אין באמת טעם לכתוב ביקורת על הסרט הזה. כי מצד אחד, זה סרט שבאופן מוצהר מיועד לילדים קטנים. מאוד קטנים. מצד שני, סרט לילדים לא חייב להיות סרט ילדותי. ו"מבצע ביצה" הולך כל הזמן על קו הגבול הדק הזה בין סרט לגיטימי לילדים ולכל המשפחה לבין סרט אינפנטילי ומגוחך.
תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג. צילום: רפי דלויה
"מבצע ביצה" הוא בעיקר תזכורת ליכולות של אלון גור אריה. זה שעשה לפני עשור סרט אחד קטן שנקרא "המוסד הסגור", ומאז הוא מרצה על קולנוע בהצלחה, ובמקביל גם מנסה לגייס תקציב להרחבה של הסרט הקצר ההוא שהפך להצלחה גדולה (בצדק, לטעמי. ואגב, השמועה אומרת ש"המוסד הסגור, הסרט הארוך" סוף סוף מצטלם בקרוב). נדמה לי שגור אריה אמר לעצמו באיזשהו שלב: בוא נאמץ את השריר הקומי, שלא לאבד את האינסטינקט. אז הוא לקח על עצמו לעשות סרט לילדים, מסחרי, לקיץ. ויש רגעים בסרט שהיכולת הקומית של גור אריה נוכחת בצורה מרשימה (בעיקר כל מה ששלומי קוריאט עושה בסרט), ואפילו מבריקה (סצינת נגינה על קלידים שעל הרצפה, שבעת ובעונה אחת מעתיקה מ"ביג", להיט אייטיז אמריקאי, וגם עושה לסצינה הזו אדפטציה ישראלית), וברגעים אחרים הסרט מייאש בויתורים שגור אריה עושה לעצמו כדי להתחבב על הקהל המאוד מאוד רך בשנים (בעיקר כל מה שירון ברלד עושה בסרט). וכך הסרט הזה נע כל הזמן בין אלמנטים מרשימים לבין מגוחכים, בין תסריט עם לא מעט פיתולים מעניינים, לבין רגעים שבהם אני רוצה לקבור את עצמי באדמה מרוב מבוכה.
אין הרבה מה לכתוב על "מבצע ביצה". ברגעיו המוצלחים הוא די חביב. ברגעים אחרים הוא לא נעים לצפיה. הוא בעיקר פרויקט מעבר של גור אריה עד שיבוא משהו טוב יותר, כנראה בדמות המוסד המורחב הסגור.
איתן ווייץ
תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il
איתן 