אסיה: הביקורת

אז זה הסרט הישראלי היציג של השנה שלא היתה, שנת 2020.

שורה תחתונה: לא סרט בלי חסרונות, אבל בהחלט סרט יפה, ראוי, ומרגש.

They're sharing a drink they call loneliness

But it's better than drinking alone

יש לא מעט אלכוהול ב"אסיה", אז נזכרתי בשורה הזאת, מתוך Piano Man של בילי ג'ואל.

כי זה המקום ממנו התחברתי אל "אסיה". המקום של הבדידות. זהו סיפור על אשה בודדה, חד הורית

ששותה ומעשנת ומחפשת אהבה, גם אם היא רגעית (כלומר – מינית).

האשה הזאת היא אם לנערה בת 17, וגם הנערה הזאת,

 שותה ומעשנת ומחפשת אהבה, גם אם היא רגעית (כלומר – מינית).ובין שתי הנשים האלו – המחלה הסופנית של הצעירה מביניהן, וההתמודדות שלהן עם המצב, בצל הבדידות של שתיהן.

זכותו הגדולה של הסרט הזה מגיעה מהגישה הצנועה, החמה, האנושית, והכנה של הבימוי. הצבעים החמים, השקט הפנימי, הכבוד שהבמאית נותנת לשחקניות, וההרגשה שלא תמיד צריך להראות הכל. אפשר להבין ולהרגיש גם בצניעות.

ומצד שני, היו כאן בכל זאת רגעים שהרגשתי ש