פסטיבל חיפה 2023: היפנוזה

את הפוסט הזה ואת אלו שפרסמתי מוקדם יותר היום שמתי אתמול על אוטומט, כך שהוא מתפרסם למרות האירועים, ולמרות שפסטיבל חיפה נסגר לפני הזמן כי יש מלחמה. אז אני מפרסם בכל זאת, שיהיה מה לקרוא בין אזעקה אחת לאחרת. מי שראה את הסרט החביב הזה במהלך הפסטיבל יוכל לקחת שלוש דקות הפסקה מהמלחמה ולקרוא.

(שם הסרט במקור: Hypnosen)

והפוסט האחרון במסגרת אלו שאני מקדיש לסרטים שהוקרנו בפסטיבל חיפה השנה ידבר על קומדיה משעשעת למדי, לרגעים אפילו ממש מצחיקה, ובאותה נשימה: זה סרט זניח ונשכח.

יש כאן רעיון מעניין: ניסיון לבדוק האם אנחנו מראש מדחיקים חלקים באישיותנו כשאנחנו נמצאים בסיטואציה חברתית, במיוחד כזאת שקשורה בענייני הקריירה שלנו, מה שדורש כללי התנהגות מסוימים שעלולים להיות מנוגדים לעצם היותנו האדם שאנחנו מרגישים שאנחנו.הנה יש לנו זוג. גבר ואישה. שותפים בחיים כמו גם בעסקים. הם מבקשים לגייס מימון לפרויקט המרכזי של הסטארט-אפ שלהם. טוב להם ביחד (את הגבר משחק הרברט נורדרם, שמוכר לנו מ"האדם הגרוע בעולם". את האישה משחקת אסטה קמה אוגוסט, הבת של בילה אוגוסט, ואחות של אלבה אוגוסט. הכימיה ביניהם מקסימה), והם נמצאים במעין סשן פיצ'ינג עסקי.

להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2023: הרוע אינו קיים

את הפוסט הזה ואת זה שיבוא בערב שמתי אתמול על אוטומט, כך שהוא מתפרסם למרות האירועים, ולמרות שפסטיבל חיפה נסגר לפני הזמן כי יש מלחמה. אז אני מפרסם בכל זאת, שיהיה מה לקרוא בין אזעקה אחת לאחרת. ואני מניח שהסרט הזה יוקרן בכל זאת, מתישהו.

(שם הסרט במקור: 悪は存在しない)

הנתק בין העיר לכפר מעולם לא נראה כל כך גדול

אין ספק שריוסוקה האמאגוצ'י הוא במאי מנייריסטי. למשל, ההתחלה המונוטונית והקטיעה הפתאומית. זה טריק שחוזר כמה פעמים בסרט (ולא לשם מטרה דרמטית משמעותית). עוד למשל, העריכה התמוהה של הסרט, שמאריכה מאוד את האקספוזיציה, ואומנם ממלאת אותה בסצנות רבות ונעימות, אבל לא לוקחת את הסרט קדימה. וכבר ראיתי בסרטים קודמים של האמאגוצ'י שהוא אוהב לביים סצנות ארוכות מאוד, לא תמיד עם אלמנט דרמטי כלשהו. מה גם שהנראטיב שיש כאן חסר פיתוח משמעותי, כך שאני צופה בסרט בנעימים, אבל לא באמת עובר חוויה רגשית.ועם כל ההסתייגויות האלו, אני מאוד בעד הסרט הזה. כי החום והאנושיות שהבמאי מפגין כלפי הדמויות שלו ממיס אותי גם באולם.  יש כאן אהבה של הבמאי לאנשים, כמו גם לסביבה שמכילה את האנשים – הטבע. הרי הסיפור כאן הוא בסיסי – יש חברה ש להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2023: איילין

(שם הסרט במקור: Eileen)

איזה סרט משונה זה, "איילין".

במשך כשני שליש סרט, יש כאן סוג של דרמה רומנטית. לא מאוד מתוחכמת, שטחית אפילו, אבל בכל זאת סוג-של נוגעת ללב. יש כאן סיפור על אישה צעירה שהתייתמה מאימא, ומטפלת באבא חולה. היא עובדת בעבודה משרדית בכלא, היא לבד, מתוסכלת (בעשר הדקות הראשונות של הסרט יש שתי סצנות שמוצאות אותה עם יד בתוך התחתונים. זאת הדרך המאוד לא אלגנטית של הסרט לומר שהיא לא מסופקת מינית), והנה מגיעה לעבודה בכלא אישה זרה, נוצצת, יפה, שונה, אחרת. ניצוץ של התאהבות ניצת. מערכת יחסים סודית ומרגשת מתחילה (הסרט מתרחש בשנות ה-60. אף אחד עוד לא ידע מה זה לסביות).אני מבין מה הגיבורה מוצאת באישה החדשה. אני לא כל כך מבין מה ההיא מוצאת באישה הצעירה, העכברית משהו, המכונסת בעצמה הזאת. אבל איכשהו, יש בזה משהו נעים לצפייה. נכון שהסרט הזה מאוד מגושם ב להמשיך לקרוא