סזאר 2021: הזוכים

עכשיו אמצע הלילה בישראל. בצרפת הסתיים לפני כשעה טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע לשנה זאת. בניגוד למה שניתן לצפות, הטקס היה רגיל כמעט לגמרי. כמעט כל הזוכים באו לקבל את הפרס על הבמה. היתה במה. היתה תזמורת על הבמה. היתה מנחה. היו מגישי פרסים. היו נאומי זכיה. לגבי הקהל – מארגני הטקס דאגו להוציא מראש חלק גדול מהכסאות באולם כדי ליצור מרווחים בין היושבים (מסיבות מובנות). בחללים שנוצרו הועמדו שולחנות עגולים קטנים, ועליהם הונחו מנורות שולחן קטנות. כך יצא שהקהל היחסית מצומצם ישב על כסאות מרופדים שאנחנו מכירים מאולמות הקולנוע, וגם הסב לשולחנות.

הטקס עצמו היה ארוך מאוד (כשלוש שעות וארבעים דקות), ונדמה לי שהיו בו כמה וכמה רגעים שהם כמו פרובוקציה מכוונת שנועדה להצחיק, רק שהיא נתקעה איפשהו בין לא ממש מצחיק ללא ממש נעים לצפיה. כך היה מישהו שהביא ציטוט של היטלר, או מישהי שעלתה אל הבמה להגיש את פרס התלבושות עם לבוש דמוי חמור, וכשהמנחה העירה לה בבדיחות הדעת על הלבוש המוזר, היא התפשטה עד לעירום מלא. התזמורת מוקמה על הבמה, וניגנה די הרבה, וגם כשעלו אל הבמה מגישי הפרסים המתחלפים, הם היו צריכים לחכות שהתזמורת תסיים לנגן, וזה תמיד נמשך כעשר שניות יותר מדי. עוד עניין שהאריך את הטקס היה תוספות מיוחדות לחלק בטקס שמכבד את אלו שעברו מן העולם השנה. במהלך הטקס הוקדשו בכל פעם כמה דקות כדי לכבד כמה מאמני צרפת המכובדים שעזבו את העולם בשנה האחרונה, וזאת בנוסף לחלק הקבוע שנקרא בדרך כלל In Memoriam. וכך, למשל, זמן מיוחד הוקדש בטקס לז'אן קלוד קארייר, ואח"כ גם לז'אן פייר באקרי (והיו עוד שניים-שלושה שאני פחות מכיר).מצד שני, היו כמה רגעים יפים בטקס. כבר בהתחלה עלתה אל הבמה המנחה, מרינה פויס, והודיעה: באנו לכאן לחגוג את שנת 2020. ההבעה על פניה גרמה לכולנו להבין שהיא מדברת באירוניה. היה גם את פיליפו מנגטי שזכה בפרס סרט הביכורים, ובסוף כל התודות הוא ביקש להוסיף תודה אחת נוספת – לתזמורת: "מזמן לא שמעתי נגינה של תזמורת בלייב. זה תענוג. תודה".

בנוגע לפרסים עצמם: את רשימת המועמדים העיקריים סקרתי כאן לפני חודש. מצד אחד, האקדמיה הצרפתית פיזרה את הפרסים ללא מעט סרטים. מצד שני, יש זוכה אחד עיקרי, והוא

"להתראות מטומטמים" (Adieu les Cons), סרטו החדש של אלברט דופונטל, שהיה מועמד ל-12 פרסים. הוא זכה ב-6 מתוכם: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן משנה, תסריט מקורי, צילום, ועיצוב אמנותי. בנוסף, האקדמיה הצרפתית הוסיפה השנה פרס נוסף, פרס הקהל הצעיר, וגם בו זכה "להתראות מטומטמים". באופן משונה, כמעט כל הזוכים הגיעו לקבל את הפרס. דווקא אלברט דופונטל בעצמו לא היה נוכח בטקס.

עוד זוכים:

"מתבגרות" (Adolescentes), הסרט הדוקומנטרי של סבסטיאן ליפשיץ, היה מועמד ל-6 פרסים. הוא זכה ב-3 מתוכם: פרס הסרט הדוקומנטרי, עריכה, וסאונד.

נציג צרפת לאוסקר, "שתיים" (Deux), זכה רק בפרס אחד – פרס לסרט הביכורים.

"החמור, המאהב, ואני" (במקור "אנטואנט בסבן", Antoinette dans les Cévennes) היה מועמד ל-8 פרסי סזאר. הוא זכה רק באחד – פרס לשחקנית הראשית.

"סיפור(י) אהבה" (במקור "דברים שאומרים, דברים שעושים", Les Choses qu'on Dit, Les Choses qu'on Fait) הוא המאוכזב העיקרי של הטקס. הסרט הזה היה המוביל במספר המועמדויות, עם 13. הוא זכה רק בפרס אחד – לשחקנית המשנה.

סרט שנקרא "הנערה עם הצמיד" (La Fille au bracelet), שעד כמה שאני יודע נרכש להפצה בישראל, זכה בפרס אחד – לתסריט המעובד. התסריטאי, שהוא גם הבמאי, סטפן דמוסטייה, עלה אל הבמה והודה בעיקר לאחותו, אנאיס, שהיא שחקנית נהדרת בזכות עצמה.

"חמודות" (Mignonnes), סרט שעשה קצת רעש בשנה שעברה כשנרכש ע"י נטפליקס, הסרט הזה זכה גם הוא רק בפרס אחד – לשחקנית המבטיחה.

בפרס הסרט הזר זכה "עוד סיבוב" מדנמרק.

ו"קיץ 85'" של פראנסואה אוזון, שהיה מועמד ל-12 פרסים, לא זכה אפילו בפרס אחד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s