כולם יודעים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Todos lo Saben)

אני אתחיל מהסוף: יש לי לא מעט טענות לסרט הזה, אבל בשורה התחתונה מדובר דווקא בסרט ראוי, מעניין, מרגש לעיתים. בכל זאת, יש כאן כשרון מוכח של במאי, תסריטאי, ושחקנים. במאי זוכה אוסקר (פעמיים!), ושחקנים זוכי אוסקר מספרד, ובכלל, צמרת שחקני ספרד והעולם התקבצה לכאן כדי לעבוד עם במאי ותסריטאי נערץ – כל הסטארים כאן נותנים עבודה ומוכיחים, שוב, את כשרונם. פנלופה קרוז מרגשת, חוויאר בארדם מרשים כתמיד, גם ריקארדו דארין מגיע להתארח מארגנטינה, וגם הוא טוב כרגיל. ברברה לני, שחקנית ספרדיה עולה, נהדרת, ואסגר פארהאדי הבמאי-תסריטאי בכל זאת יודע לנהל את כל זה לכדי תמונה עצובה של התא המשפחתי כקן צרעות (וזאת הסיבה שהסוף הלכאורה פתוח לא ממש הפריע לי, כי הנה הגלגל ממשיך להסתובב, והמשפחה תמשיך לענות את עצמה ואת חבריה גם אחרי שהסרט ייגמר).אבל כל הכשרון המרשים שהתקבץ לכאן לא מצליח להציל את הסרט הזה מההרגשה שלי שיש כאן, בבסיס היצירה, משהו קצת אופורטוניסטי. במאי זוכה אוסקר שמקבל הזדמנות לעבוד עם שחקנים מפורסמים ונערצים (שכנראה מעריצים את הבמאי ושמחים לעבוד איתו) – הכל בסדר. עכשיו רק צריך לבנות סיפור סביב כל הסיטואציה הזאת של הערכה הדדית. וזאת הבעיה שלי עם הסרט: במקום סיפור שאליו התקבצו יוצרים, יש כאן יוצרים שהסיפור איכשהו נבנה סביבם, וזה נתן לי הרגשה מאולצת.

כי אסגר פארהאדי הוא איראני. והפער הגדול בין הטמפרמנט האיראני לבין הטמפרמנט הספרדי הטבעי הורס לי את החוויה. הרי ההתחלה דווקא מבשרת טובות – הרבה ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת