כמו בכל שנה, גם הפעם, גם בזמנים הלא רגילים האלו, אני צופה לעבר העתיד, לראות אלו סרטים ישראלים אמורים להיחשף בשנה הבאה. סרטים ישראלים באים לספר לנו את הסיפור שלנו, ובדרך כלל, הסיפור שלנו מגוון. בארץ קטנה כמו שלנו יש הרבה קהילות שונות, מבטים שונים על המציאות שלנו. כרגע יש לנו רק מבט אחד – המבט על הקונפליקט. כל שאר האספקטים של חיינו חוסים בצילו. ומצד שני, כשאני רואה באתרים השונים כותרת: במאי X ובמאית Y יעשו סרט על ה-7 באוקטובר – אני אומר: "לאט לכם". סרט הוא יצירה שלוקח זמן רב עד שהוא מוכן. כתיבת תסריט, ליהוק, גיוס תקציב, צילומים, עריכה – כל אלו לוקחים הרבה מאוד זמן. לפחות שנה. ברוב המקרים יותר (יוצא דופן אחד שאני זוכר הוא "מוות בב"ש", דוקו מדהים שנעשה בחצי שנה. אבל זהו יוצא דופן שלא מעיד על הכלל). אז בינתיים אני אסקור כאן את הסרטים שינסו לגרום לנו להסתכל על האספקטים השונים של החברה הישראלית עוד לפני שיבואו הסרטים שאיכשהו ינסו לעכל את מה שקרה כאן רק לפני חודשיים (ואולי באמת צריך פרספקטיבה של זמן בשביל מאורעות כול כך משמעותיים).
ב-2024, מבחינה קולנועית, צפויה כאן שנה מרגשת. שני יוצרים ותיקים ומופלאים יביאו סרטים חדשים, יוצרת מוכרת מאוד תביא סרט קולנוע ראשון ומסקרן, עוד כמה יוצרים מוכרים יביאו סרט חדש, ויש כמה סרטים נוספים מסקרנים בקנה. אלו הם הפרויקטים הכי מסקרנים שאספתי לסקירה הזאת:
חלב – מאיה קניג
הסרט הזה לא נמצא בחדר עריכה. הוא כבר גמור, ואפילו הוצג בפסטיבל סרטים בחוץ לארץ (ואפילו זכה בפרס!). אבל גם בלי כל זה, מדובר בפרויקט ששמעתי עליו כבר לפני כמה שנים, ועכשיו, כשהוא סוף סוף גמור, הוא אולי הפרויקט שהכי מסקרן אותי בשנה הבאה. מאיה קניג אולי לא משופשפת כמו הבמאים האחרים שאני אסקור כאן, אבל יש משהו בחוצפה ובאנרגיה הפוטנציאלית בסרט הזה שמגרה לי את בלוטות הציפייה.
איתן 