פסטיבל חיפה 2023: המנצחים

מחזמר על הלם קרב. זה משונה כמו שזה נשמע.

הדיסקליימר הרגיל: אני לא ממש אוהב מיוזיקלס. אני מרגיש שהסיפור תמיד נתקע בסרטים שכאלו. שהעיקר בז'אנר הזה הוא השואו, ולא הדמויות או הסיפור. מהבחינה הזאת, "המנצחים" הוא הפתעה לטובה. יש לו קצת בעיות של קצב, אבל לא בגלל השירים. כמעט כל השירים כאן איכשהו מושכים את הנראטיב קדימה ולא תוקעים אותו כמו בהרבה מיוזקלס אחרים. בעיות הקצב מתבטאות, למשל בשיווי המשקל של הסיפור: הסרט מתעכב מדי על תקופת לפני המלחמה, מעביר שיר אחד בלבד בזמן המלחמה עצמה (שיר לוי אשכול. לא שיר רע, אבל לצורך פתרון בעיות הקצב, היה ניתן להעיף את השיר הזה מהסרט), ואז עובר לתקופה שאחרי המלחמה, שהיא עצם העניין כאן. ואח"כ יש עניין עם הצלחה של הדמות הראשית, וגם זה לוקח יותר מדי זמן. ועדיין, השירים דווקא מושכים את הסיפור קדימה, והם כמובן מרהיבים בפני עצמם.

ובכלל, אלירן פלד הבמאי יודע כל הזמן לשחק על המתח הזה בין השואו המרשים לבין מה שעובר על הדמויות.וזה יוצר חווית צפייה מוזרה. בחלק גדול מהסרט לא ידעתי אם אני צריך ל

פסטיבל חיפה 2023: חדר מורים

(שם הסרט במקור: Das Lehrerzimmer)

הקובייה ההונגרית. החידה המסובכת הזאת, שפתרון שלה הוא מרהיב כמו שהוא מרושע. הקובייה ההונגרית היא האלמנט שמסיים את הסרט הזה. כמו מישהו שאומר: אני חכם ממך. לא תנצחי אותי.

משום מקום הגיע הסרט הזה. לפני כמה חודשים, בטקס פרסי הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע, "חדר מורים" הפך לזוכה המפתיע. הוא גבר על הסרט הפייבוריט – "במערב אין כל חדש" שהביא לגרמניה את האוסקר בשנה שעברה. והנה עכשיו הוא מגיע גם לישראל. ומצפייה בו אני חייב לומר – כל פרס שהוא קיבל (ואולי עוד יקבל) הוא פרס מוצדק מאוד בעיניי. מדובר בדרמה קומפקטית, אבל אפקטיבית מאוד, חכמה מאוד, ומתסכלת מאוד.כשיצאתי מההקרנה, שובל הדרמה, הרושם של אותה קובייה הונגרית, עדיין נשאר באוויר. ניהלתי שיחה עם כמה עמיתות שהיו איתי בהקרנה. כל אחד ואחת מאתנו הבין/נה את הסרט הזה קצת אחרת. אני יכול לכתוב כאן רק את ההתרשמות שלי: להבנתי, מדובר כאן על