אז מה בדיוק קורה פה, אה?! מישהו עלה על איזשהו סליק של סרטים איטלקים גנוזים, והתחיל לשחרר אותם למסכים? לפני כמה שבועות הגיע "מה עוד אני רוצה" היפה; בעוד שבועיים יעלה "החיים שלנו", סרט שהיה די מדובר בסצינת הפסטיבלים העולמית בשנה שעברה; והיום עולה על המסכים סרט (או בעצם סרטון; סרטצ'יק) איטלקי משנת 2008 בשם "ארוחות אמצע אוגוסט". מאיפה מצאו את הסרט הזה, ומה עוד מחכה לנו?
ובנימה יותר עניינית: השחקן-במאי-תסריטאי ג'יאני די-גרגוריו החליט לביים סרט ביכורים (בגיל 59, מיינד יו). הוא כתב תסריט (בערך), ליהק את עצמו לתפקיד הראשי,כנראה מצא מפיק שהיה חם באותה שנה (מתיאו גארונה, שביים את "גומורה". אין קשר בין דרמת המאפיה ההיא לסרט הזה), ויצא לצלם אותו. זה נראה כמו סרט די מאולתר, והאמת שיש בו לא מעט חן, אבל בסופו של דבר, זה לא ממש סרט. זה סקיצה של סרט.
תן לי כמה נשים מבוגרות על המשקל, וכוס יין. ותרשום. ג'יאני די גרגוריו ב"ארוחות אמצע אוגוסט"
הסיטואציה הבסיסית של הסרט היא של איש מבוגר ורווק (די-גרגוריו) שמטפל באימו המבוגרת עוד יותר. הנסיבות מאלצת אותו לקחת תחת חסותו עוד שתיים-שלוש נשים בשכבת הגיל של אימו. וזהו פחות או יותר. זה היה יכול להיות סרט נפלא אם הוא היה נמשך בערך 20 דקות. אבל הסרט, שהוא בעצם סיטקום, רק בלי הקום (סיט, קיצור של סיטואציה – יש, קום, קיצור של קומדיה – אין ממש), נמשך הרבה מעבר למה שיש בו. כמעט ולא קורים דברים בסרט, וגם המכשולים שכביכול מוצבים ע"י התסריטאי בפני הדמות הראשית נפתרים צ'יק צ'ק.לשחקן הראשי יש נוכחות מרשימה, וצוות השחקניות שמקיפות אותו נחמדות, והאמת היא שזה גם די מובן למה הסרט זכה בכל מיני פרסים (פרס הבמאי המבטיח של האקדמיה האיטלקית לקולנוע, ואפילו כמה פרסי משנה בפסטיבל ונציה של 2008) – יש בו הרבה חום ואנושיות נעימה. אבל זה לא מספיק למלא סרט באורך של פיצ'ר, גם אם הוא מאוד קצר (רק 75 דק').
יש הרבה סרטים טובים על המסכים בארץ עכשיו. ביניהם כמה שאריות מהאוסקר האחרון, ובשבוע הבא עולה "מבול" הישראלי היפה. "ארוחות אמצע אוגוסט" הוא סרט זניח מדי מכדי לעמוד מול כל אלו. לא סרט רע בעיני. סתם סרט מיותר.
איתן ווייץ
איתן 