המאסטרו: הביקורת

(שם הסרט במקור: Maestro)

על רקע כותרות הסיום של הסרט הזה ניתן לראות צילום ארכיון של לאונרד ברנשטיין האמיתי. זה שעכשיו ראיתי סרט על חייו. התמונה האחרונה הניבטת אלי כאן היא אקסטרים קלוז-אפ של ברנשטיין. חשבתי: הקטע הקצרצר הזה מפצח בשניות בודדות את מה שבראדלי קופר הבמאי והשחקן הראשי (והתסריטאי-שותף) לא הצליחו לפצח בכל השעתיים שקדמו לכך.

אם מסתכלים על שני הסרטים שבראדלי קופר ביים, שניהם עוסקים באותו הנושא, בעצם: המתח בין כוכבות, סטטוס של סלבריטי, לבין התשוקה לאמנות. הרצון להביא את היצירה שלך לקהל רחב ככל האפשר אל מול המחיר שהאמן משלם על הפרסום והתהילה. הבעיה של האמן בראדלי קופר, כפי שאני מבין אותה מצפייה בשני סרטיו כבמאי, היא שהוא לחלוטין מעדיף את התהילה הנוצצת והריקה על פני האמנות מלאת המשמעות.כי הנה יש לנו שליש ראשון של סרט מלא בהמצאות סינמטיות מרהיבות, אבל ריק מתוכן כמעט לחלוטין. כל החלק הראשון של הסרט מצולם בשחור לבן (יפהפה), אבל, מסתבר, הסיבה העיקרית לשחור-לבן הזה היא כדי לסמן לנו שמדובר במשהו שקרה בעבר (כי העבר, הארכיון, הוא שחור-לבן), וכשהסרט עובר לצבע, זה העכשיו, המודרני יותר. נדמה לי שניתן למצוא סיבות נוספות, אסטטיות יותר, לבחירה הזאת, אבל ניחא.

הבעיה היותר גדולה שלי היא שאני בכלל לא מרגיש התאהבות בין הגבר הזה לאישה הזאת. בכלל, התסריט כאן מ