס העיצוב האמנותי, איפור, תלבושות, עיצוב שיער, מוסיקה, שיר מקורי, סאונד, עריכת סאונד, ואפקטים.
המאה ה-20 (The 20th Century) – מת'יו ראנקין
אולי הוכחה לבלבול שבקולנוע הקנדי של השנה האחרונה. סרט שמצד אחד נדמה מבריק ומרתק, ומצד שני, כל ה להמשיך לקרוא ←
"שיר השמות" לא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה הקנדית, אבל הוא המוביל במספר המועמדויות, עם תשע: מועמדות לפרס העיצוב האמנותי, איפור, תלבושות, עיצוב שיער, מוסיקה, שיר מקורי, סאונד, עריכת סאונד, ואפקטים.
איתן 