הארטיסט: ועכשיו שיר אהבה

האמת ש"הארטיסט" הוא סרט נועז למדי. זה סרט בשחור לבן, אילם כמעט לחלוטין, עם דיאלוגים שמוצגים ככותרות בין התמונות הנעות – ממש כמו שראיתם פעם, בשיעורי הסטוריה. ככה ראו סרטים פעם, לפני מאה שנה. ככה עשו סרטים פעם. מאז נוסף סאונד לסרטים, והקולנוע השתנה אין ספור פעמים. מה שלא אומר שמה שהיה פעם הוא לא טוב, או לא עובד, או טוב רק כשיעור הסטוריה. "הארטיסט" של במאי בשם מישל שם-משפחה-בלתי-אפשרי מוכיח שאפשר לא רק לעשות סרטים כמו פעם. "הארטיסט" מוכיח שאפשר לעשות סרטים טובים, מרגשים, יפהפהיים – גם אם הם נראים כמו פעם. לעשות סרטים כמו פעם לא כמניירה (כמו שמל ברוקס עשה במידה מסוימת ב"סרט אילם" משנת 1976) – אלא לעשות סרט כמו פעם כשיר אהבה אמיתי וכן לקולנוע.

ז'אן דוז'ארדין. הארטיסט.

"הארטיסט" מתרחש בסוף שנות ה-20 של המאה העשרים. זאת התקופה שבה הקולנוע עשה את המעבר מסרטים אילמים לסרטים מדברים, מעבר שגרם לתמורות קיצוניות בחיים של רבים. אחד כזה הוא גיבור הסרט. ארטיסט, כלומר אמן מצליח. שחקן אהוב של סרטים אילמים. הסרט עוקב אחר נפילתו של השחקן שכבר לא רוצים ביקרו כששאר הסרטים מתחילים לדבר. הכבוד הגברי הפגוע, והעלבון המקצועי דוחפים את גיבור הסרט יותר ויותר למטה. שחקנית צעירה שהיתה בת טיפוחיו מצליחה לעשות את המעבר לסרטים המדברים, והופכת לכוכבת. אהבה עדינה ולא ממומשת ביניהם גורמת לדרכיהם להצטלב מספר פעמים, מה שלא מונע את הדרדרתו של גיבור הסרט למטה. עד הישועה שתבוא ממש ברגע האחרון.

"הארטיסט" הוא תופעה יוצאת דופן. ז'אן דוז'ארדן, השחקן הראשי, כבר שיתף פעולה עם הבמאי של "הארטיסט" בעבר, בפרודית סרטי ריגול משעשעת למדי. כאן שיתוף הפעולה ביניהם מוציא את הטוב משניהם. הבמאי והשחקן מבינים שמשחק בסרט אילם הוא שונה מאשר בסרט מדבר. מכיוון שהדיאלוג לא נשמע, המשחק בד"כ מוגזם. דוז'ארדן יודע ללכת על הגבול שבין משחק מוגזם לבין משחק אמין לחלוטין, שמעביר לגמרי את מה שעובר עליו. אבל יותר מהשחקן הראשי, מי שבאמת ריגשה אותי היא ברניס בז'ו, בתפקיד הבחורה הצעירה. לא רק שהיא משחקת בסרט אילם, וכמו דוז'ארדין, גם היא יודעת ללכת על הקו הדק הזה. בז'ו עושה דבר יותר קשה – היא מוצאת את האיזון בין הפגנת סיפוק ושמחה מההצלחה של דמותה לבין הצער על גורלו של הארטיסט. התסריט החכם מוביל את הדמויות בהדרגה בין הצלחה וכישלון, וכל הדרך הוא חוגג את הקולנוע. אל הדרך מצטרפות הופעות אורח מלבבות של ג'ון גודמן ושל ג'יימס קרומוול (שהוא מאותם שחקנים שהשם שלהם לא אומר לכם כלום, אבל כשתראו אותם בסרט תגידו: איפה ראיתי אותו פעם אחרונה?).

ברניס בז'ו. הארטיסטית

מתחילת הסרט, שכותרותיו עולות ממש כמו בסרט האילם של פעם, ועד השוט האחרון, בזמן הסרט המדבר, "הארטיסט" הוא שיר אהבה שנעים להיות חלק ממנו. תופעה ייחודית שמאוד כדאי לחוות.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “הארטיסט: ועכשיו שיר אהבה

  1. בוקר טוב
    קראתי ולבי נשם עם עומק מיוחד כל מילה, סרט נועז נשמע מאוד מעניין ומושך לקרוא עוד ועוד.
    נכון שזה סרט על אהבה מיוחדת והוא אילם אך כאן הבמאי לדעתי מאפשר לכל אחד לשוט בעזרת הדמיות למרחבים
    רחוקים סרט מדהים מומלץ בחום.
    ואם מדברים על נועז מזמינה אל אתר שירי אהבה שגם בו יש מעט
    מנועזות תשוקה,רגש עז,וחשק עצום לאהבה, כל דף נעטף בליווי קול המקריא את השיר האהבה.
    אשמח לביקור באתר http://newlovesongs.net/
    ועוד יותר אשמח לקבל חוות דעת על הכתיבה ועל איך האתר נראה.
    בכבוד רב
    פאני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s