צילי: הביקורת

יש דבר אחד חשוב שחייבים לדעת כשהולכים לראות את "צילי": לבמאי של הסרט קוראים עמוס גיתאי. והגיתאי הזה לא עושה הנחות. הוא במאי קשה לפיצוח. הוא עובד נון-סטופ, מייצר סרטים כמו בית חרושת, אבל אני לא ממש מבין למי הוא מוכר את סרטי גיתאי בעמ. אני, לפחות, לא ממש מצליח לתקשר עם הבמאי הזה.

אז מה יש לנו ב"צילי"?

בחורה נמלטת אל היער. כנראה ממלחמה. כנראה מהנאצים. שומעים כל הזמן קולות של יריות. ופיצוצים. אף פעם לא רואים אותם (יש לפעמים הבזקי אור. לא בטוח אם מדובר אם מדובר בפיצוצי המלחמה, או בברקים של מזג האוויר החורפי). שומעים את הרוח. הרבה רוח. גם כאשר העצים נעים בנחת, הרוח סוערת בפס הקול.

אז יש בחורה אחת במשימת השרדות. ביער. בהתחלה היא לבד. ואז מצטרף אליה בחור. גם הוא במנוסה. הוא מנסה ליצור איתה קשר. הוא מדבר אליה. היא כמעט ולא עונה. הוא כופה את עצמו עליה, ובמהלך הסרט היא לאט לאט מתרגלת אליו. ואז הוא נעלם. המלחמה נגמרה. והיא לבד, עם כל שאר היהודים, שארית הפליטה. סוף הסרט.

אם זה היה סרט סטנדרטי, סרט של במאי אחר, שלא קוראים לו עמוס גיתאי, אפשר היה להתחיל לדבר על הדרך שבה התמודד הבמאי עם הסיפור. אבל נדמה לי ש