היה לי שבוע קצת עמוס, ורק השבת מצאתי זמן לנוח, ואז גיליתי שפספסתי את הכרזת המועמדויות לפרס האקדמיה הגרמנית שהתקיימה לפני כמה ימים. אלו הם הסרטים הגרמנים הבולטים לשנה זו:
למות (Sterben) – מתיאס גלאסנר
רק טבעי שהסרט המוביל את רשימת המועמדויות בגרמניה הוא סרט על מוות. ויותר מכך – נדמה לי שבאורך של שלוש שעות, הוא סרט שמתבוסס בצער עד כמעט גיחוך. לפי מה שקראתי, הסרט הזה היה אולי צריך לקחת את הגישה הקומית, ויש כמה רגעים כאלו בסרט, אבל הביקורת שקראתי על הסרט בוראיטי בעיקר אומרת שלסרט אין באמת כיוון – לא דרמטי ולא קומי. "למות" מנסה להיות סנטימנטלי, אבל לא באמת ניתן עם משקל עודף (מאוד) של צער, ואין מספיק רגעים קומיים בזמן המסך הארוך של הסרט כדי לראות את הצער הזה מנקודת מבט עקומה יותר.
במרכז הסרט – משפחה. האב הזקן מפתח סימני אלצהיימר, ומאושפז במוסד. האימא נהנית מרגעי חופש מהזוגיות רק כדי לגלות שגם מצבה הבריאותי לא שפיר. שני הילדים הגדולים מצטרפים לסיפור – הבן הגדול הוא מנצח על תזמורת העובדת על יצירה חדשה (שנקראת, כמה מקורי, "למות"). בינתיים הוא מתבקש על ידי האקסית שלו לתרום לה זרע כדי שהיא תוכל להרות. אחותו הקטנה היא שיננית הנכנסת למערכת יחסים עם רופא השיניים הנשוי איתו היא עובדת.
כל זה יוצר תמונה מלאה של משפחה עם הרבה בעיות, אבל עם אורך מפלצתי של שלוש שעות ובלי כיוון סגנוני משמעותי זה נדמה לי יותר כמו אופרת סבון לא מאוד מתוחכמת, ולא כמו האפוס הקולנועי שזה מנסה להיות.
ועם זאת, "למות" (טריילר. שימו לב שהטריילר דווקא כן מנסה להיות קומי. לפי מה שקראתי אין הרבה מהרגעים האלו בסרט עצמו) מועמד ל-9 פרסי לולה: לפרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקן, שחקנית, 2 שחקני משנה, תסריט, עריכה, ומוסיקה.
התיאוריה של הכול (Die Theorie von Allem) – טים קרוגר
ממה שקראתי על הסרט הזה, מדובר בפרויקט שהוא יותר תרגיל בקולנוע מאשר יצירה שלמה בפני עצמה, אבל גם אם זה המצב, זה עדיין סרט שהייתי רוצה לראות. מדובר בסוג של מותחן, או אולי צלילה אל מחילת הארנב של טירוף לינצ'י. כך או כך, זה נראה לי מעניין: השנה היא 1962. המקום הוא האלפים השוויצרים. אל מלון מפואר ומבודד בשלג מגיע גיבור הסרט, פיסיקאי גרמני. המטרה היא השתתפות בסמינר בו אורח הכבוד אמור להיות פיסיקאי אירני מפורסם שאמור להציג תיאוריה חדשה ופורצת דרך. האירני בושש מלהגיע, ובעוד שאר האורחים פונים לסקי באלפים, גיבור הסרט נשאר במלון במטרה לעבוד על הדוקטורט שלו. דעתו מוסחת על ידי נגנית הפסנתר בבר, שנדמה שיודעת עליו פרטים אישיים שאף אחד אחר לא יודע. אחד הפיסיקאים הממתינים לאירני נמצא ללא רוח חיים. הפסנתרנית נעלמת פתאום. ענן מאיים מופיע מעל רכס האלפים.
הטריילר לא מספר הרבה מהסיפור, אבל כן נותן טעימה מהאווירה. אה, כן, הכול כאן בשחור לבן, וזה בטוח מוסיף לעניין כאן.
ואולי אני טועה, ויש בסרט הזה יותר ממה שנראה במבט ראשון. "השועל" (
"חיים שלמים" (
"נקודה עיוורת" (
"אלה" (
איתן 