דוקאביב 2011: רעות

כל שנה, קצת לפני הדוקאביב, אני חושב לעצמי שכשהתכניה תתפרסם, הפעם אני אתרכז בסרטים מחו"ל, מכיוון שזוהי תהיה הזדמנות נדירה לראות אותם, ואילו את הסרטים מבית, אני אוכל לראות בקרוב מאוד. אבל תמיד אני מוצא את עצמי הולך לסרטים הישראלים הרבה יותר מאשר לדוקומנטרים החו"ליים. הם פשוט יותר מעניינים. ועל פי רוב, גם יותר טובים. אבל אחרי ש"דומא" אכזב, הגיעה האכזבה השניה: גם "רעות", למרות שהוא יותר טוב, עדיין לא עומד בציפיות.

האמת – צריך להעריך מאוד את ההתמדה של סיגל עמנואל. רעות היתה דמות מיוחדת. היא היתה בחורה שבעצם גדלה ברחוב. בחייה הקצרים היו לה מעט מאוד רגעי אושר. בגיל 17 ילדה את ילדה הראשון, ורשויות הרווחה לקחו לה אותו למשפחה אומנת. לאחר מכן היא פגשה בבחור ערבי, והשניים התחתנו והביאו עוד ילדים. במקביל, היא נלחמה להחזיר לעצמה את בנה הראשון. רעות נרצחה בנסיבות שלא נודעו עד היום בביתה בכפר הערבי. סיגל עמנואל פגשה בה עוד ב-2001, והתחילה לעקוב אחריה עם מצלמתה. למרות שרעות לא בחיים, יש לעמנואל חומר מצולם רב בהשתתפות רעות, והיא משתמשת בו בחוכמה וברגישות על מנת לתאר דמות טראגית ועצובה של בחורה חסרת אונים, שמוטחת אל קיר החיים כמו כדור, ולמרות שבכוחותיה הדלים היא מנסה, אין לה ממש יכולת לשנות את גורלה. כך שלב הסרט חי, עומד, וקיים.

זאת (היתה) רעות

הבעיה של הסרט מבחינתי היא העובדה שעמנואל מכניסה את הסיפור לתוך קונטקסט פוליטי, ונדמה לי שהדבר עשוי ברשלנות, ובסופו של דבר הוא פוגע בסרט. המשפחה האומנת שקיבלה את הילד הראשון של רעות היא יהודית-דתית-מתנחלת. גם האישה שמסתובבת ב"כיכר החתולות" הירושלמית, הכיכר שבה מתרכזים בני נוער חסרי מעש ובית בשעות הלילה, היא אישה דתייה שמוצגת כמיסיונרית מטעם היהדות יותר מאישה שבאה לעזור. ומצד שני, בעלה של רעות, האדם שאיתו התחתנה, ואיתו ילדה ילדים – הוא ערבי. האם המאבק על הילד הראשון הוא בעצם מאבק לשמר את הזהות היהודית של ילדיה של רעות? האם זוהי היתה בעצם המטרה של המשפחה האומנת, וכל הדמעות שהוזלו על רעות היו רק אמצעים לקידוש המטרה?

עורך הדין של רעות מלווה את הסרט בפרשנות. טעות ראשונה שעמנואל עושה היא לראיין אותו במשרדו. הוא נראה טוב לב והגון, אבל בעוד רעות "התלכלכה" בשטח, עורך הדין עובר את המסך "סטרילי", כך שלמרות שהוא נראה נחמד, איכשהו אני חושד שגם לו יש אינטרסים של פוליטיקאי. מה גם שאם הבמאית מרגישה שיש צורך לומר את הדברים, כנראה שהיא לא עשתה עבודה מספיק טובה בהדגשת הנקודה. מאכילים אותנו בכפית במידע מגוייס, מגמתי, ואני בכלל רוצה להיות עם רעות במישור האישי. טעות נוספת של עמנואל היא הצפת הסרט במוזיקה, הרבה פעמים ללא צורך.

איכשהו, למרות הכנות הניכרת בעשיה, והדמות העצובה שניבטת מן המסך, "רעות" כסרט הולך לאיבוד.

הקרנה נוספת של הסרט: ב-21/05, ב-14:00.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s