בתי הקולנוע בישראל עובדים במתכונת מוגבלת בינתיים. פחות הקרנות, על פני פחות שעות, ומבלי להוציא עדיין סרטים חדשים. אז יש לי הזדמנות לנקות את המחסן שלי, ולהעלות לכאן עוד פוסט שנשכח בתיקיית טיוטות: הביקורת שלי על הסרט האחרון של וודי אלן. זה שמבקרים אחרים כבר קטלו, אבל אני דווקא חיבבתי:
(שם הסרט במקור: Coup de Chance)
זה סרט צמר גפן. סרט עם ערך תזונתי אפסי, אבל, הו כה מתוק
אנלוגיה: לפעמים אני מכין לעצמי ארוחה במטבח. כדי שלא יהיה משעמם, אני שם מוסיקה שתתאים למצב הרוח שלי כשאני מטבל את הבשר ומשמן את המחבת. זה הסרט הזה של וודי אלן: המוסיקה הזאת שברקע. כזאת שמלטפת, שעוברת ליד האוזן, שברגעים מסוימים אף גורמת לי להצטרף למשפט אחד בשיר, או לצליל אחד יוצא דופן, אבל ברוב הזמן, זהו ליווי נעים לעבודה מענגת (בכל זאת, בישול, במיוחד של אוכל טעים, זה כיף). זה "עניין של מזל". המוסיקה הג'אזית מנגנת בחלק גדול מהסרט. מוסיקה קלילה, שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. משהו להעביר איתו את הזמן. הסרט הזה מספר על התאהבות, על מזימות, אפילו על רצח, אבל הכול מבלי באמת להיכנס לעובי הקורה. הכול בכיף, מבלי שבאמת יש בו כוונה ללמד אותי משהו על החיים או לרגש אותי בצורה יוצאת דופן.וודי אלן לא מבזבז זמן. כבר ה להמשיך לקרוא ←
וודי אלן לא מבזבז זמן. כבר ה להמשיך לקרוא 
איתן 