אבל זאת לא רק השחקנית. הרי מדובר כאן בסרט על תשוקה למשהו שלא נותנת לאף אלמנט אחר בחיים מקום. המתמטיקה היא כל עולמה של מרגריט. וכשקורה משהו פטאלי בחלק הראשון של הסרט, עולמה מתמוטט. אין לה מתמטיקה יותר. אין לה כלום יותר. אז מרגריט, בהדרגה, עוברת לצד השני. ריקודים, בילויים, אפילו סקס מזדמן (בסצנה משעשעת ונוגעת ללב בעת ובעונה אחת, כי איך בחורה בלי כישורים סוציאליים בכלל תמצא פרטנר?). "התיאוריה של מרגריט" מלמד אותנו שרק כשנמצא את האיזון הנכון בין העניין המרכזי שלנו בחיים לבין שאר הדברים שמקיפים אותנו (כאן, בסרט הזה, בין מקומה המאוד מרכזי של המתמטיקה בחייה של מרגריט לבין ההבנה שיש גם דברים, אנשים אחרים בחיים, וגם הם חייבים לקבל מקום, יחס מאותה מרגריט) – רק אז היא תפרוץ קדימה ותדע לפתור בעיות מסובכות מאוד, תפצח חידות ותצליח להתקדם הלאה.
איתן 